צלילי המוזיקה

פורסם לראשונה ב-:

"תרבותון", עלון תרבות ישובי, סנסנה,  חורף תשס"ג

 

קלאסיקה קולנועית בניצוח ג'ולי אנדרס המגלמת את מריה, מועמדת לנזירות, המשולחת מן המנזר לשמש אומנת לשבעת ילדיו של קצין בכיר בצבא האוסטרי. עלילת הסרט המתארת את מערכת היחסים שיוצרת מריה עם הילדים ועם אביהם מתרחשת בצל הכיבוש הגרמני את אוסטריה במלחמת העולם השניה והתנגדותו הפטריוטית של האב הקצין לכיבוש זה.

הסרט פותח בתיאור הפער בין אופיה של מריה להווי המנזר, אליו היא רוצה להתקבל, ובחוסר השתלבותה בו. במאי הסרט ביקש להמחיש בעזרת מריה והנזירות פער גדול ועמוק יותר, זה שבין הווי ואופי החיים הדתיים לבין חפץ הרצון האישי והפרטי, או במילים אחרות: השאיפה למימוש עצמי. סופו של הקטע, בו משולחת מריה אל מחוץ לכותלי המנזר מבטא למעשה את המסקנה העקרונית שמימוש עצמי אמיתי אינו יכול להתממש במסגרת החיים הדתיים.

ננסה לעקוב אחרי האמצעים הקולנועיים בהם משתמש הבמאי להמחיש את הסוגיה ולבדוק את הסכמתנו או חוסר הסכמתנו עם הצגת הבעיה ועם מסקנתה. התמונה והצליל הם כוחו הגדול של הקולנוע והבמאי לא חסך שימוש בהם להמחשת הנושא. את מריה אנו פוגשים לאחר פתיחה ארוכה של צילומי טבע מרשימים, נוף בראשיתי, מרחבים מוריקים, שלג, מים והרים. את כל אלו מלווה מוזיקה קצבית ומתאימה ועל רקע התמונות והמוזיקה מתגלה מריה רוקדת בהרים ואיתם, מתוך פרץ של שמחת חיים, טבעיות שופעת וחופש ומרחב ללא גבולות. את האווירה המושלמת והאידיאלית כל כך מנפץ באחת פעמון הכנסייה, שבצלצוליו הבוטים, החד גוניים והנוקשים מזכיר למריה שהיא מתוחמת בזמן מוגדר, שהיא נמצאת במקום לא לה ושהיא שוב חורגת מהמסגרת שנקבעה לה. המסגרת אותה קבעה בנוקשות הכנסיה.

המצלמה עוברת למתחם הכנסיה וממתינה למריה שתבוא מן ההרים ובינתיים אנו מאזינים להווי הכנסיה. גם לכנסיה יש תמונות וצלילים משלה, ניגודיים בצורה מושלמת לסצינה הקודמת. ברקע נשמעים קולות מקהלת הכנסיה שגם היא, כמריה, שרה אך השירה אחרת. המקהלה עומדת במקום אחד, שירתה מונוטונית וכנסייתית וצליליה כבדים. למוזיקה זו משתלב הצילום. הכנסיה היא מקום צר ומתוחם, כל הצילומים הם על רקע קירות אפורים החוסמים כל מרחב והכל מדוד וקצוב. בעוד שמריה מצולמת על רקע המרחבים שמאחוריה ולצידה, הנזירות מצולמות בד"כ בתקריב וללא כל רקע.

ההשוואה היא מאד ברורה ובולטת. מבלי מילים, באמצעי קולנועי בסיסי, מוליך הבמאי את הצופה מלבן לשחור וממרחב למיצר ומביאו לתפישה מסויימת של הדת ולהערכה מוגדרת של האלטרנטיבה לה. במסגרת דיונים קבוצתיים וסמינרים, בבני עקיבא ובמדרשות ליהדות, קטע זה הוא מאד נוח לדיון כיוון שהוא עוסק בנזירה ובנצרות ומאד קל למשתתפים להזדהות עם מריה ולומר כך דרכה של הנצרות, אך זו רק טעות אופטית כיוון שהנצרות פה היא רק דוגמא וביטוי להלך מחשבה שמתאים גם לאחוז גבוה מאד של יהודים, לא דתיים ואף דתיים.

על רקע השחור והלבן הנ"ל מעניינת מאד השיחה המתרחשת במנזר בין הנזירות על התאמתה של מריה לחיי המנזר ולאופיו. מספר משתתפים לשיחה זו – אם המנזר, הפותחת את הדיון, סגניותיה המציגות עמדה חד משמעית וברורה וחברותיה של מריה, מועמדות לנזירות באמצע תהליך הכשרתן, החלוקות בדעתן. העמדות הן מאד ברורות. אצל חברותיה של מריה יש עוד מן ההווי שמחוץ למנזר אך יש בהן גם מהחינוך הדתי שספגו בלימודיהן ועל כן יש בהן אוהדות ויש בהן המתנגדות מאד למריה. בפי סגניות אם המנזר מניח הבמאי את הביטוי הברור להלך המחשבה הדתי כפי שהוא מעוניין להציגו והן אכן מתנגדות נחרצות להסמכתה של מריה, כיוון ששילובה עם אופיה הנוכחי בשורות המנזר אינו אפשרי. על רקע דעת הסגניות מעניינת דעת אם המנזר. דווקא הסמכות הרוחנית הגבוהה ביותר בסיטואציה המתרחשת היא זו שאינה חד משמעית בדעתה, היא גם אינה מביעה דעה אלא בעיקר מנחה את השיחה אך יותר מזה מביאה את כל הנוכחות לראות פנים חיוביות במריה גם במסגרת הדתית ושאין בהתנהגותה רק מן השלילה. כך למעשה מסתיים שם דיון הנזירות – בשירה משותפת של פזמון השיר המתלבט באופן אמיתי באפשרות שילובה של מריה במנזר.

ואנו ראוי לנו להתבונן בעצמנו ולבדוק האם גם אנו רואים את היחס בין חיי הדת וההווי האלטרנטיבי להם כפי שרואה זאת הבמאי? אם לא, כיצד כן? אם כן, אז למה אנחנו מה שאנחנו? האם שילוחה של מריה מהמנזר כמסקנה של הדיון הוא לא מסקנת מאקרו למסקנות מיקרו רבות שאנו מקבלים בחיינו? איך בכל אופן יכולה מסגרת חיים דתית להכניס לתוכה קרן אור מרקדת ומקפצת? איך קרן אור כזו  יכולה להשתלב בתוך חיים אלו?

אם כך ואם כך ובלי כל קשר לנושא הנדון לעיל, כדאי לכל אחד מאיתנו לקחת עימו לדרכו בחיים המורכבים את המשפט האחרון (מצוטט פה בפראפרזה) שאומרת אם המנזר למריה, בטרם היא משלחת אותה מן המנזר אל החיים בחוץ: "גם כשא-להים סוגר דלת, הוא תמיד במקביל גם פותח חלון ! "

מודעות פרסומת

One response to this post.

  1. Posted by עופר גזבר on 16 בפברואר 2012 at 23:07

    מדהים! צריך להעלות יותר ביקורות לסרטים:)

    הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: