מאליהו לאלישע – מלכים ב', פרק ב' – 7

 

"וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן: וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֹּאמַר אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע: וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת אֲדֹנֶיךָ פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ ה' וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הַגֵּאָיוֹת וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ: וַיִּפְצְרוּ בוֹ עַד בֹּשׁ וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ: וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ: (מלכים ב ב, יג – יח)

עם שיבתו של אלישע אל חוף הירדן[1], הוא פוגש בבני הנביאים. למעשה, הם סותרים את עצמם במעשיהם. מחד הם אומרים במפורש שנחה רוח אליהו על אלישע והם מקבלים את מורתו בעצם השתחוותם, מאידך הם מבקשים רשות ללכת לחפש את אליהו. ממה נפשך, אם אליהו קיים והוא רק נעלם זמנית, כפי שנוהג היה לעשות מדי פעם, אז למה הם מקבלים את מרותו של אלישע ומדוע הם צריכים לבקש ממנו רשות, הרי מנהיגם הוא עדיין אליהו. מאידך, אם אליהו נלקח לצמיתות, כפי שהם עצמם "מיידעים" את אלישע בהליכתו עם אליהו אל הירדן, אז מה טעם יש ללכת ולחפשו בהרים או בגאיות?

השאלה היא אכן שאלה, אך דומה שאין לשאול שאלות על תגובתם של בני הנביאים במסגרת הסיטואציה בה הם היו. תגובתם מלמדת על מעין הכחשה של מה שהם ידעו שאמור לקרות ומה שהם מבינים שאכן קרה. הם מבינים בהחלט מה ארע לאליהו ומה ההשלכות לגבי מנהיגותו של אלישע ולכן, מחד, הם ניגשים לאלישע ומקבלים את מרותו ואת הנהגתו. מאידך, משמעות הדבר שמעתה דרך ההנהגה הנבואית מותוות על ידי אלישע והשקפת עולמו, ועם תובנה זו קשה להם מאד להתמודד. הזכרנו כבר, בשיח בני הנביאים ואלישע בדרך אל הירדן, את התפנית הרוחנית שהולכת להתממש בחילופי אליהו ואלישע ואת הקושי העצום של בני הנביאים לקבל את השינוי הרוחני הזה. ברגע שהם מתוודעים להתממשות ההחלפה, הם מנסים להתכחש אליה, גם אם המשמעות היא סתירה בתגובות.

בני הנביאים מתעקשים לחפש את אליהו, כי יותר משמטרידה אותם ההעלמותו הפיזית של אליהו, מטרידה אותם ההשלכה הרוחנית של הדבר. אם היה ברור להם שאלישע ממשיך את אליהו לא רק בתפקיד אלא גם במהות הדרך, הם לא היו מבקשים לחפש את אליהו. למהלך הפיזי הם היו מודעים ומוכנים נפשיץ. הקושי העצום היה בהשלכה הרוחנית של העלמות אליהו, ועל כן הם מפצירים באלישע לשלוח צוות חיפוש אחרי אליהו.

אלישע, מצידו, אינו רואה כמובן כל טעם בחיפוש אחרי אליהו. וגם הוא, לא בגלל שהוא ידע שהם לא ימצאו את אליהו הפיזי, אלא בגלל שהוא ידע את ההכרעה שעם אליהו הפיזי נלקח גם אליהו הרוחני.

בפועל, בשלשת ימי החיפוש, מחפשים שליחי בני הנביאים לא את אליהו אלא את עצמם ואת הסתגלותם אל מהיגותו, הפיזית והרוחנית, של אלישע.

וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת: וַיֹּאמֶר קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח וַיִּקְחוּ אֵלָיו: וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת: וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר:

וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ: וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְקֹוָק וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים: וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל הַר הַכַּרְמֶל וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן: (מלכים ב ב, יט – כה)

שלושת הסיפורים המסיימים את הפרק, חיפוש אליהו בהנחיית בני הנביאים ביריחו, רפוי המים והנערים המקלסים, חותמים את תהליך החלפת ההנהגה הנבואית, כפי שהיא מתבטאת אצל האמורים לקבל את הנהגתו של אלישע ולהיות מונחים על ידו. בסיפור החיפוש אחרי אליהו, עסקנו כבר. סיפור זה חותם את קבלת בני הנביאים את הנהגתו של אלישע. שני הסיפורים שלפנינו מתארים שתי תגובות שונות באופיין מצד העם.

 

רפוי המים

כבר עמדו פרשנים, וגם אמיר בשיעוריו, על הדמיון הבולט שבין סיפור זה לבין סיפור מי מרה, המתואר בספר שמות מיד לאחר חציית בני ישראל את ים סוף:

 ״וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ:       (שמות טו, כב – כו).

הסיומת "כי אני ה' רפאך" מדגישה עוד יותר את ההקבלה לרפוי המים פה ע"י אלישע.

אבל דומני שדווקא על רקע ההקבלה בין הסיפורים, יש להתמקד בהבדל המשמעותי שיש ביניהן. ונראה לי להאיר שני הבדלים בין הסיפורים, במהלך ההשוואה: א. תיאור מעורבות ה' בנס. ב. "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו…".

אצל ישראל במדבר, נס מרה הוא לא רק סיפור של הצלה אלא בעיקר יצירת זיקה בין ה' לישראל המאפשרת החלת מצוות וחוקים, דרישה לשמיעה בקול ה' ונסיון. חז"ל למדים ששלש מצוות ניתנו לישראל במרה – שבת, מערכת משפט ופרה אדומה. לא הייתה פה רק הצלה אלא היו לה השלכות עם חובות ויצירת פן נוסף בזיקת א-להים ועם. כל הפן הזה, המודגש במרה גם במעורבות א-להית ברורה, נעלם ואיננו בנס אלישע. יש פה רווחה נטו. אפילו הנס לא היה הכרחי – אין שום הכרח לגור דווקא במקום הזה[2], ניתן להביא מים ממקום אחר אל העיר[3], הרי לפני כמה שעות/ימים היה פה אליהו ולמה לא ביקשו ממנו? או אולי ביקשו ממנו והוא לא ראה לנכון לסייע בידם, ומה נשתנה בזכויותיהם של אנשי יריחו שכעת הם ראויים לנס?.

הדבר היחיד שהשתנה הוא שעכשיו אלישע הוא הנביא המרכזי. הוא עושה נס גם במקום שאינו הכרחי, הוא לא יוצר זיקה של חובות להצלה שהוא מביא, הוא לא קנאי ולא דורש שיצעקו בקול "ה' הוא א-להים", בקיצור, כדברי השיר, הוא " 'אחלה' של נביא".

מאד פשוט, קל ונח לעם להתחבר למנהיגות נבואית שכזו ובכך אלישע גם מצהיר על דרך פעילותו.

אלא, שאחרי הכל, גם לפן שכזה יש גבולות, ויותר מזה, יש עליו חובה להטיל גבולות ברורים וחדים. וזהו, לדעתנו, מהותו של הסיפור הבא.

הנערים המקלסים.

וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ: וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה' וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים: וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל הַר הַכַּרְמֶל וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן: (מלכים ב ב, יט – כה)

דומה שקשה מאד לקבל את הסיפור הנ"ל ברובד הפשטני שלו. עוד יותר קשה מזה, להבין את המסקנה הנבואית או המשמעות הרעיונית שמתבקש הקורא ללמוד מן הארוע. כיצד מצטייר אלישע לאחר ארוע כזה? תגובתו חיובית או שלילית? כל אחת מהאפשרויות גוררת שאלות נוספות. מה יחס הכתוב למעשהו של אלישע? האם הביטוי "נערים קטנים" והמעבר ל"ילדים" אמור לרמוז בענין? למה הם מקלסים אותו? רק כמעשה קונדס שגרתי של ילדים? למה הוא נצרך לקללם "בשם ה' "? אם זו סתם תגובה עצבנית, למה הקב"ה צריך להיות שותף לה? ושוב, אם כל הסיפור הוא במעשה קונדס של ילדים ותגובה עצבנית של נביא בעל יכולת, למה מקרא נבואי מספר את זה בכלל? ואם הוא מספר, למה הוא לא מגיב על כך במישור הנבואי?[4].

אנו נבקש לקשר את הסיפור הזה לקודמו ולמהלך כולו. יש דיון בשאלה מהיכן יצאו הנערים, אם מבית אל אליה הולך אלישע או מיריחו ממנה הוא יצא, ויש לברר מה היה המניע של הנערים הקטנים להתקלס באלישע. אך מ"מ הכתוב לא מרחיב לא בזה ולא בזה. מאידך, המקרא אינו מסתפק בכך שהנערים התקלסו באלישע אלא טורח להביא את תוכן דבריהם, שהוא לכאורה אינו מחוייב. אלא אם כן נבין שבתוכן דבריהם טמון גם המניע וגם החומרה שבדבר.

יתכן שאלישע היה, פיזית, אדם קרח וזה הרקע המציאותי לדברי הנערים, אך במקום בו יש לאדרת שיער עוצמה כה רבה, כמו חלוקת הירדן לשניים, קרחת אינו דבר של מה בכך. הצגתו או הדגשתו של אלישע כקרח על רקע הכרתנו את אדרת השיער של אליהו רבו, כ"סמל מסחרי" שלו, מבקשת לומר שדברי בני הנביאים מיריחו, "נחה רוח אליהו על אלישע" לא נתקבלה בהפנמה מלאה באזור בית אל. בני הנביאים ראו את אלישע חוזר מאמצע הירדן, אנשי יריחו נוכחו בגדולתו ברפוי המים, אך בבית אל, שגם שם היו בני נביאים, עדיין נתקשו לעשות את המעבר הנפשי והרוחני הנדרש ממנהיגותו של אליהו למנהיגותו של אלישע. כל העיר ידעה כבר מראש "כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ" וכמו שהסברנו במקומו,, הם נתכוונו ללעוג לאלישע ולומר לו שרק עבורו נלקח אליהו אך לא עבור כולם. כולם ימשיכו את דרכו הרוחנית של אליהו, אבל הוא, שדרך אחרת עמו, כבר לא יהיה לו פטרון ומצדיק דרך. גם בני הנביאים שביריחו נהגו כך באלישע ולכן גם ביקשו לחפש את אליהו מאוחר יותר, אך הם השתכנעו שאליהו איננו ורק אלישע נותר ואדרת השיער על כתפיו. בני בית אל, לא ראו את כל זאת. הלעג שליווה את אלישע בדרכו לירדן, באמצעות בני הנביאים המבוגרים, נותר בעינו וחדר גם לליבות הילדים. הם לא התמהמהו הרבה ולא טרחו להסתיר את לעגם בשאלות ריטוריות רוויות ציניות. הם יצאו ועשו זאת בריש גלי. למעשה, הם והוריהם היו חייבי מיתה כבר מהשלב בו הלכו אליהו ואלישע אל הירדן, לפי שכפרו בהכרעה נבואית שהייתה ידועה להם, אלא שאלישע הגיב אז רק במילה אחת, "החשו", כיוון שגם הוא לא היה בטוח איך יסתיים מהלך החלפת ההנהגה. אך מרגע שהייתה הכרעה נבואית וגם בפועל אלישע ראה את עליית אליהו וקיבל את מבוקשו, יציאתם של הילדים כנגדו, בעלייתו מהירדן, עם אותו לעג, הייתה מבחינתו מרד ומבחינתם התאבדות.

הקרחת של אלישע הייתה הביטוי החיצוני בו התקלסו הנערים. הלעג להנהגתו הנבואית היה התוכן הפנימי של המעשה.

לכל דבר יש את המֵאזֵן שלו. נביא שמנהיג נס במקום שהוא לא הכרחי, מאזן את גישתו המקילה בעונש שגם הוא לא מוכרח. אין הכוונה שעונש הילדים לא היה מוצדק על פי הדין, אלא שהוא לא היה מוכרח להתבצע. המקרא אינו מבקר את מעשהו של אלישע, כיוון שהליכה בדרך מסויימת מביאה עמה גם את היתרונות וגם את החסרונות של הדרך. חז"ל הם המבקרים את המעשה, כי בכל זאת…

אלישע ממשיך בדרכו להר הכרמל. אם המקרא לא מספר מה הוא עשה שם, למה צריך לדעת שהוא הלך לשם? חוץ מזה, דווקא בגלל הזכרון הטרי ממעשה אליהו בהר הכרמל, שהוא אולי העוצמתי ביותר שלו בכל תקופת נביאותו, מעניין לדעת מה עשה שם אלישע, אם כבר מספרים לנו שהוא הלך לשם.

או אולי האמירה הסתומה "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל הַר הַכַּרְמֶל וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן" מלמדת, בקיצור דבריה, יותר מכל אורך דברים אחר על השוני שבין אליהו לאלישע. במקום בו עשה אליהו מעמד אחד גדול ומרשים עבור כל ישראל המקובצים יחד, באותו מקום לא עשה אלישע כלום. משם הוא שב לשומרון והחל לעשות ניסים קטנים, במקומות שונים לאשה זו או לאיש אחר. הוא פתח "חצר", אליה באו חסידים ומאמינים כל חודש וכל שבת. הם היו מגישים "קוויטל", שומעים "מי שברך" ואולי אפילו אוכלים "הערינג". אולי זה היה כך ואולי אחרת, מכל מקום, זה היה אחר לחלוטין מהדרך בה התנהג רבו של אלישע, אליהו.

הפרק, שאת העיון הנוכחי בו אנו מסיימים בזאת, בא ללמד הרבה על מעבר מדרך אחת לדרך שניה, אך לא פחות מזה, על הקשר שיוצר ביניהם תהליך המעבר וממנו מתהווה רצף אחד של תהליך.

זה נכון בנבואה, זה גם נכון בהרבה דברים אחרים[5].


[1] כדאי לשים לב ששני הפסוקים הראשונים בקטע המובא, מתארים בכפילות את אותו אירוע, שיבת אלישע אל החוף, ולמעשה הראשון אינו מוסיף דבר על השני. ונראה לומר שהפסוק הראשון הינו חלק מהרצף הסיפורי של המתואר לפניו ובא לסיים את תיאור הסיטואציה. הפסוק השני, לעומתו, אינו חלק מהאינפורמציה של הסיפור הקודם אלא הוא הפתיח לניסי אלישע ההולכים ומתפרטים מפה והלאה. הפסוק הראשון מתאר עובדות ומעביר נתונים, ואילו הפסוק השני בא לתאר את אותו אירוע אבל מזווית מאד מסויימת, שהיא כרגע הזווית הנבואית של הפרקים בהמשך.

[2]
ולהזכירנו, מדובר ביריחו שקילל יהושע את הבונה אותה

[3] יש פן בחז"ל המבאר שהנערים המקללים את אלישע בסיפור הבא הם הצעירים ששאבו מים והביאום אל העיר ובכך הייתה תלויה פרנסתם. הם קיללו את אלישע וכינוהו "עלה קרח" כיוון "שהקריח עליהם" את פרנסתם, דהיינו קיפח את מלאכתם. רוצה לומר, לא רק שהנס לא היה הכרחי, הוא אפילו פגע בפרנסתם של אחרים והועיל לאלו על חשבונם של אלו.

[4] עיין ברד"ק שמעלה את הקושי בתגובתו של אלישע ומסכם את דעות חז"ל השונות בשאלה מה היה בנערים שהצדיק את הריגתם.  מריבוי הדעות שמביא רד"ק ומכך שמסיים בדברי חז"ל שנענש אלישע על מעשהו, נראה שלא נתיישבה דעתו בהסבר הדבר. ועדיין חלק משאלותינו נותרו פתוחות ללא כל כיוון.

[5] מכאן אנו שבים לרצף השיעורים של אמיר ביתן על הפרקים הבאים במלכים ב' – החל מפרק ג'.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: