פרק ב – רחב ומרגלי יהושע – השאלות

הקדמה

העיון בפרק יוליכנו למסקנה שכל פרשנות והבנה של הכתוב מותנית ומשועבדת להנחות יסוד מקדמיות, איתן ניגש המעיין ללימוד. נקודות מוצא אלו מוליכות את המעיין בכיוון מסויים של הבנת הטקסט, פרשנותו, פיענוח מסריו הדתיים והערכיים והערכה חוזרת של הדמויות והמאורעות עליהן למד.  להבנת פרשה מסויימת יש גם השלכות על הבנת הספר כולו ועל הערכתו, שכן בלימוד נכון יש לבחון את הפרק הנדון גם על רקע המכלול בו הוא מצוי ולנסות להגדיר את טיב היחס ביניהם ומתוך כך מתגבשת גם הערכת הספר כולו, ערכיו ותכניו, מסריו, הנפשות הפועלות בו, המאורעות שבו ומקומו בכלל הטקסט המקראי. כל אלה מתעצבים לפי אותן נקודות  מוצא.

נעיין בספור רחב והמרגלים ומתוכו נגלוש להשלכות.

א.

על פניו, מעלה סיפור מרגלי יהושע מספר תהיות בדרך להבנתו. ראשית, אם נניח שמיקומו הספרותי של הפרק משקף גם את זמנו של הארוע, לא ברורה כל כך מטרת השליחות והתועלת שאמורה להיות בה. מבחינה ספרותית, פרק ב' הוא קיטוע של רצף הפרקים א' וג'.  בעיצומו של פרק א' אנו קוראים: "וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר: עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ" (יהושע א, י – יא). ופרק ג' ממשיך מהלך זה: "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ: וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה…" (שם ג, א – ב). בין זה לבין זה נכנס פרק ב'. אמנם ניתן לומר שאין בעיה, שכן ארועי פרק ב' אכן התרחשו בפרק הזמן של אותם שלשת ימים שניתנו לעם. אלא שאז אנו נקלעים לשאלות קשות יותר:

     w       אם ליהושע כבר ברור שהוא הולך להכנס לארץ בעוד שלשה ימים, אז לשם מה הוא שולח את המרגלים?

     w       אם ברור ליהושע שצריך לשלוח מרגלים, אז למה הוא אומר לעם שבעוד שלשה ימים הם יעברו את הירדן?

     w       מנין לו מה תהיה תשובת המרגלים? ואם הוא בטוח בתשובתם, אז למה הוא בכלל שולח אותם?

     w       ומנין לו שהם יחזרו אליו חזרה בטווח של שלשה ימים, עד שהוא מתחייב לעם שבעוד שלשה ימים הם יעברו את הירדן?

     w       ובכלל יש לתמוה על עצם מטרת משלוח המרגלים, הרי רק בפרק א' הקב"ה מבטיחו שיכניס את העם לארץ ומשה רבו מינהו על ייעוד זה, וכי מפקפק הוא בהבטחת ה' שיצליח במהלך הכניסה לארץ?

     w       ואם תאמר שמשימת המרגלים היתה איסוף מודיעין מבצעי לקראת כיבוש יריחו, בכדי לדעת את מבואות העיר ומוצאה ואת חוסן חומתה ומגיניה, וכי היכן ראינו שהמרגלים ביצעו את משימתם[1]?

     w       והיכן בתשובתם ליהושע אתה רואה שהם עונים בכיוון זה?

     w       ולשם מה היה צריך בכלל את ידיעותיהם, אם כל כיבוש יריחו היה ניסי לחלוטין ולממצאיהם אין כל ערך מעשי?

     w       ואם תאמר שיהושע בטח בהצלחת המהלך וגם לא נזקק למודיעין מבצעי ומטרת המרגלים הייתה רק בשביל להעלות את מורל העם לקראת הכניסה עם ידיעות משטח האויב, אתמהה, שכן להתרשמותה של רחב הזונה הוא צריך לאחר הבטחות מפורשות של בורא עולם והדרכת משה רבו?

     w       האם על סף הכניסה לארץ, היה מצבו של העם ירוד כל כך עד שעלה הצורך לעלות לו את המורל ולהגביר בקרבו את המוטיבציה להכנס לארץ?

לסיכום, לשם מה נשלחו המרגלים?

מעבר לכך, אם ננסה להעריך את המסופר בפרק ב' כסיפור ריגול, בפני עצמו וגם במקביל לסיפורי ריגול מקראיים אחרים[2], נמצא שמדובר בכשלון מבצעי מוחלט:

     w       עם בואם ליריחו, אין המרגלים הולכים לסייר בעיר, אינם מטיילים ליד חומות העיר או שעריה, אינם מהלכים בשוק המרכזי כדי לדעת את הלך הרוחות והתחושות ועוד ועוד, אלא מיד "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה" ![3].

     w       גילוי המרגלים ביריחו תכף לבואם שם והגעה למקום מסתורם מעמיד את מילוי משימתם באור נקלה מאד וככשלון בטרם התחלה.

     w       פסיביות מוחלטת מדריכה את המרגלים. רחב מצפינה אותם, מגוננת עליהם, משכיבה אותם לישון, מורידה אותם בעד החלון, מגדירה להם את תוואי בריחתם ואת אורך זמנה ו"מכתיבה" להם את הדו"ח אותו ימסרו ליהושע. כאשר הם מתחילים לפעול ולהגיב אקטיבית, החיזיון נראה מאד שלומיאלי – היא הורידה אותם בעד החלון, הם נמצאים למטה מעבר לחומה, היא נמצאת בחלון ביתה גבוה על החומה, ואז הם פותחים בהרצאה ארוכה ומקיפה על הדרך בה עליה לפעול לכשיכבשו את העיר. והכל מן הסתם בצעקות רמות שגם שכניה ושומרי החומה יכלו לשמוע.

     w       כשהם חוזרים ליהושע, הם בעצם מצטטים את דבריה של רחב ולא אומרים דבר משל עצמם. המעיין בדברי רחב יראה שגם בהם אין כל חידוש ולמעשה יש בהם הד ברור, לאור השוואה, משירת הים – "וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם: כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם: וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם…" (שם ב, ט – יא) לעומת "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" (שמות טו, יד – טז). האירוניה מגיעה לשיאה בכך שרחב הזונה מיריחו מעבירה מסר ליהושע מנהיג ישראל שמשמעו: "בעניין מה שרצית לשמוע ממני, עיין לעיל ארבעים שנה בנס קריעת ים סוף ותקבל שם את התשובה". רוצה לומר, לא רק שמרגלי יהושע לא הביאו כל מידע מודיעיני חדש ולא רק שהם מצטטים את דברי אותה אשה אלא מן הדברים משמע שאין כל צורך וערך לעצם שליחת המרגלים.

אז אם כך, מהי מטרת סיפור רחב והמרגלים ומהם מסריו?


[1] שהרי עם בואם ליריחו הלכו מיד לביתה של רחב, באותו לילה ברחו ממנו ושלשה ימים התחבאו בהר במהלך של מנוסה ונסיגה.

[2] מרגלי משה (במדבר, יג), מרגל בני יוסף (שופטים א, כב – כו), מרגלי דוד, שמואל ב' יז, יח – יט) וסיפור המלאכים הנשלחים להוציא את לוט מסדום, שאמנם אינו סיפור ריגול אך יש לו מאפיינים דומים לסיפורנו (בראשית, יט).

[3] האם יעלה על הדעת מחד, .ומאידך האם הכתוב לא מרמז לכך שיש קשר בין הידוע לנו על האשה לבין מטרת בואם לביתה? ייתכן שאפשרות זו היא שהביאה חלק מהפרשנים להבין שהגדרת "זונה" משמעה מלשון לזון, מזינה, מזון, ובמילים אחרות שהיא היתה פונדקאית המנהלת פונדק או בית מרזח. אמנם ראוי לומר שסברא זו קשה וגם חלק מהפרשנים מכירים במגבלותיה, שכן משמעות מילה זו בכל המקרא הוא בהקשר מסויים ואין סיבה לשנותו דווקא פה. עם זאת, אין ספק שניתן לעקור את עוקץ השאלה אם נלך בכיוון זה, ולאו דווקא מצד הפן הדקדוקי לשוני. מי שראה סרטי קולנוע מהז'אנר של מערבוני המערב הפרוע יודע שהמקום המרכזי בעיירה הוא בית המרזח/ הפונדק ושם מתרחשים כל האירועים המרכזיים של המקום, שם זורם כל המידע החשוב על המתרחש במקום ומחוצה לו ולשם מגיע כל הלך ועובר דרך היכול לספר מחדשות העולם. כמובן, שם גם נמצאות הנשים מסוגה של רחב ואליהן מגיעים כל הגברים הנזקקים לשירותיהן. בפועל, בידי אותן נשים מתרכז כל המידע החשוב וזה שאינו חשוב והן מהוות מאגר מידע כולל לכל המתרחש בעיירה, לרכילות, לשמועות ולעובדות. יש להניח שביתה של רחב לא היה רק בית פרטי אלא מעין בית מרזח כמתואר לעיל וכמנהלת שלו לא היה מעמדה החברתי כה נחות, בזוי ונדחק אל שולי החברה. אם הנחתנו נכונה, הרי שמצד מרגלי יהושע, לא היה דבר נבון ומחוכם יותר מאשר ללכת ישירות אל בית רחב, לשבת שם ולשתות, להזמין חדר לשינה, להתמקם ו"למשוך" זמן ובכך לצבור עוד ועוד מידע על המתרחש ביריחו ובארץ כולה. מתוך כך, המידע שמסרה להם רחב הוא המקיף והמהימן ביותר שהיו יכולים להשיג בזמן שהותם שם, שכן כמנהלת המקום, מן הסתם שריכזה אצלה את כל המידע החשוב וידעה גם להעריך אותו. מבחינה זו הליכה לבית רחב היה מעשה מחוכם הרבה יותר מאשר להסתובב בעיר ולשוטט ברחובות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: