שמות (ג)

הזכרנו בשיעור הקודם שבעל המדרש בחר פסוק בעל מסר מספר משלי, הוא מדגים את יישומו במקרים שונים עד הגיעו לדוגמא הרללוונטית לפסוק הראשון בפרשה.

פותח בעל המדרש: "הה"ד ( = ההוא דאמרי = הוא שאמר הכתוב) (משלי יג) "חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר". להסבר המסר מקדים בעל המדרש מעין "תמיהה רטורית", המציגה הגיון מקובל, ומסיק את רעיון הפסוק: "בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חבירו פלוני הכה לבנך יורד עמו עד לחייו, ומה ת"ל (= תלמוד לומר) "חושך שבטו שונא בנו" – ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו…". פה מתחילה סדרת ההוכחות לרעיון החינוכי שהגדיר בעל המדרש ע"פ הפסוק.  אלא שפה מתחילים הקשיים, לכאורא.

פיסקת המדרש מתבססת על שתי נקודות: הראשון הוא שחינוך טוב הוא תוצאה של ייסור הבן ורדייתו, שאם לא כן עתיד הבן לצאת לתרבות רעה והאב יבוא לידי שנאתו ממש. בן, שאביו ינהג בו דרך "שחרו מוסר", דהיינו מוסר מלשון ייסורים, ייאמר עליו: "וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר (משלי כט) יסר בנך ויניחך וגו', ואומר (שם יט) "יסר בנך כי יש תקוה", ומוסיף עליו אהבה, שנאמר "ואוהבו שחרו מוסר", לפי ששחרו מוסר לכך אוהבו (= הבן את האב !)".

מלבד זה שהמסר החינוכי לכשעצמו קשה מאד, ולא זו בלבד, אלא שהמציאות למעשה מוכיחה שאין הדבר כן. אילו היו הדברים כפשוטם, כבר מזמן היינו כולנו מחונכים להפליא ואיש לא היה נדרש לשבת על רפורמות בחינוך ולדון על משבר חינוכי של עשרות שנים ושל חברה שלמה וכן הלאה והלאה. ואיני רוצה צורך להאריך בכך, שכן הדברים פשוטים וברורים ואין צורך להוסיף בהם, ודווקא משום כך קשים כפליים דברי הדרשן.

נקודה שניה בפיסקה היא הדוגמאות הבאים להדגים את אמיתות המסר. אלא שיש כשל לוגי בדרך ההוכחה, שאינה מוכיחה כלום. בעל המדרש יוצא מתוך הנחה שהבנתו את המסר החינוכי היא הנכונה ובהתאם לכך הוא צובע בצבעי שחור ולבן אישי תנ"ך שונים. הדרך בה הוא "צובע" את אותם אישים מנוגדת הן לעולה ממדרשי חז"ל אחרים והן לעולה מפשט הכתובים. החשיבה המנחה את בעל המדרש היא שאם אנו מכירים אצל אברהם את יצחק כבן ממשיך ואת ישמעאל כבן נדחה שיש לתורה ביקורת עליו, אז יש לומר "בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו[1] ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם, מה עשה ישמעאל כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים, מיד (בראשית כא) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק וגו', ואין מצחק אלא עבודת כוכבים כד"א (שמות לב) ויקומו לצחק, מיד "ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה", שמא ילמד בני אורחותיו, מיד "וירע הדבר מאד בעיני אברהם" וגו' על שיצא לתרבות רעה… מיד "וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים" – ללמדך שהיה שונא לישמעאל[2] על שיצא לתרבות רעה, ושלחו הוא ואמו הגר ריקם וטרדו מביתו על כך, וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו (שם /בראשית/ יג) "ואברם כבד מאד במקנה" וגו', היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם בלא כסות ובלא מחיה, אלא ללמדך כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה עליו, מה היה סופו כשגרשו? ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות, שנא' (שם טז) והוא יהיה פרא אדם". אין במדרש זה דבר מהמורכבות שמכניסים מדרשים אחרים בישמעאל, בהבנת חז"ל שהוא חזר בתשובה0, שהגר היא קטורה וחזרה לבית אברהם ולשון הכתוב על מותו מעידה על שובו לדרך הישר.

התיאור הוא חד משמעי גם ביחס לבני יצחק ולסיבות בגללם יעקב התפתח  צדיק ועשו נעשה רשע: "כיוצא בו ("ויאהב יצחק את עשו", לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רידהו, כמו ששנינו חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, וכפר בתחיית המתים, וכפר בעיקר, ובזה את הבכורה, ועוד שתאב מיתת אביו, וביקש להרוג את אחיו, שנאמר (שם /בראשית/ כז) יקרבו ימי אבל אבי וגו', וגרם ליעקב לברוח מאבותיו, והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו שנאמר (שם /בראשית/ כח) וילך עשו אל ישמעאל". ברור המאמץ המורגש לראות בעשו כעובר על הדברים החמורים ביותר, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולהאשימו במעשים שגם אינם עבירות בהגדרתם. מעבר לכך, נישואיו עם בת ישמעאל מתפרשת כחבירה של רשע לרשע לצורך רֶשַע. והרי לא כך הדבר, שהפסוק עצמו מעיד "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך אל ישמעאל…", דהיינו עשו חשב בלבו לעשות מעשה של תיקון, לרצות את אביו ולהתחבר אל מורשת בית סבו אברהם. אף שמעשיו לא היו מכוונים אל האמת או רצויים, אי אפשר לשלול ממנו את הכוונה הרצינית לעשות טוב, כפי שמעיד על כך הכתוב !

המעניין הוא שתיאורם ההיסטורי של האישים המדוברים נבנה מתוך הנחת היסוד של המסר החינוכי שהוזכר לעיל. בידי בעל המדרש הכתובים והביוגרפיה של הדמויות כפופות להבנה החינוכית איך מגדלים צדיק ואיך רשע, תוך התעלמות מכל מורכבות או הקשר הסותר את מהלכו.

כך הולך המדרש ופורט את כשלונו החינוכי של דוד באבשלום ובאדניהו, שמרדו בדוד אביהם. ואמנם כתוב באדניהו "ולא עצבו אביו מימיו", אך ספק גדול בלבי אם את כל פרשות אבשלום ואדניהו ניתן לתלות בחוסר החינוך, או להניח שאם היה מייסר ורודה בהם, הם היו גדלים לתפארת האומה כשלמה אחיהם. וגם איני בטוח שהגורם לזכיית שלמה במה שזכה היה שדווקא אותו אביו ייסר ובו רדה.

ויותר קשה שמשתמע מן המדרש "קידוש ערך הייסורין", דהיינו ייסורין כגורם ערכי שיש לנקוט בו לכתחילה ולדרוש אחריו. לא רק "שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", דהיינו בדיעבד עליו לקבל זאת בראיה נכונה,  אלא שצריך אדם "לחפש" ייסורין וצרות, כי אחרת הוא לא ישתלם כמו שצריך. וכך הוא לשון בעל המדרש: "ואוהבו שחרו מוסר", זה הקב"ה על שאהב את ישראל, דכתיב (מלאכי א) אהבתי אתכם אמר ה', שהוא מרבה אותן ביסורין, אתה מוצא שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכלם לא נתנם להם אלא על ידי יסורין, התורה, וארץ ישראל, וחיי עוה"ב… וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר (שם /משלי/ כט) יסר בנך ויניחך וגו', ואומר (שם /משלי/ יט) יסר בנך כי יש תקוה, ומוסיף עליו אהבה, שנאמר "ואוהבו שחרו מוסר", לפי ששחרו מוסר לכך אוהבו".

ופה פונה בעל המדרש להדגים את דרך הטוב, והקשיים, הרעיוניים והטקסטואלים, עולים מיניה וביה: "אתה מוצא שאברהם ייסר את יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי, וכתיב (שם כה) "ואלה תולדות יצחק בן אברהם", ללמדך שהיה דומה לאביו בכל דבר, בנוי בחכמה בעושר ובמעשים טובים, תדע לך שבן שלשים ושבע שנה היה כשעקדו אביו, וכתיב ואברהם זקן בא בימים ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, לפיכך (שם שם) "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק", הוי ואוהבו שחרו מוסר, כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו, שנאמר (שם שם) "ויעקב איש תם" וגו', ולמד מה שלמדו אביו, ואח"כ פירש מאביו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ, שנאמר (שם, לז) "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", ואף יעקב אבינו ייסר את בניו ורידה אותם ולמדם דרכיו, שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" וגו', השוון כלם ליעקב שכולם צדיקים כיוצא בו היו, הוי "ואוהבו שחרו מוסר". "

(שמות רבה, פרשה א, פיסקה א'.

וטרם עלה בידי לענות על קשיי מדרש זה.


[1] יש להבין את המשפט שאברהם אהב את ישמעאל ולכן לא רידהו.

[2] ההדגשה שלי. ג"ג.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: