אשרי אדם מפחד תמיד

אשרי אדם מפחד תמיד

פורסם לראשונה:

אוסף מאמרים – המכינה הקדם צבאית "קשת יהונתן",

קשת רמת הגולן, חורף תשנ"ח

"אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" (משלי כח, י"ד)

כך הוא לשון הפסוק במשלי, שבחציו הראשון אנו נתמקד, ועולות השאלות מאליהן:

א.    מהו העניין המיוחד שיש בלפחד תמיד? מהי התועלת הצומחת לאדם מכך שבכל נושא בו הוא מטפל, גישתו היא מתוך פחד מסוים המלווה את העשייה או את תוצאותיה? מדוע מקשה לבו הוא שיפול ברעה, כשעינינו רואות שדווקא עקשנות, שהיא אולי תולדת הקשיות, מוליכה אדם להישגים?

ב.    מה משמעותו של הביטוי "אשרי …"? ניתן היה לומר "צריך אדם לפחד תמיד" או חובה עליו, אך מהו "אשרי…", בבחינת ברכה או אופי?

בחיינו החברתיים אנו פוגשים "טיפוסים" שונים. יש מהם שצברו מניסיונם או ממעמדם בטחון עצמי רב. זה יכול להיות אדם שהצליח מבחינה כלכלית ונחל שליטה בחברות גדולות וחש שהחיים בידיו ובשליטתו. לעיתים מדובר במורה, מחנך, איש רוח שידיו רב לו בהרבה מקצועות וידיעות והבנתו המעמיקה משפיעה על תחושתו שהוא יודע טוב יותר מהרבה אנשים אחרים. הצעיר, החוצה את רף שנות העשרים לחייו, יפגוש זאת לפעמים עם מ"מ בטירונות או איש צבא אחר, שהכוח המצוי בידיו, מתוקף תפקידו הצבאי, מורגש מעל ומעבר.

בטחון עצמי הוא בין התכונות המרכזיות, אם לא הראשונה במעלה, מאלו הנדרשות בצה"ל לצורך הגדרת מנהיגות ומנהיג. הפגנת ביטחון עצמי נותנת תחושה לסובבים\ שלמפגין אותה ברורה וידועה הדרך. הביטחון והעוצמה שבאישיות המדוברת גורמים לסביבה להתרכז סביב הדמות וללכת בעקבותיה.

מה קורה כשאחד מהמוזכרים לעיל נכנס לסיטואציה שיכולה לסתור את כל הבנין הגבוה עליו הוא עומד? מה יכולה לגרום שהות בבית קברות או לווית המת לאותו אדם שחש שהחיים נמצאים אצלו ביד? מה גורמת הימצאות במחיצת גדולים ובעלי עוצמה רוחנית לאותו מחנך בעל ביטחון עצמי? מה מעמדו של המ"מ, בדרגת סג"מ, בנוכחות הפיקוד הבכיר?

אם הם כבר חסרי רגישות לסיטואציה בה הם מצויים – הרי שלא יתרחש דבר משמעותי.

אם אותו טיפוס רגיש במיוחד – הרי שכל בטחונו העצמי יכול להתמוטט כבנין קלפים.

רגישות נכונה ומתאימה תחזיר אותו לפרופורציות נכונות ומאוזנות.

כשאומרים על מישהו שהוא אינו יודע פחד מהו, שאין לו אלהים, שהוא קופץ מגבהים, גולש על גלים, צולל במעמקים וגם מרחף בין עננים, שהוא בעצם הכי…, שהוא  KOOL או KILLER – , אומרים בעצם שבשלב מסוים, בנקודה מוגדרת כלשהי, הוא החל לאבד את האיזון הנכון, הוא שכח שלעיתים הטבע יכול להיות גדול ממנו.

משמעותה המעשית של הרגישות הנדרשת לשם שמירה על איזון נכון הוא מידה נכונה של הערכה, כבוד, יראה, הכרה נכונה וריאלית של המציאות או האירוע.

כשילדה קטנה הולכת על גדר צרה ללא מורא בעוד אחיה הגדול ממנה במספר שנים מפחד מאוד, אין זה אומר שהיא גיבורה ממנו. היא פשוט לא מכירה את הסכנות הטמונות במעשיה באותה מידה שהוא מודע אליהן.

"אשרי אדם מפחד תמיד" –

המקצוען, לעולם אינו מזלזל ביריב העומד מולו. ובכך גדולתו.

רק חובבן ש"משחק אותה" מרשה לעצמו לנהוג ברכב עם יד אחת מחוץ לחלון, לדבר בטלפון נייד, לשמוע מוזיקה רועשת, להביט בנוף ומדי פעם להעיף מבט אל הכביש.

מעט פחד ופחות בטחון עצמי מעלים בהרבה את הסיכוי שהוא יחזור הביתה בשלום. זה אותו פחד שאינו משתק לחלוטין, אינו גורם לאדם לא לנהוג כלל בכביש, אלא פחד שמאזן ומחזיר שליטה.

מוצרים נצרכים כיום הם יראה, הערכה, כבוד, מעט פחד, יחס של קדושה ורוממות, כמה "פרות קדושות" פה ושם. הם אלו שצריכים לככב במודעות "דרושים" של העיתון.

נדון לדוגמא באהבה.

אם היה יחס של רצינות, אולי אפילו קדושה, למושג האהבה, היא לא היתה מוצר זול (תרתי משמע) כל כך ברחובנו הצר. היינו חושבים פעמיים בטרם היינו אוספים אותה מהמדף ומשליכים אותה אל סל הקניות שלנו. השימוש בה ובהשלכותיה היה נעשה בצורה זהירה הרבה יותר. אולי זה היה משפיע על הבנתנו את מקומה של האשה במכלול החיים החברתיים והיא לא היתה מככבת בכל ערוצי הפירסום והמידע השונים כמקדם מכירות. ייתכן והתקדמות כזו היתה נותנת משמעות אחרת ליחסי הקירבה בין גבר לאשה, לתפקידם, לערכם וליחס הנדרש כלפיהם. חברה שמגיעה לשלב כזה אינה עמוסה כל כך ברמזים ובמסרים מיניים המשודרים ללא הרף ו"נקלטים" גם אצל ילדים קטנים, הטלוויזיה וסרטי הקולנוע שלה ערוכים אחרת והיחסים החברתיים בתוכה בנויים באווירה שונה.

אם רק היינו יודעים מה זו אהבה.

אם רק לא היינו בטוחים כל כך בעצמנו ואם רק היינו יודעים את כוחה של האהבה, שהוא לעיתים גם מסוכן, ולא רק מפריזים בכוחנו אנו.

האהבה הייתה דוגמא אחת בנושא, אך זו בעצם התמודדותנו הרחבה הרבה יותר עם המכונה "תרבות המערב". תרבות זו, בהקשרים המסוימים בהם אנו עוסקים, היא זו שמחשיבה מאוד את האדם ומוליכה אותו להערכה עצמית גבוהה, נותנת ערך רב לאדם הפרטי בפני עצמו ולדאגת החברה הכללית לצרכיו ומעניקה לגיטימציה לדרישתו לסיפוק צרכיו כאן, עכשיו ומיד. צרוף הגורמים כולם מעמיד לעינינו את "תוצר" תרבות המערב האידאלי – זה שאינו יודע פחד מהו, זה ש"אין לו אלהים" (במובן החולין של הביטוי) וזה שאין לו א-להים (במובן הדתי והפשוט של המילים(.

"אשרי אדם מפחד תמיד" –

אשרי מי שיש לו את הכח, את העוצמה ואת היכולת

לפחד מעט בתוך עולם בוטח ובטוח בעצמו כל כך.

.

היה חזק !

אני יודע ששמעת את זה כבר מאבא, מהמורה ומהחבר'ה.

אבל  הם התכוונו שתאגור כח בשביל להיות חזק

ואני מתכוון שיהיה לך מספיק כח ורוח

בשביל להיות לעיתים גם חלש.

(???     כנראה מישהו חכם…)

 

מודעות פרסומת

One response to this post.

  1. Posted by צבי פנר on 12 בדצמבר 2017 at 15:47

    צבי פנר

    "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" (משלי כח, י"ד)

    1. גם כאן במשלי המונח "מפחד תמיד" אמור להיות בעצם: "אשרי אדם שאינו תמיד בלתי ירא" ולא: "תמיד מפחד".

    2. עם זאת אם נקח את מה שמודגש בפרק זה שהיא יותר הכיוון של הצטנעות\ראיית-גבולות וכו, הרי הכוונה יותר לאדם שלא יעשה טעויות לעולם ולכן גם לא יפגע :הורדת סיכון עם אי-פריצת גבולות.

    3. זו אכן עצה וברכה יאה לרוב האוכלוסיה שטבעית אינם בקיאים\מושלמים כמעט בשום דבר וכידוע חלקם ברגע של חולשה או כנורמה מעצם אופים משתלחים בגבהות לב שחץ וזלזול באחר , והיא מתווה דרך "מאת-חכמים" שאומרת "אל תקפוץ ,וודאי אל תשתלח"
    אך היא כמעט שאינה מתאימה בגבולות מאוד אישיים למיעוט הנעלה של פורצי-דרך\גאונים\נביאים\ והעיקר תמיד: מנהיגים.
    הללו לרוב רוכשים בטחון עצמי רב (שכן תמיד תמיד בטחון זה נבנה לפי המשוב מהסביבה) ואז בעצם מתגלע המבנה הייחודי של הגאון: מודע ליכולת ובו"ז מודע למגבלותיו או מהר מאוד נבנה כמגלומן\שחצן\זלזלן….. אולם: עדיין ב 2 המקרים הוא עדיין פורץ דרך.

    4. הללו מהפורצי דרך המודעים למגבלות האדם יחשבו כחכמים\הוגי-דעות\מנהיגים \מובילים\מתווי דרך לאורך זמן :
    – חמורבי, משה רבנו , סוקרטס, ר' עקיבא, רמב"ם, בן–גוריון. הללו תמיד חשבו\פחדו שוב ושוב.
    – שעה שהארוגנטיים גם נחשבים מאוד אך בעיניים ורגשות אחרים (פרעונים (רובם), שלמה המלך,(למרות שטוענים שהוא החכם הכותב הנ"ל) אלכסנדר מוקדון, יוליוס קיסר, גינגיס-חאן ,סטאלין, וכו . הללו בבירור היו "לא מפחד כלל" וכו אולם ההבט עליהם בעיני "האדם החושב" הוא שונה בברור.

    5. דווקא "מה זו אהבה" שבדוגמה אכן משותף הנ"ל לכל אדם אנוש באשר הוא ולא רק ה-"מפחד-תמיד" או ה-"בלתי מפחד" תמיד אך הנושא יותר בסיסי במובן החי-אנוש לאורך הזמנים .
    פעם ריבוי נשים ,כמו גם קיום עבדים ,היה נורמה גם בעת שהמוסר והדת והפילוסופיה היו עמוק בעיצומם, אף שאולי כן היתה אהבת-אמת כלשהיא גם לשלמה או דוד המלך.
    ואילו כיום הללו ביחד עם המשטרים\ההכרות הפנימיות+נורמות המוסריות הגלובליות התאזנו ומושג האהבה תפס צעד מתקדם שישתלב רובוסטית עם הערכה וחברות .

    6. וברור שכשאתה (גדי) מביא את המושג "תרבות-המערב" שלכאורא מובילתנו אחורה נזכור אכן שכן התקדמנו המון. וללכת-אחורה עם "אין לו אלוהים" בעולם המוסר עדיין רחוק מאוד היום מזמני "אחורה" אפילו 100 שנה יחסית בעולם.
    עם זאת אכן דווקא בתרבות ה- HITECH שלנו יש יותר ויותר גבהות-לב של פרטים שונים הנופלים בפח הענק של שחיה\חיים ב- בפייס-בוק או ב אינסטגרם שגוררת אותם לכיווני "לא-לפחד אף פעם" ול"התפרסם-תמיד" שכלפיה לא נראה לי ביטוי הולם יותר מהאמור במשלי לעיל: אשרי החושב-תמיד.

    צבי

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: