מאליהו לאלישע – מלכים ב', פרק ב' – 2

ב. סיכום התשובות המרכזיות – המשך

4. בשיעור 4 ביאר אמיר שסוד ומסתורין אפפו את לקיחתו של אליהו, כפי שליוו אותו כל ימיו. משום כך גם אין אליהו מספר זאת מפורשות לאיש, גם לא לתלמידו. בני הנביאים נתוודעו להסתלקותו של אליהו מכח נבואה שקיבלו, אם כדי שהפגישה עם אליהו לא תהיה משונה לחלוטין ואם מסיבה אחרת. שיחת בני הנביאים עם אלישע היא דרכם להיפרד מאליהו, שאיתו אי אפשר לדבר בנושא בגלל האופי הסודי שהוא משמר. אלישע מחשה את בני הנביאים בכדי שהידיעה לא תפרוץ אל מעבר לאלו שכבר יודעים ותתמוסס החשאיות שרצה לשמר רבו.

 

5. כפי שניסה אליהו לשמור על חשאיות כלפי בני הנביאים, כך הוא גם כלפי אלישע תלמידו. כבר עמדנו על כך שאלישע דבק באליהו ורואה בו רבו, אך לא ברור שאליהו מעריך את אלישע כממשיך דרכו. אליהו רואה בהחלפתו אי אמון בדרכו ואת אלישע כמי שאינו עומד בדרגתו. לפיכך הוא רוצה להסתלק בהיותו בודד ובכך לבטא את סיום הדרך אותה הוא התוה. אלישע, מצידו, רואה באליהו מורו, רבו, "אבי, אבי" ולפיכך רוצה ללוותו עד לסוף ואף נשבע על כך, "חי ה'…". אליהו, לנוכח עקשנותו של אלישע, "נכנע" ומאפשר לאלישע ללוותו פיזית לירדן, אם כי אינו מוסיף לכך את הנופך הסמלי אותו רואה אלישע.

כיוון שעם כל הסתייגותו של אליהו מכך, מ"מ אלישע הוא תלמידו המובהק, משרתו ומחליפו בנבואה, רואה אליהו לנכון להעניק לאלישע משהו משלו. אלישע מבקש מאליהו "פי שנים ברוחך אלי". בשיעור 5 נתבאר המושג המקראי "פי שנים" כבקשה לשני שליש ולא כבקשה לכפול. כך נוח יותר להבין את בקשת אלישע, שאם לא כן נראית היא כחוצפה של תלמיד כלפי רבו וגם כבקשה לא ריאלית, שאיך יוכל אדם לתת יותר ממה שיש לו.

אליהו מופתע מתוכן בקשתו של אלישע ומעצם הצורך להעניק דבר שאינו בתוקף סמכותו, כמו היקף הנבואה או היכולות. לכן הוא נרתע מלהשיב בחיוב על הדבר. תשובתו של אליהו לבקשת אלישע: "אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן….", היא מעין הפניית השאלה ונתינתה בידי הקב"ה שציוה על אליהו למשוח את אלישע לנביא תחתיו. זהו לא רק סימן חיצוני, אלא זהו המבחן הפנימי לשייכותו של אלישע למעמד זה ולהשלכות שיוצאות ממנו.

6. "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם". בהסבר הסתלקותו של אליהו הלך אמיר בעקבות האברבנאל. האברבנאל שואל מדוע נלקח אליהו באמצעות סערה וסוסי אש ועונה שהקב"ה רצה לקחת את אליהו במקום שנקבצים שם 4 היסודות: מים, אדמה, אש ורוח[1]. ומה צורך יש בכך? האברבנאל טוען שאליהו במהלך חייו עשה ניסים שונים, חלקם גלויים ומפורסמים לכל וחלקם נסתרים שאינם מפורסמים כלל. באופן הלקחו רומז הקב"ה לניסים אלה ובדרך זו, כביכול, מזכיר הקב"ה לאליהו ביום הלקחו את זכויותיו ומעשיו הנפלאים.

באופן הילקחו של אליהו ע"י מרכבת אש וסוסי אש בא המקרא לבטא את תוקפו והגנתו של אליהו ששימש לישראל עזרה מול אויביו כמו רכב ופרשים (כמו שמתרגם יהונתן), ועל כן אלישע מתאר את אליהו ומכנהו: "רכב ישראל ופרשיו".

7. לאחר שנלקח אליהו, חוזר אלישע מן הירדן ופוגש בבני הנביאים, המבקשים ללכת ולחפש את אליהו. אלישע בתחילה מסרב ולאחר הפצרותיהם מסכים. מדוע ביקשו בני הנביאים לצאת לחפש אחרי אליהו, אם מראש סיפרו לאלישע שהיום אדונו נלקח מעליו?

בני הנביאים חשבו שנשאה את אליהו רוח ה' והשליכתו באחד ההרים או באחת הגיאיות לשליחות מסוימת, שכן מצאנו באליהו שהיתה דרכו בהעלמויות פתאומיות. אותם בני נביאים שפנו אל אלישע סברו שלקיחתו של אליהו היא, אולי, לזמן מוגבל ולכן עתיד הוא לחזור. הם סברו שכל מטרת לקיחתו היא שליחות נבואית שאמור הוא לבצע. אלישע הבין את טעותם, שהרי הוא ידע מה שהם לא ידעו והוא ראה מה שהם לא ראו, ולכן הוא מסרב לשולחם. אלא שהם הפצירו בו מאד והוא ראה שרק בכך יעמדו על טעותם ולכן הסכים לחיפושיהם. הסכמת אלישע לשליחותם אינה מבטאת את הסכמתו לדעתם, אלא להפך, הוא הסכים לשליחות כדי שלא תישאר בלבם אותה מחשבה ראשונית- כוזבת.

8. בעלייתו מהירדן מרפה ומרפא אלישע את מי יריחו באמצעות צלוחית חדשה ומעט מלח. בענין זה ניתן לומר במישור הפשט שאלישע מבקש להדגיש ולהעצים את הניסיות שבמעשהו. הוא מבקש שייקחו דווקא צלוחית חדשה ולא משומשת, כדי שלא יחשבו שהיה מבושל בה דבר מסוים, הוא בחר במלח שבדך כלל מקלקלים את המים, וכן אי אפשר למעט מלח שיעשה רושם במוצא (נביעת) המים אם לא היה זה על דרך המופת. במישור הסמלי יש מקום להקביל את מעשה אלישע לשני מקומות נוספים בהם נעשה רפוי (משרש ר.פ.ה. ומשורש ר.פ.א.) המים – להמתקת המים ע"י משה במרה באמצעות עץ ולנבואת יחזקאל לעתיד לבא המתארת מים היוצאים מן המקדש ומרפאים ומעניקים חיים למי ים המלח (יחזקאל מז). ויתכן שאלישע מקשר עצמו, על ציר הזמן, למשה ולעתיד לבא, לתחילת ימי ישראל ולאחריתם.

בענין הנערים שהתקלסו באלישע ואמרו לו "עלה קרח, עלה קרח" הציע אמיר שני פירושים. הראשון של האברבנאל הסבור שהנערים היו מבית אל, שם ישבו נביאי הבעל עוד מתקופת ירבעם בן נבט שהציב שם עגל לעבודה זרה. נערי נביאי הבעל לעגו לנביא הישראלי ולרבו בהתייחסם למראהו החיצוני, שהיה מנוגד לזה של רבו, וכוונתם הייתה שכפי שאליהו עלה ונסתלק כך ראוי גם שאלישע יעלה לשמים ויסתלק.

פירוש נוסף הוא בשמו של הרב אלחנן סמט, המסתמך על הגמרא במסכת סוטה (מז.), שהנערים יצאו מיריחו והם התקלסו באלישע כיוון שפגע בפרנסתם. כיוון שהמים ביריחו, לפני נס אלישע, היו רעים, נצרכו יושבי העיר למים ממקום רחוק. אותם נערים היו שואבי מים והיו מביאים אותם אל אנשי העיר ונתפרנסו מעבודה זו. כיוון שריפא אלישע את מי יריחו, הרי שנתקפחה פרנסתם וכלשון הגמרא: "שהקרחת עלינו את המקום". ע"פ הגמרא, הביטוי "קרח" אינו שם תואר למראהו החיצוני של אלישע, אלא מעין שם פעולה של בעל מקצוע, כמו נגר וסנדלר. כך אלישע ה"קרח", דהיינו שבמעשיו מקריח (כביטוי מושאל מהסרת שיער מהראש) פרנסה וגוזל מהנערים את מה שהיה להם.

קללת אלישע הביאה עליהם את עונש הדובות שהרגו בהם ארבעים ושנים נערים. הכתוב לא מעביר ביקורת על אלישע על העונש הכבד, וכנראה היתה הצדקה לכך, אם כי חז"ל מוצאים שאלישע גם ספג נימה של ביקורת ועונש על כך: "נענש אלישע על דבר זה שגרם מיתה לאלה הנערים, ואמרו שלושה חולאים חלה אלישע – אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיו ואחד ואחד אשר מת בו" (סוטה מו.).

עד כאן באנו לסכם את עיקרי שיעוריו של אמיר על מלכים ב', פרק ב'. מכאן נבקש להציע זווית פרשנית נוספת על אירועי הפרק.


[1] מים, כנגד מי הירדן, אדמה, כנגד אדמת הירדן שעומד עליה אליהו, הנמצאת תחת המים. אש, כנגד סוסי אש, רוח, כנגד רוח סערה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: