שמות (א)

המעיין במדרש חש עצמו לעיתים מול שרירות מוחלטת מצידו של בעל המדרש. כביכול מרשה לעצמו בעל המימרא להגיד על הכתוב כל סיפור או רעיון שירצה, ואין דבר המחייבו בפרשנות ואין שום מתודה ברורה לפיה הוא פועל. פעמים אתה מוצא זאת בסגנונו של בעל המדרש, הפותח מפסוק כלשהו מן הנביאים או הכתובים, שאינו כלל מענין הפסוק בתורה, והולך הוא ומתגלגל בדרך לא דרך עד שלבסוף הוא מסיים במעין אמירת ניצחון של מי שהתאמץ להוכיח את אמיתת דבריו: "והוא שאמר הכתוב…" או "הדא הוא דכתיב…" ומצטט את הפסוק מהתורה. ואתה מתפעל מהיכולת הוירטואוזית לקפץ מפסוק לפסוק, אך חש ברורות שלא לכך כיוון הפסוק. ולא רק ברעיונות או במסרים בלבד הדבר, גם בתיאור של מאורעות היסטוריים. המדרש מרבה להשלים את התיאורים שהמקרא חסך והעיון בהם מעלה את הפליאה על אופי התיאורים המובאים ועל מקורותיהם. ושאלות שונות בהקשרו של המדרש ואופיו מתעוררות בלב הלומד. בלימוד משותף של מדרש פרשת שבוע ב"כולל יום שישי" של בית המדרש, אנו מעיינים במסרים אותם רוצה המדרש להעביר, אך גם בוחנים את האופי והמתודה הספרותיים של המדרש, בנסיון לעקוב אחר דרך ההגיון המדריכה אותו. אני אשתדל בשיעור הכתוב, במסגרת בית מדרש אינטרנט, לגעת ולנתח בקשיים הנ"ל ולהציע משלי בנדון.

אך בכדי להמחיש את הבעייתיות המתוארת לעיל, אפתח את הדלת לנושא בפיסקת מדרש שאני רואה בה יותר שאלות מאשר תשובות. התמיהות על הפיסקה הן דוגמא אחת לצורך הבנה שלמדרש יש דרך וחשיבה משלו, שצריך לעמוד על טיבם ורק כך ניתן להפיק ממנו תועלת.

אפתח בפיסקה הראשונה של מדרש שמות רבה. להלן אציג רק את המדרש עצמו ואבקש מהמעיין להגדיר לעצמו את הקשיים. בשיעור הבא אשתדל להביא את הקשיים הנראים בעיני ולהגדירם. על תשובות, איני מתחייב!.

להלן הפיסקה. אמנם ארוכה מעט, אך לא קשה:

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו", הה"ד ( = ההוא דאמרי = הוא שאמר הכתוב) (משלי יג) "חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר", בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חבירו פלוני הכה לבנך יורד עמו עד לחייו, ומה ת"ל (= תלמוד לומר) "חושך שבטו שונא בנו" – ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם, מה עשה ישמעאל כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים, מיד (בראשית כא) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק וגו', ואין מצחק אלא עבודת כוכבים כד"א (שמות לב) ויקומו לצחק, מיד (בראשית כא) ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה שמא ילמד בני אורחותיו, מיד (שם /בראשית כ"א/) "וירע הדבר מאד בעיני אברהם" וגו' על שיצא לתרבות רעה (שם) "ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך" וגו', מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות, מיד (שם) "וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים" – ללמדך שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה, ושלחו הוא ואמו הגר ריקם וטרדו מביתו על כך, וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו (שם /בראשית/ יג) "ואברם כבד מאד במקנה" וגו', היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם בלא כסות ובלא מחיה, אלא ללמדך כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה עליו, מה היה סופו כשגרשו ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות, שנא' (שם /בראשית/ טז) והוא יהיה פרא אדם, כיוצא בו (שם /בראשית/ כה) "ויאהב יצחק את עשו", לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רידהו, כמו ששנינו חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, וכפר בתחיית המתים, וכפר בעיקר, ובזה את הבכורה, ועוד שתאב מיתת אביו, וביקש להרוג את אחיו, שנאמר (שם /בראשית/ כז) יקרבו ימי אבל אבי וגו', וגרם ליעקב לברוח מאבותיו, והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו שנאמר (שם /בראשית/ כח) וילך עשו אל ישמעאל, כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה וביקש להרוג את אביו, ושכב עם פלגשיו, וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, ונפלו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות, וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף, דכתיב (תהלים ג) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, מה כתיב אחריו ה' מה רבו צרי וגו', וקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם ממלחמת גוג ומגוג, דאלו במלחמת גוג ומגוג כתיב (שם /תהלים/ ב) למה רגשו גוים, ולהלן כתיב ה' מה רבו צרי, וכיוצא בו עשה דוד באדוניה שלא רידהו ביסורין, ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מלכים א א) ולא עצבו אביו מימיו, (שם /מלכים א' א'/) ואותו ילדה אחרי אבשלום, והלא אבשלום בן מעכה ואדוניהו בן חגית, מהו ואותו ילדה אחרי אבשלום, אלא מתוך שיצא לתרבות רעה ולא רידהו אביו, וכתיב באדוניהו ולא עצבו אביו מימיו, אף הוא יצא לתרבות רעה לפיכך כתיב ואותו ילדה אחרי אבשלום, (משלי יג) ואוהבו שחרו מוסר, זה הקב"ה על שאהב את ישראל, דכתיב (מלאכי א) אהבתי אתכם אמר ה', שהוא מרבה אותן ביסורין, אתה מוצא שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכלם לא נתנם להם אלא על ידי יסורין, התורה, וארץ ישראל, וחיי עוה"ב, התורה דכתיב (תהלים צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, ארץ ישראל דכתיב (דברים ח) וידעת עם לבבך וגו', מה כתיב אחריו כי ה' אלהיך מביאך וגו', העולם הבא דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור וגו', וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר (שם /משלי/ כט) יסר בנך ויניחך וגו', ואומר (שם /משלי/ יט) יסר בנך כי יש תקוה, ומוסיף עליו אהבה, שנאמר "ואוהבו שחרו מוסר", לפי ששחרו מוסר לכך אוהבו, אתה מוצא שאברהם ייסר את יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי, וכתיב (שם כה) "ואלה תולדות יצחק בן אברהם", ללמדך שהיה דומה לאביו בכל דבר, בנוי בחכמה בעושר ובמעשים טובים, תדע לך שבן שלשים ושבע שנה היה כשעקדו אביו, וכתיב ואברהם זקן בא בימים ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, לפיכך (שם שם) "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק", הוי ואוהבו שחרו מוסר, כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו, שנאמר (שם שם) "ויעקב איש תם" וגו', ולמד מה שלמדו אביו, ואח"כ פירש מאביו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ, שנאמר (שם, לז) "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", ואף יעקב אבינו ייסר את בניו ורידה אותם ולמדם דרכיו, שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" וגו', השוון כלם ליעקב שכולם צדיקים כיוצא בו היו, הוי "ואוהבו שחרו מוסר". "         (שמות רבה (וילנא),פרשה א, פיסקה א'.)

ניתוח המדרש בעיון הבא.

ניתוח המדרש בעיון הבא.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: