בצלאל בן אורי בן… בן מרים – מדרש לפרשת כי תשא

א.

עם סיום פירוט מבנה המשכן וכליו, בגדי הכהנים ודרך הכשרתם, מגדיר הקב"ה למשה את בעלי המלאכה והאחראים על בנין המשכן והצבתו. הראשון והמרכזי שבהם הוא בצלאל:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה…". (שמות לא, א – ג).

המדרש על אתר מיד מעלה את השאלה המתבקשת: למה בצלאל? במה זכותו וכיצד הגיעו דווקא אליו? המדרש מניח שהדרך בה מוגדר האחראי על הביצוע, "בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה", לא באה רק כאמצעי זיהוי טכני להגדרתו של אדם ספציפי ולא אחר אלא טמון בה גם המפתח להבנת זכותו, זכאותו וזכייתו של בצלאל בתפקיד.

מוקד דברינו אינו בתשובה לשאלה "בזכות מי זכה בצלאל לתפקידו?", על כן נאמר כבר פה את מסקנת המדרש שזכות מרים סבתו[1] עמדה לה, שיזכה נכדה בתפקיד, בצירוף לאישיותו שלו. אנו נבקש להתחקות אחרי דרכו של המדרש בבירור הזכות שהביאה לבחירתו של בצלאל ולקשר שיש בינה ובין מפעלו של בצלאל.

המדרש, כדרכו, אינו מגדיר את מטרתו, כמו שעשינו לעיל, ואינו אומר מיד את התשובה אלא סובב בדרכו לאור מובאה ממקום אחר. הפעם אנו פונים לפרק נפלא בספר איוב, פרק כח, ממנו נצטט את קובץ פסוקיו האחרונים, כשהמדרש עצמו מתמקד בשני הפסוקים האחרונים בלבד:

וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה: וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה: אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ: אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ: כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה: לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה: בַּעֲשׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת:

אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ: וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה" (איוב כח, כ – כח)

ונביא את המדרש כלשונו:

"וידבר ה' ראה קראתי בשם בצלאל"… ד"א  "אז ראה ויספרה" – אמרו רבנן צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור לא יאמר הואיל שאני יודע ביפה, כשאכנס לדרוש אני אומר, א"ר אחא מן האלהים אתה למד כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל שנאמר "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" ואח"כ "ויאמר לאדם", וכן (שמות כ) "וידבר אלהים את כל הדברים האלה", ואח"כ "לאמר" לישראל. אמרו רבנן: ר' יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני רבי עקיבא. אמר לו עמוד וקרא בתורה, אמר להם לא עברתי על הפרשה ושבחוהו חכמים, הוי "אז ראה ויספרה".

אמר ר' הושעיא כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום, כל נגר שאין בידו ארגליא שלו אינו נגר למה שקפליות של תורה ביראת חטא שנאמר (ישעיה לג) "יראת ה' היא אוצרו",

א"ר יוחנן כל מי שיודע תורה ואינו עושה מוטב לו שלא יצא לעולם אלא נהפכה השליא על פניו לכך נאמר (איוב כח) "ויאמר לאדם הן יראת ה'" וגו',

א"ר חייא בר אבא מהו "הן יראת ה'" וגו'? אמר האלהים אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר ומה שכר תורה שנאמר "ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה", "וסור מרע בינה", ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה, מהיכן אתה למד מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלהים כדכתיב (שמות א) "ותיראן המילדות את האלהים",

א"ר ברכיה בשם ר' חייא בר אבא שכר היראה תורה, שמיוכבד העמיד הקב"ה את משה וזכה שתכתב התורה על שמו שנאמר (מלאכי ג) "זכרו תורת משה עבדי" וכתיב (דברים לג) "תורה צוה לנו משה", מרים ע"י שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקדוש ב"ה בצלאל וזכה לחכמה ולבינה, הה"ד "ראה קראתי בשם בצלאל" וכתיב "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת". (שמות רבה מ, א)

"הן יראת ה' היא חכמה" – באיזו משמעות מפרש כל אחד מהתנאים את המילים "יראת ה'" ו"חכמה" ואיך בהתאם לזה מתפרשת המילה "היא" וממילא היחס בין שני הראשונות?

האם הביא בעל המדרש את כל דברי  התנאים כהקדמה טכנית לדברי ר' ברכיה, האחרון, המתייחס לבצלאל או שכל אחת מהדעות היא שלב בהסבר זכותו של בצלאל?

 

ב.

המדרש המבאר מובאה מספר איוב ודרכה מבקש להשיב על השאלה באיזו זכות קיבל בצלאל את האחריות על בנין המשכן?. הערנו שם שנתמקד בעיקר בלימוד המדרש את המובאה ולפיכך נביא פה שוב הפסוקים הרלוונטים. איוב שואל "החכמה מאין תמצא" ומשיב שהא-להים ידע את נתיבה:

אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ: וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה" (איוב כח, כ – כח)

המדרש בראשיתו מתייחס לפסוק הראשון, מתוך השניים שהובאו, ולריבוי הפעולות בו:

"וידבר ה' ראה קראתי בשם בצלאל"… ד"א  "אז ראה ויספרה" – אמרו רבנן צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור לא יאמר הואיל שאני יודע ביפה, כשאכנס לדרוש אני אומר, א"ר אחא מן האלהים אתה למד, כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל שנאמר "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" ואח"כ "ויאמר לאדם", וכן (שמות כ) "וידבר אלהים את כל הדברים האלה", ואח"כ "לאמר" לישראל. אמרו רבנן: ר' יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני רבי עקיבא. אמר לו עמוד וקרא בתורה, אמר להם לא עברתי על הפרשה ושבחוהו חכמים, הוי "אז ראה ויספרה".

המדרש, כדרכו, אינו מסתפק בהסבר ברמת הפשט, שכן ע"פ רמה זו אין לתמוה על כפילות לשון בספרות שירה וחכמה, דוגמת ספרי אמ"ת (= איוב, משלי ותהילים). אין ספק שר' יוחנן בן תורתא היה רגיל ובקיא, ידע יפה את הפרשה ולא היתה מניעה שיקרא בתורה. אלא שדווקא בגלל ידיעתו הרבה הוא סיגל לעצמו את תכונת הזהירות ואת ההרגל לא "לשלוף" מיד אלא להכין עצמו בישוב הדעת. כך מנחה המדרש את ההולך לומר בפני ציבור פרק בהלכה, דברי אגדה או מדרש, שיעשה מעין "חזרה גנרלית" ולא יסמוך ביהירות ובהיסח הדעת על כשרונו ושליטתו בחומר.

מכאן עובר המדרש ומתייחס לפסוק השני שהבאנו, "הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה":

אמר ר' הושעיא כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום, כל נגר שאין בידו ארגליא שלו אינו נגר למה שקפליות של תורה ביראת חטא שנאמר (ישעיה לג) "יראת ה' היא אוצרו", א"ר יוחנן כל מי שיודע תורה ואינו עושה מוטב לו שלא יצא לעולם אלא נהפכה השליא על פניו לכך נאמר (איוב כח) "ויאמר לאדם הן יראת ה'" וגו',

ר' הושעיא מפרש את "יראת ה'" כיראת חטא ו"חכמה" היא הידיעה. בהמשך למאמר הקודם מבקש ר' הושעיא להצמיד לידיעה וליכולת את הזהירות והיראה, מתוך הנחה ששיקול הדעת והמתינות הם מרכיבים הכרחיים בידיעה ובהכרעה.ר' יוחנן מפרש את היראה במשמעות של עשיה ומבקש להדגיש שידיעה חייבת לבא לכלל עשיה, שאם לא כן אין לה ערך. הבאנו את דברי ר' הושעיא ור' יוחנן ברצף, כיוון שנראה שהם משלימים זה את זה. ר' הושעיא מבקש לסייג את העשיה במתינות ובזהירות, ר' יוחנן חושש שאלו יביאו לכלל הימנעות מעשיה ועל כן הוא בא להדגיש את חובת המעשה. האיזון הנדרש והנכון שבין שני המהלכים זהו תפקידו של כל אדם בהתאם למקום,לזמן ולנושא.

א"ר חייא בר אבא מהו "הן יראת ה'" וגו'? אמר האלהים אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר ומה שכר תורה שנאמר "ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה", "וסור מרע בינה", ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה…"

ע"פ ר' חייא בר אבא "יראת ה'" אינה מרכיב ב"חכמה" וגם אינה תכליתה של החכמה. יראת ה' משמעה מעשים טובים, החכמה היא השכר שמקבל העושה על מעשיו. המלה "היא" משמשת פה במובן של "מובילה אל..". ר' חייא בר אבא פונה, במידה מסויימת, אל מי שאין בו את היכולת העיונית ועיקר כשרונו מותאם ומופנה לעולם המעשה. אדם זה, יתכן והיה רוצה מאד להיות מיושבי בית המדרש העמלים בתורה אלא שאישיותו וצרכי החיים אינם מאפשרים לו זאת. ר' חייא מוצא בפסוק את ההבטחה לאותו אדם, שגם בו תדבק החכמה. אם מסיבות שונות לא יתאפשר יישום ההבטחה באותו אדם, הרי שמובטח לו שיתקיים הדבר בזרעו ונמצאים הוא וזרעו מקושרים ביחסי זוכה ומזכה במישור הרוחני, מעבר לעצם הקשר הפיזי שביניהם. זוהי זכות אמהות ששולחות ילדיהן לבית הלימוד וזכות אנשי המעשה שטורחים במתן אפשרות הלימוד לזרעם אחריהם. מתוך כך חוזר המדרש ומתגלגל לפרשתנו, למקור זכותו של בצלאל בהקמת המשכן:

מהיכן אתה למד מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלהים כדכתיב (שמות א) "ותיראן המילדות את האלהים". א"ר ברכיה בשם ר' חייא בר אבא שכר היראה תורה, שמיוכבד העמיד הקב"ה את משה וזכה שתכתב התורה על שמו שנאמר (מלאכי ג) "זכרו תורת משה עבדי" וכתיב (דברים לג) "תורה צוה לנו משה", מרים ע"י שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקדוש ב"ה בצלאל וזכה לחכמה ולבינה, הה"ד "ראה קראתי בשם בצלאל" וכתיב "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת". (שמות רבה מ, א)

גם אם הובאו לעיל מספר דעות של בעלי אגדה בפירוש הפסוק מאיוב, נראה לומר שבעל המדרש מוצא בכולם ביחד את הסיבה לבחירה בבצלאל.לא די היה במעשיה של מרים זקנתו,  בכדי להביא את בצלאל לכלל בחירה. דרושות היו תכונות ייחודיות גם מבצלאל עצמו – את יכולת העשיה, את הזהירות והמתינות, את הידיעה והחכמה ואת האומץ לעשות . מתוך כך אומר הקב"ה למשה: "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" וכו'.


[1] הכוונה כמובן ל"סבתא רבה". נזכיר רק שלפי חז"ל מרים הייתה אשתו של כלב ובנם היה חור, סבו של בצלאל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: