"ועז מלך משפט אהב" – מדרש לפרשת משפטים

הערה: העיון במדרש לפרשת משפטים חולק במקורו לשלושה עיונים נפרדים, בשעה שהוא נשלח כמייל לימוד יומי במסגרת בימ"ד "אעלה בתמר".

גם במסגרת זו הותרתי את העיון מחולק לשלושה בגלל אורכו ומורכבות. עם זאת יש לזכור שהם כולם חלק מרצף אחד

 משפטים (א)

המדרש הפותח של פרשתנו מורכב קצת יותר מאלו שכבר דנו בהם. הוא מצריך עיון ראשוני בעצם "הבנת הנקרא" והקישור בין המשפטים לכלל פיסקה אחת. רק לאחר מכן נוכל לגשת לדון ברעיון אותו רוצה המדרש להעביר, ובשלב שלישי לעמוד על הקישור לפרשה ולפתיחתה.

בטרם נביא את המדרש, נציע את הפסוק, עליו הוא הולך וסובב:

וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב

אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים

מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ" (תהלים צט, ד).

המדרש אמנם דן במפורש בארבע המילים הראשונות של הפסוק, אך כל הפסוק מתחבר לרעיון עליו מדובר

חציו השני של המדרש המובא לקמן מבאר נבואה אחת משל ישעיהו, נבואה הכוללת חמשה פסוקים. ביאור המדרש כולל גם מחלוקת בין ר' לוי ורבנן בביאור חלק מהנבואה. להלן פסוקי הנבואה, שכן נצרכים הם להבנת חלק זה של המדרש:

"בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ:

אֲנִי ה' נֹצְרָהּ לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה:

חֵמָה אֵין לִי מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר שַׁיִת בַּמִּלְחָמָה אֶפְשְׂעָה בָהּ אֲצִיתֶנָּה יָּחַד:

אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי:

הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה" (ישעיהו כז, ב – ו)

ואומר המדרש[1]:

"ואלה המשפטים" – הה"ד (תהלים צט) "ועוז מלך משפט אהב", אימתי נתן העוז להקב"ה בשעה שהוא עושה את הדין בעובדי כוכבים, שכן אתה מוצא בנבוכדנצר הרשע ע"י שנתגאה ואמר (דניאל ד) הלא דא היא בבל רבתא, א"ל הקב"ה רשע ליחה סרוחה נתגאית ואמרת בתקוף חסני ויקר הדרי, ואין אתה יודע שהכל שלי הגדולה שלי והחסן שלי, הכבוד שלי וההדר שלי, וכן דוד אומר (דברי הימים א כט) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת", ואומר (תהלים קד) "ה' אלהי גדלת מאד", אמר הקב"ה לנבוכדנצר מעט מלכות שנתנה לך משלי הוא, וכן דניאל אומר לו (דניאל ב) "די אלה שמיא מלכותא חסנא תוקפא ויקרא יהיב לך", ואתה אמרת "בתקוף חסני ויקר הדרי", הוי "ועוז מלך משפט אהב",

העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו,

ומה שכתוב (תהלים צט) "אתה כוננת מישרים" – אתה כוננת ישרות לאוהביך שע"י המשפטים שנתת להם הם[2] עושים מריבה זה עם זה ובאין לידי משפט והם עושין שלום,

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם עד מתי אי אתה עושה דין בעובדי כוכבים, אמר להם עד שתגיע עונתן ליבצר שנאמר (ישעיה כז) "ביום ההוא כרם חמר ענו לה", כלום קוטף אדם את כרמו קודם שיתבשל, אלא מאחר שהוא מבושל הוא קוטפו ונותנו בגת ודורכו ומזמר והן עונין אחריו[3], כך אמר הקב"ה לישראל המתינו לי עד שתגיע עונתה של אדום ואני דורך אותה שנאמר (תהלים ס) "על אדום אשליך נעלי" אני פותח לכם ואתה[4] עונים אחרי, לכך נאמר "כרם חמר ענו לה". "אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה" (ישעיה כז) – אני הוא שמשמר אותה להשקותה כוסות הרבה שנאמר "לרגעים אשקנה", אם בא אני להביט בהם מכלה אני אותם מן העולם, אלא "חמה אין לי" כשם שהם מתמלאין חמה על בני, אלא מה אני עושה להם (שם) "אפשעה בה אציתנה יחד", א"ר לוי אמר הקב"ה לעובדי כוכבים ישראל שלי הם, שנאמר (ויקרא כה) "כי לי בני ישראל עבדים" והחמה שלי שנא' (נחום א) "נוקם ה' ובעל חמה" ואתם מתמלאים משלי על שלי שנאמר (ישעיה כז) "מי יחנני שמיר ושית במלחמה", ורבנן אמרין אמר להם הקב"ה אם משנה אני מדת הדין שלי בברק אחד אני מכלה אותן שנאמר (דברים לב) "אם שנותי ברק חרבי", ומה אני עושה "ותאחז במשפט ידי", וכה"א (ישעיה כז) "או יחזיק במעוזי", ואין מעוזי אלא דין, שנא' (תהלים צט) "ועוז מלך משפט אהב", אמר להם הקב"ה לישראל כשם שאני יכול לעבור את הדין על עובדי כוכבים ואני איני מעביר אלא תופס אני בדין, כך אתם לא תצאו חוץ לדין שנאמר (שמות כא) "ואלה המשפטים". (שמות רבה ל, א)

אלו המקורות. נעסוק בהם בפעם הבאה.


 משפטים (ב)

ב. המבנה הספרותי של פיסקת המדרש.

כתבנו לעיל שהמדרש המובא הוא מורכב מאלו שכבר דנו בהם. מורכבותו מצריכה אותנו להקדיש שיעור זה למבנה הספרותי שלו ורק על גביו נפנה למישור הרעיוני. מורכבותה של הפיסקה היא בעיקר משום שיש בה, למעשה, מדרש בתוך מדרש. ואבאר את כוונתי.

מבנהו הבסיסי של סוג המדרשים בהם עסקנו כולל מספר מרכיבים, אותם כבר הזכרנו בפעמים הקודמות. ראשית מצוטט המקור בו אנו דנים, כגון פתיחת הפרשה אליה מתייחס המדרש. לאחר הכותרת, פונה המדרש ומצטט פסוק מן הנביאים או מן הכתובים. הוא הולך ודן ברעיון העולה מאותו ציטוט ומבאר אותו בדוגמאות שונות עד שהוא מציע דוגמא המתקשרת לכותרת הפיסקה. בכך נסגר המעגל וחוזר המדרש לנקודת הפתיחה. בד"כ זה יבוא לידי ביטוי בציטוט חוזר של כותרת המדרש, כגון "… הוי "ואלה המשפטים". במישור הרעיוני, מבקש המדרש לבאר את משמעות הכותרת או להצביע על רעיון העולה ממנה באמצעות מקור מקראי אחר.

זהו גם המבנה הכולל של פיסקת המדרש בה אנו דנים. המדרש רוצה לדון בפתיחת הפרשה ועל כן כותרת הפיסקה היא "ואלה המשפטים". מיד לאחר מכן פונה המדרש אל פסוק בתהילים: "הה"ד (תהלים צט) "ועוז מלך משפט אהב"…". המדרש דן במשמעותם של מילים אלו וכך הוא מסכם את הדיון: "העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו"[5]. מכאן פונה המדרש לדון בשאלה מהו אופיו של אותו משפט שהקב"ה אוהב. משנתמצה הדיון בשאלה זו מסיים המדרש בכך שאת אותו משפט, שנתבאר אופיו, נתן הקב"ה לישראל ודרש מהם להתנהג לפיו – "שנאמר "ואלה המשפטים". נמצא המדרש חוזר לכותרת בה פתח והשלים את המבנה המדרשי.

אלא שבתוך פיסקה זו יש לנו מבנה מדרשי נוסף. הזכרנו שבמסגרת הסבר הפסוק "ועז מלך משפט אהב" , דן המדרש בשאלה "מהו אופיו של המשפט אותו אוהב ה'?". המדרש אינו עונה על כך מיד ובפשטות אלא פותח במהלך מדרשי עצמאי בכדי ללמוד את התשובה לשאלה. לשם כך "עוזב" המדרש את הפסוק הנדון ופונה למקור מקראי אחר, נבואת ישעיהו בפרק כז, פסוקים ב – ו, אותה ציטטנו בשיעור הקודם. המדרש הולך, דן ומפרש נבואה זו על מרבית חלקיה עד שהוא מגיע לנקודת החיבור עם הפסוק אותו "עזב" מקודם – " וכן הוא אומר[6] "או יחזיק במעוזי", ואין מעוזי אלא דין, שנא' (תהלים צט) "ועוז מלך משפט אהב". בכך הושלם מבנה מדרשי עצמאי בתוככי מבנה מדרשי אחר.

וכך הוא המבנה הגרפי של המדרש:

פתיח – "ואלה המשפטים"

מובאה – "ועז מלך משפט אהב"

ללא פתיח – "אמרו ישראל…"

מובאה – נבואת ישעיהו "כרם חמר ענו לה".

סגירה– " וכן הוא אומר "…במעוזי", ואין מעוזי אלא דין, שנא' "ועוז מלך משפט אהב".

סגירה– "כשם שאני… כך אתם… שנאמר "ואלה המשפטים".

המבנה הראשי בא לבאר את הפסוק "ואלה המשפטים".

המבנה המשני בא לבאר את אופיו של המשפט עליו מדובר בפסוק "ועז מלך משפט אהב".

במהותו של המדרש נדון בפעם הבאה.


 משפטים (ג)

מניתוח המבנה הספרותי של הפיסקה נפנה לבחינה הרעיונית. כדי לפשט את הדברים נדלה מהפיסקה הארוכה את המשפטים החשובים וננסה לבנות מהם מהלך:

"ואלה המשפטים" – הה"ד (תהלים צט) "ועוז מלך משפט אהב", אימתי נִתן העוז להקב"ה בשעה שהוא עושה את הדין בעובדי כוכבים[7]… הוי "ועוז מלך משפט אהב",

העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו, ומה שכתוב "אתה כוננת מישרים"[8] – אתה כוננת ישרות לאוהביך שע"י המשפטים שנתת להם הם[9] עושים מריבה זה עם זה ובאין לידי משפט והם עושין שלום,

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם עד מתי אי אתה עושה דין בעובדי כוכבים, אמר להם עד שתגיע עונתן ליבצר… כך אמר הקב"ה לישראל המתינו לי עד שתגיע עונתה של אדום ואני דורך אותה… ורבנן אמרין אמר להם הקב"ה אם משנה אני מדת הדין שלי בברק אחד אני מכלה אותן שנאמר (דברים לב) "אם שנותי ברק חרבי", ומה אני עושה "ותאחז במשפט ידי"… אמר להם הקב"ה לישראל כשם שאני יכול לעבור את הדין על עובדי כוכבים ואני איני מעביר אלא תופס אני בדין, כך אתם לא תצאו חוץ לדין שנאמר (שמות כא) "ואלה המשפטים". (שמות רבה ל, א)

למעשה, מוצא המדרש סתירה בין שני חלקי המובאה הראשונה, בין "ועז מלך" לבין "משפט אהֵב".

עוזו של מלך הוא עשיית הדין בנתיניו. עוזו הוא שהוא עומד ושומר על כבודו ומעמדו. מי שצריך להיענש, מן הראוי הוא שייענש ועל אחת כמה וכמה אם פגע ישירות בכבודו של מלך. עוזו של מלך מלכי המלכים הקב"ה הוא בשעה שהוא עושה דין בעובדי כוכבים, על  שלקחו את כוחם ממנו והשתמשו בו כנגד ישראל, שהם שלו. וזו משמעות המילים "ועז מלך". מתוך זה באים ישראל לכלל תמיהה שיש בה בקשה: "אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולם עד מתי אי אתה עושה דין בעובדי כוכבים?".

מנגד, בבירור המושג "משפט", הכלול בהיגד "משפט אהב", מסיק המדרש שהוא היכולת להכליל את הרצון והשאיפה למימוש העז במסגרת המשפט המסודר ומגבלותיו. המשפט מחייב צדק שמשמעותו לא לעשות איפה ואיפה ולממש עונש רק כשאין לכך מניעה. המדרש "מביא לחמו" מנבואת ישעיהו בפרק כ"ז ובמדרשים מקבילים לנבואה זו מודגשים המניעות ממימוש הדין בגויים. מחד מצאנו שעוונות ישראל, שה' מאריך אפו להם, מעכבים את עונש העמים על עוונותיהם, שאין דרך להעניש את אלה ולא את אלה ויהיה בכך משום עשיית איפה ואיפה. בנוסף, יש לגויים גם זכויות המצדיקות להם מתן שכר ומונעות עונש טוטאלי. היכולת להתחשב בגורמים מונעים אלו ולעצור את ביצוע הדין בגויים עד שיהיה צדק בדבר הוא חלק ממהותו של המשפט.

"ועז מלך משפט אהב" – במתח זה דן המדרש. הוא בא להעמידנו על המתח שבין "עז מלך", דהיינו הצורך לשמור על כבוד המלך ולעשות דין בגויים, לבין "משפט אהב", שהוא החיוב לגייס עוצמות וסבלנות לעיכוב ביצוע ההליכים עד שהמשפט יאפשר זאת. אומר הקב"ה לישראל שאין ממנו מניעה עקרונית לעשות דין בעובדי הכוכבים וברק אחד היוצא ממנו מכלה את כולם כרגע. אלא ש"ותאחז במשפט ידי" – שומר אני על מסגרת המשפט ואיני פוגע בהם עד שתימלא סאתם.

על רקע זה יש לראות את כלל הפסוק: "ועז מלך משפט אהב, אתה כוננת מישרים, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית". ראשית, הקב"ה שומר על המתח שבין עז לבין משפט. בשלב השני הוא מנחיל זאת לישראל: "ומה שכתוב  "אתה כוננת מישרים" – אתה כוננת ישרות לאוהביך שע"י המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה ובאין לידי משפט והם עושין שלום". ולאחר זה, כשנמצא באברהם אביהם "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" יתקיים בהם "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית".

אך אם ניזכר, כל זאת ביחס לפסוק "ועז מלך משפט אהב" וכו', שהוא מובאה של המדרש הבא ללמד על משמעות פתיחת פרשתנו, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". ומה בא ללמד זה על זה?

המסר, אותו בא להעביר המדרש, מצוי בסופו: "אמר להם הקב"ה לישראל כשם שאני יכול לעבור את הדין על עובדי כוכבים ואני איני מעביר אלא תופס אני בדין, כך אתם לא תצאו חוץ לדין שנאמר (שמות כא) "ואלה המשפטים". את הרצון לבצע עונש בעושי עוולה באופן מיידי ומהיר, "עובר לעשייתן", כל אחד מכיר ממישורים כאלה ואחרים של החיים, אם הפרטיים ואם הציבוריים. רצון זה הוא חזק וברור. הרבה יותר קשה לגייס את הכוחות להמתנה, לבירור ולעשיית הצדק. יש בעייתיות אמיתית בפעילותם האיטית של הריחיים הטוחנות ומביאות אל הצדק, כפי שיש אמת בטענתם של ישראל "עד מתי אי אתה עושה דין בעובדי כוכבים?". אלא שאין בכך בכדי לפרוץ את יסודות מסגרת המשפט.

מוצא בעל המדרש שבראש הפרשה הפורטת להם לישראל עשרות מצוות, ראה הכתוב צורך להתייחס לבעיה קיומית ביישום המשפט. היא דורשת קדימות דווקא בגלל היותה במישור הקיומי מעשי ולא רק בפילוסופיה של המשפט. הקדימה התורה לבסס את יסוד המשפט ולהכריע את עדיפותו. יהיו המשפטים המונחים לפניכם מעין המשפט בו אני נוהג, מה אני איני מעביר על הדין אף אתם לא תעבירו, מה "פקודי ה' ישרים" אף פיקודיכם.


[1] המדרש מחולק וערוך באופן בסיסי ע"פ הבנתי, כדי לתת שלב ראשוני להבנת המעיין, אך כל אחד יכול לשנות במבנה שנוצר.

[2] הכוונה "אם הם עושים…"

[3] מתאר את דרך הפועלים שהקוטף מזמר בשעת מעשה וחבריו הקוטפים עונים לו

[4] צריך להיות "ואתם"

[5] וכך יש לבאר את הפסוק: המלך, שהעוז הוא שלו, יש לו/ אוהב משפט ונתנו לאשר אהב".

[6] באותה נבואת ישעיהו

[7] …שכן אתה מוצא בנבוכדנצר הרשע ע"י שנתגאה… א"ל הקב"ה רשע ליחה סרוחה נתגאית ואמרת "בתקוף חסני ויקר הדרי", ואין אתה יודע שהכל שלי… אמר הקב"ה לנבוכדנצר מעט מלכות שנתנה לך משלי הוא… ואתה אמרת "בתקוף חסני ויקר הדרי",

[8] הפסוק במלואו: "וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ" (תהלים צט, ד).

[9] הכוונה "אם הם עושים…"

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: