מאליהו לאלישע – מלכים ב', פרק ב' – 3

לאחר סיכום עיקרי השיעורים שניתנו ע"י אמיר בפרק ב', ברצוני להציע זווית פרשנית נוספת לפרק. יש בזווית זו משום הסכמה ותוספת לאמור כבר וגם פנים אחרות.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם: וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:

וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע: וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ (מלכים א יט, טו – יח)

שני דברים צריכים ביאור. הראשון הוא סיבת ההחלפה של ההנהגה האזורית. השני הוא הקשר בין ההחלפה לנבואת ההשמדה של חלק גדול מישראל.

ההחלפה של מלך ארם, מלך ישראל והנביא המרכזי היא מהלך ייחודי מאד ומן הסתם הוא מתקשר לדמותו של אליהו. להבנת המהלך אנו נדרשים לחזור מעט אחורה, למעמד אליהו בצור בחורב, ולהקבלה האסוציאטיבית שהוא מעלה בנו אל משה בנקרת הצור לאחר חטא העגל (שמות לד).

משה הוא מקבילו ההפוך של אליהו וגם הסיטואציה דומה. בני ישראל לאחר מעמד הר סיני וקבלת התורה נמצאים בדרגה רוחנית גבוהה מאד. נגדיר אותה כדרגת "לוחות ראשונים". משחטאו בעגל, מחייבת דרגתם הרוחנית את תגובתו המיידית של הקב"ה: "הרף ממני ואשמידם ואכלה אותם כרגע ואעשה אותך לגוי גדול". דהיינו, הדרגה הרוחנית היא המכתיבה את חיי העם. אם לא עמד העם בדרישות הדרגה, הרי שיש להחליף את העם !. הרמז שנתן ה' למשה במילים "הרף ממני" פתח בעצם את האפשרות האלטרנטיבית – החלפת הדרגה הרוחנית והשארת העם על כנו. משה מאמץ את ההזדמנות שהקב"ה נתן בידו ומבסס את הדרגה הרוחנית שנגדירה כ"לוחות שניים". בדרגה רוחנית זו קבילות טענות נסיבתיות הבאות להקל, כמו "למה יאמרו מצרים…" וכו'. בדרגה זו "הנה אנכי שלח מלאך לפניך", בבחינת  מלאך ולא אני, שרף ולא אני, כי אינכם מסוגלים לעמוד בדרגה הרוחנית הזו. לא נדון בכל משמעותה של דרגת "לוחות שניים", אך מהותה ברורה.

בסיטואציה דומה מאד נמצא אליהו בתקופתו, אלא שהמעמד בצור מלמדנו על היפוך תפקידים. אליהו הוא המחזיק בגישת ה' שהוצגה לאחר חטא העגל ואילו הקב"ה מבטא את גישת משה בשעתו. השראת השכינה בישראל דרך בית המקדש הראשון הציבה דרישות רוחניות גבוהות לעם. כל ימיו, נלחם אליהו להשיב את העם לדרגה רוחנית גבוהה, שתצדיק את המשך השראת השכינה באותה עוצמה. שאיפת הנקם של איזבל באליהו, גם לאחר המעמד בהר הכרמל, מביא גם את אליהו למסקנה שכשלון מפעל חייו מובטח דיו וישראל לא יצליחו לעמוד בסף הרוחני הנדרש להישארות השכינה בישראל בדרגתה. השאלה כעת היא רק "אז מה עושים?". אליהו נאבק על ביסוס השראת השכינה בישראל ובעולם כולו בדרגה הגבוהה, גם במחיר "החלפת העם" – "קנא קנאתי…". הקב"ה, בהמשך לדרכו של משה רבינו, מכריע בעד הצלת העם והורדת הסף הרוחני. השלכות ההכרעה שהוכתבה משמים היא קשה לא פחות מהשלכות דרישתו של אליהו. החלפת ההנהגה האזורית הוא רק הביטוי הראשון של מהלך כולל האמור להסתיים בחורבן בית ראשון וגלות השכינה מן הארץ. למעשה, חורבן בית ראשון וגלות יהודה וישראל נקבעו והוכרעו בציוויו זה של הקב"ה לאליהו ! כל המתרחש מפה ואילך הוא רק התעצמות הגלישה במדרון עם נסיונות בודדים, אם כי הירואיים, של מלכים דוגמת חזקיהו ויאשיהו, להחזרת הגלגל לאחור.

החלפת ההנהגה האזורית היא בעצם הפן האלטרנטיבי להחלפת העם.

לאור הנ"ל רק מתעצמת התמיהה על הפסוקים הבאים מיד לאחר ציווי ההחלפה. בפסוקים אלה באה הנבואה על הרג שיעשה חזאל, והנמלט ממנו יהרוג יהוא, והנמלט ממנו יהרוג אלישע עד שישארו רק שבעת אלפים איש כשרים.

אך גם את המהלך הזה נוכל להבין מתוך ההקבלה לחטא העגל. גישתו של משה מנעה פגיעה כוללת בעם כעם, אך לא פטרה את הפרטים הסוררים מעונש על מעשיהם. יותר מזה, דווקא הצלת הקולקטיב וההקלה בעונשו דרשה תגובת איזון מחמירה ביחס לפרטים. לכך מצווה משה מבני לוי שיהרגו איש באחיו ואיש בקרובו ויפול עם רב מישראל. אבל זה "המחיר" המינימלי שאיתו ניתן היה להמשיך הלאה. את היסוד לכך מצאנו כבר ביציאת מצרים – "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים", אומרים חז"ל שרק חמישית מעם ישראל יצאו ממצרים. ארבע חמישיות, דהיינו שמונים אחוז שהם שני מליון וארבע מאות גברים למעלה מגיל עשרים, שהם, בקירוב, למעלה משש מליון נפשות[1], מתו במצרים במסגרת מכת חשך. וכל זה אינו מפחית כלל מחגיגת חג המצות לדורות ומההלל הנאמר בשירה בכל ליל סדר, כיוון שגאולת מצרים הייתה גאולת העם כקולקטיב, ולא כאוסף של פרטים, ועל כך אנו אומרים כל שנה שירה חדשה, הללויה.

החלפת אליהו באלישע באה להציל את עם ישראל כעם, גם במחיר חורבן הבית, אך לא פטרה את עובדי הבעל מעונשם ואף העצימה את עונשם, כמוסבר לעיל. נמצא  שההרג שיעשו חזאל, יהוא ואלישע[2] בישראל הוא תוצאה ישירה של ציווי ההחלפה שניתן לאליהו.

 

מלכים ב', פרק ב' – הצעת פרשנות

גדי גזבר

בשיעור הקודם התייחסנו לסיבת החלפתו של אליהו באלישע. נעיין כעת ב"טקס ההחלפה":

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו: וַיַּעֲזב אֶת-הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיּאמֶר אֶשֳׁקָה-נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ וַיּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה-עָשִׂיתִי לָךְ: וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת-צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר וַיִּתֵּן לָעָם וַיּאכֵלוּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ"  (שם, יט – כא)

המפגש הראשון שלנו עם אלישע, המתואר בפסוקים דלעיל, אינו רק תיאור תמונה וארוע אלא יש בה בכדי ללמד על אופיו של אלישע. לכשנסיק על אופי זה של אלישע, נוכל גם להבין על יחסו של אליהו אליו.

מצאנו באלישע:

א.     שהיה חורש בשדה.

ב.      שרצה לנשק להוריו ולהיפרד ממשפחתו.

ג.      שעשה סעודה לאנשים שהיו עמו, מרוב שמחה או הודיה על מעמדו החדש.

נראה, שבאותו מפגש מצא אליהו באלישע שלש נקודות שהפריעו לו עד מאד. משום כך הוא השליך את אדרתו אל אלישע ולא ניגש אליו ממש, עצר לידו ודיבר עמו. משום כך הוא מגיב, כפי שהגיב, על בקשת הפרידה של אלישע ומשום כך נראה שרק בעל כרחו הוא המתין לאלישע עד סיום הסעודה שהכין.

כדי להדגיש מה הפריע לאליהו במעשי אלישע, ניעזר בדוגמאות היסטוריות קרובות יותר.

להערכתי, תגובתו של אליהו למראה דמותו של אלישע החורש בשדה היתה דומה לתגובתו של ר' שמעון בר יוחאי בצאתו מהמערה לאחר י"ב שנים: "איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן – מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול." (שבת לג:). יש להניח שאליהו, במסגרת הקנאות לה', קינא גם למקצוע הנביאות ורף הדרישות שלו היה גבוה. הדרך אל הנבואה דרשה מסירות מוחלטת והתמקדות בגיבוש האישיות בחברת בני נביאים, כפי שמצאנום חיים בחבורה, בהקשרם של אליהו ואלישע. אלישע, החורש עם הבקר, עוסק בחיי שעה ומניח חיי עולם ואיך אפשר שהוא אמור להחליף את בכיר הנביאים באותו דור?

לאחר שמתוודע אלישע לתפקיד שמטיל עליו אליהו, הוא מבקש "אֶשֳׁקָה-נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ". תמונה זו מזכירה לי את המסופר על האר"י הקדוש[3]. בערב שבת, בין השמשות, פנה האר"י לתלמידיו ואמר להם בואו נלך לירושלים לקבל את פני מלך המשיח. התלמידים הסכימו ורק אחד מהם פנה לאר"י וביקש שימתינו לו מעט, עד שילך ויודיע לאשתו שהוא יאחר מעט. נאנח האר"י ואמר שאם כך אין עוד אל מה ללכת. כדי להביא את המשיח באותו רגע צריך היה מסירות נפש מוחלטת של כל אחד ושל כולם יחד, ומשזו לא היתה, אבדה ההזדמנות. המקרא מדגיש את רגישותו של אלישע ורצונו לישק לאביו ולאמו כדי ללמד משהו על אלישע, ולא פחות מזה, על הפער בינו לבין אליהו.

בהמשך לנ"ל, יש להעריך שאליהו לא ציפה שאלישע יגיב על מינויו לנביא בסעודה ומשתה, כדרך החסידים. יש להניח שהתאים לו יותר אילו התפנה אלישע להתבודד בינו לבין עצמו, ניגש היה להטהר במקווה ומצטרף לרבו מתוך חרדת קודש ויראה, כדרך החסידים הראשונים של אשכנז.

אך אלישע, דרך אחרת היתה לו בעבודת ה' וגם בנביאות, משום כך הוא נבחר להחליף את אליהו ובעקבות זאת קשה היה לאליהו לקבל אותו כתלמידו ולהכיר בו כממשיכו. לכן אין אליהו ניגש ממש אל אלישע, מחליף עימו דברים וממנה אותו רשמית, אלא רק משליך אליו את אדרתו לסימן. אולי לא היה בכך משום תגובה אישית לאלישע, אלא התנהגות רגילה של אליהו, שמיעט בדברים והסתפק בסימן וברמז, אבל תגובתו לאלישע "מה לי ולך" משקפת יותר את הסתייגותו של אליהו מהאמור להיות תלמידו[4].

אלא שחזק היה עליו צו ה' במינוי אלישע, ועל כן המתין אליהו לאלישע עד סוף הזבח והסעודה שהכין לעם שסבב אותו ורק לאחר מכן המשיך לדרכו, בליווי אלישע.


[1] ואכמ"ל.

[2] רש"י מצביע על כך שלא מצאנו שהרג אלישע אלא ארבעים ושניים נערים שקילסו בו, כמתואר בסוף הפרק. לענ"ד, רש"י, בשם חז"ל, לא חיפש עבורנו את הרוגי אלישע אלא בא לרמוז לסיבת העונש החמור והקשה לאותם נערים ולהציע הקבלה רעיונית לכל סיבת ההרג המתוארת בפסוקים שציינו. ועוד יבוארו הדברים לכשנגיע לסוגיית הנערים בסוף מל"ב פרק ב'.

[3] איני יודע אם יש רקע היסטורי לסיפור זה, אך אין ספק שהוא משקף את הרעיון שבו היטב.

[4] כך היא הבנת תגובת אליהו ע"פ דרכנו, אף שיש שפרשו את תגובתו באופן חיובי ומסכים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: