מדרש לפרשת ויקהל

שתי הפרשות שלפנינו, "ויקהל" ו"פקודי", מתארות את הקמתו בפועל של המשכן. אף שדבר לא נשתנה במבנה המשכן בין הציווי לביצוע, לא ניתן להתעלם מצלו המעיב קשות של חטא העגל על התהליך כולו ועל המצב הכללי[1]. ויש להפך בזכותם וזכאותם של ישראל להקים את המשכן ולחוות השראת שכינה, מכח מה זוכים הם לכך עכשיו. ונבאר את התמיהה: השראת שכינה בארץ ובקרב העם היא תוצאת מעמדו הרוחני של העם ויכולתו להכיל את עצמת הקדושה. אם העם מוכשר נפשית ורוחנית וזכאי לכך, תשרה שכינה בקרבו. אם הדרגה הרוחנית אינה מתאימה לכך, כמו למשל באלפיים שנה האחרונות, "גולה" השכינה מהארץ ושבה למרומים. ישראל על שפת הים הגיעו לעוצמות רוחניות ואמוניות שהובילו לשירה. משם הובילם משה אל עבר מעמד הר סיני והם זכו לטפס אל דרגת לוחות ראשונים ולראות את המעמד. לאחר שחטאו ישראל בעגל, הם מעדו ונפלו מדרגתם הרוחנית וביקש ה' להשמידם. תפילת משה במשך ארבעים יום הועילה למנוע את השחתת העם, לפייס בין ישראל לאביהם שבשמים ולהעתר לבקשת משה לליווי השכינה את ישראל בדרכם. אך בקשת משה והפיוס אינם פותרים הכל, שהרי צריכים להיות ישראל בדרגה רוחנית שתאפשר להם להלך לצד השכינה ולשכינה לשרות בתוכם ומהי דרגתם הרוחנית כעת? הריצוי והמחילה הם רק פן אחד, אך עדיין צריך "זכאות" רוחנית ומנין הייתה זאת להם?

דומה שהמדרש מתייחס לסוגיה זו ובכך גם מבקש להציע פן נוסף בשינוי שחל בישראל בעקבות חטא העגל, לעומת המיקום הרוחני הקודם שלהם. נביא בזאת לעיון שני קטעי מדרש ובהמשך נדון בהם:

דבר אחר: "ראו קרא ה' בשם בצלאל" – ההוא דאמרי: (הושע יד) "ארפא משובתם אוהבם נדבה". מה כתיב למעלה "הביאו בני ישראל נדבה לה'" ואח"כ "ראו קרא ה' בשם בצלאל"? אלא כשעשו העגל אמר הקב"ה למשה "ועתה הניחה לי" וגו', אמר לו בדוק אותן שיעשו את המשכן מה כתיב באותו קלקלה, פרקו נזמי הזהב ומה הביאו נזמים, וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה ומה כתיב "כל נדיב לב הביאו חח ונזם טבעת וכומז", בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם ורוח הקדש צווחת על ידי הושע (הושע ב) "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי", אמר משה לפני הקב"ה כתבת (שמות כא) "כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור" –  הרי הביאו ה': "חח ונזם טבעת עגיל וכומז". (שמות רבה מח, ו)

ד"א: "כל חכם לב" – הה"ד: (שיר השירים א) "שחורה אני ונאוה" – אם שחורה למה נאוה? וכי יש שחורה נאוה? אלא אמרה כנסת ישראל: "שחורה אני" במעשי "ונאוה" אני במעשה אבותי, שחורה אני במצרים ונאוה אני באמרי בסיני (שמות כד) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", שחורה אני על הים שנאמר (תהלים קו) "וימרו על ים בים סוף", ונאוה אני באמרי (שמות טו) "זה אלי ואנוהו", שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן, שחורה אני בשור שנא' (תהלים קו) "וימירו את כבודם בתבנית שור", ונאוה אני בשור (ויקרא כב) "שור או כשב או עז"[2], שחורה אני במשכן שנאמר (יחזקאל כג) "טמאו את מקדשי", ונאוה אני במשכן.

"ויעשו כל חכם לב" – מה מלאכה היו עושין? אלא ראה מה כתיב (שמות כה) "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם", זו כנסת ישראל שהיא תרומה שנאמר (ירמיה ב) "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה", "זהב וכסף" זו כנסת ישראל שנא' (תהלים סח) "כנפי יונה נחפה בכסף", "ונחשת" זו א"י שנאמר (דברים ח) "ומהרריה תחצב נחשת", "תכלת" זו כנסת ישראל שנא' (במדבר טו) "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת", "וארגמן ותולעת שני" זו כנסת ישראל, שנאמר (ישעיה מא) "אל תיראי תולעת יעקב", וכן "כחוט השני שפתותיך", ואומר (תהלים סח) "שרי יהודה רגמתם".

ד"א: "זהב" זה אברהם שנבחן בכבשן האש, כזהב, "וכסף" זה יצחק שנצרף ככסף ע"ג המזבח, "ונחשת" זה יעקב שנאמר (בראשית ל) "נחשתי ויברכני ה' בגללך". (שמות רבה מט, ב)

ב.

בטרם נפנה אל קטעי המדרש שהבאנו ונדון במעמדם הרוחני של ישראל לאחר חטא העגל, נעיין בפיסקת מדרש המתארת את אופייה של אותה שעה:

"ויעשו כל חכם לב" – הה"ד (שיר השירים ח) "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" – "מים רבים" אלו העובדי כוכבים שנאמר (ישעיה יז) "כהמות ימים יהמיון" ואם היו מתכנסין כל העובדי כוכבים לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל לא היו יכולים. הוי "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", שנאמר (מלאכי א) "ואוהב את יעקב", "ונהרות לא ישטפוה", אלו הכשדים שנאמר (ישעיה ח) "את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור". "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו", אבל בני עשו לי מקדש של יריעות וירדתי ושכנתי בתוכם שנא' (שמות מ) "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן". (שמות רבה מט, א)

כשיש נסיון לעמוד אל מול ונגד האהבה, אזי מים רבים, נהרות וכל הון בית לא יוכלו לה. אבל כשעומדים לצידה של האהבה והיא שרויה בין הצדדים, גם אוהל מיריעות מספיק למלך מלכי המלכים. זו הייתה האוירה באותה שעה בה הוקם המשכן ומעין זה מובא בגמרא/מדרש:

"ההוא דהוה קאמר ואזיל: כי רחימתין הוה עזיזא – אפותיא דספסירא שכיבן, השתא דלא עזיזא רחימתין – פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן[3]. אמר רב הונא: קראי כתיבי, מעיקרא כתיב (שמות כ"ה) "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת", ותניא: ארון תשעה וכפורת טפח – הרי כאן עשרה[4], וכתיב (מלכים א' ו') "והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו". ולבסוף כתיב (ישעיהו ס"ו) "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי איזה בית אשר תבנו לי" וגו'. (סנהדרין ז.).

אבל אינטימיות כזו הייתה גם לפני חטא העגל ובכל אופן חטאו ישראל ונפלו בדרגתם, אז במה היה השינוי?

ד"א: "ראו קרא ה' בשם בצלאל" – הה"ד: (הושע יד) "ארפא משובתם אוהבם נדבה". מה כתיב למעלה "הביאו בני ישראל נדבה לה'" ואח"כ "ראו קרא ה' בשם בצלאל"? אלא כשעשו העגל אמר הקב"ה למשה "ועתה הניחה לי" וגו', אמר לו בדוק אותן שיעשו את המשכן מה כתיב באותו קלקלה? "פרקו נזמי הזהב", ומה הביאו? נזמים, וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה ומה כתיב "כל נדיב לב הביאו חח ונזם טבעת וכומז", בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם ורוח הקדש צווחת על ידי הושע (הושע ב) "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי", אמר משה לפני הקב"ה כתבת (שמות כא) "כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור" –  הרי הביאו ה': "חח ונזם טבעת עגיל וכומז". (שמות רבה מח, ו)

המדרש תמה על כך שקודם כל הביאו בני ישראל את כל תרומתם למשכן ורק לאחר מכן הוגדרו להם בעלי התפקידים ותוכנית העבודה. לכאורה, נכון היה לפרוש בפני בנ"י את כל התכנית ורק לאחר מכן לעבור לשלב היישומי. בתשובתו לתמיהה מעמידנו המדרש על נקודה מאד חשובה: "אלא כשעשו העגל אמר הקב"ה למשה "ועתה הניחה לי" וגו', אמר לו (משה לה') בדוק אותן שיעשו את המשכן". דהיינו, בעקבות חטא העגל, עצם בנין המשכן היה מוטל בספק ורצה הקב"ה לסלק שכינתו כלל מן העם. משה הציע נסיון לבני ישראל. אם לא היו עומדים בו, לא היה נבנה המשכן ! על כן לא הוגדרה תוכנית המשכן לישראל עד שלא הביאו את כל נדבתם לעבודתו. תרומת המשכן ע"י ישראל לא הייתה רק מעשה טכני שאיפשר מעשית את הקמת המשכן וכליו, אלא היה בה ביטוי לחזרה בתשובה שלמה – "תשובת משקל". דהיינו, עם אותם עוצמות, עימן הלכו לחטא העגל, נדרשו הם עכשיו ללכת אל עבר בנין המשכן.

ג.

מסתבר שהתיקון ע"י איזון והשוואה בין הכוחות והמעשים הנדרשים למעשה עבירה לבין אלה הנדרשים למעשה מצוה אינו רק ביטוי סמלי אלא מרכיב מהותי במעמדם של בני ישראל לאחר חטא העגל. וכך מביא המדרש:

ד"א: "כל חכם לב" – הה"ד: (שיר השירים א) "שחורה אני ונאוה" – אם שחורה למה נאוה? וכי יש שחורה נאוה? אלא אמרה כנסת ישראל: "שחורה אני" במעשי "ונאוה" אני במעשה אבותי, שחורה אני במצרים ונאוה אני באמרי בסיני (שמות כד) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", שחורה אני על הים שנאמר (תהלים קו) "וימרו על ים בים סוף", ונאוה אני באמרי (שמות טו) "זה אלי ואנוהו", שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן, שחורה אני בשור שנא' (תהלים קו) "וימירו את כבודם בתבנית שור", ונאוה אני בשור (ויקרא כב) "שור או כשב או עז"[5], שחורה אני במשכן שנאמר (יחזקאל כג) "טמאו את מקדשי", ונאוה אני במשכן.

ההיגד "שחורה אני ונאוה" מבטא דואליות ומורכבות באישיותה של כנסת ישראל. מה שלפני חטא העגל היה ישרות, פשטות ותום, הפך להיות מורכב, דואלי ואמביוולנטי לאחר החטא. בדיוק כמו אצל אדם הראשון בגן עדן ולאחר גירושו ממנו. לפני החטא לא היתה כלל ידיעה על היצר ועל אפשרות החטא ומתוך כך נתאפשרה העליה למעלה. לאחר החטא ולאחר שהובררה עוצמת היצר ושאין להתעלם ממנו, הדרך למעלה היא רק בהתמודדות ישירה מולו וגיוס עוצמות שוות משקל.

"שחורה אני ונאוה" הוא ההכרה במציאותו של החטא וחיפוש הדרך לתקנו בדרכים שונות ומגוונות. יש שתיקון החטא הוא בתיקון המקום עצמו – שחורה אני בטמוי המשכן ונאוה אני בטיהור המשכן. יש שהתיקון הוא בגוף הדבר – שחורה אני בתבנית שור ונאוה אני בקרבן שור. יש שתיקון החטא נעשה בהכשרת מעשה מצוה – שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן. יש ונדרש שהתיקון ייעשה באותו מקום בו נעשה החטא – שחורה אני שהימרתי על ים סוף  ונאוה אני ששרתי שם שירת הים. אבל גם תיקון לאחר זמן ובשינוי מקום, וגם אם זו רק הצהרה והבטחה, יכול להביא לאותה תוצאה – שחורה אני במעשי במצרים ונאוה אני באמרי "נעשה ונשמע" במעמד סיני. וגם אם חטאנו ורק זכות אבות לצידנו, גם בה יש תיקון כללי – שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי. ובהקשר זה, האחרון, מבאר המדרש מה היא תרומת זהב, כסף ונחושת שתרמו ישראל:

ד"א: "זהב" זה אברהם, שנבחן בכבשן האש, כזהב. "וכסף" זה יצחק, שנצרף ככסף ע"ג המזבח. "ונחשת" זה יעקב שנאמר (בראשית ל) "נחשתי ויברכני ה' בגללך."

פתחנו דברינו במעמדם הרוחני המורכב של ישראל לאחר העגל, מעמד "שחורה אני ונאוה", ובכך שגם הוא חלק משיר הדוד והרעיה על אהבתם. דומה שגם המדרש רואה את עיקר החזרה בתיקון הלב ובדרך נפלאה הוא מבקש לומר שישראל בנדבתם לא תרמו כסף וזהב פיזיים וחומריים אלא שתרמו את עצמם ואת ליבם לאביהם שבשמים ובכח תרומה זו נבנה המשכן:

"ויעשו כל חכם לב" – מה מלאכה היו עושין? אלא ראה מה כתיב (שמות כה) "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם", זו כנסת ישראל שהיא תרומה שנאמר (ירמיה ב) "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה", "זהב וכסף" זו כנסת ישראל שנא' (תהלים סח) "כנפי יונה נחפה בכסף", "ונחשת" זו א"י שנאמר (דברים ח) "ומהרריה תחצב נחשת", "תכלת" זו כנסת ישראל שנא' (במדבר טו) "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת", "וארגמן ותולעת שני" זו כנסת ישראל, שנאמר (ישעיה מא) "אל תיראי תולעת יעקב", וכן "כחוט השני שפתותיך", ואומר (תהלים סח) "שרי יהודה רגמתם".

ואילו הייתי מציע "וורט" חסידי, כדרך אדמו"ר היושב עם חסידיו ב"טיש" בשבת, הייתי אומר שכך יש לבאר את הכתוב:

"וזאת התרומה – אשר תקחו מאתם!"

חשיבות התרומה היא שיקחו מעצמם, "ואידך… פירושה הוא, זיל גמור!".


[1] וזאת מבלי קשר למחלוקת רש"י ורמב"ן בשאלת עיתויו של הציווי על ההקמה, המפורט בפרשות "תרומה" ו"תצוה".

[2] שמקריבים בהם לפני ה'. הפרשה המוזכרת פה היא המתייחסת לכשרותו של בעל חי להקרבה רק לאחר שהיה עם אמו שבעה ימים וביום השמיני הוא רצוי לקרבן.

[3] "ההוא שהיה אומר והולך (= היה שגור בפיו פתגם/משל מן החיים): כשאהבתנו, שלי ושל אשתי, הייתה עזה – על רוחב החרב שכבנו. כעת, כשאהבתנו אינה עזה, מיטה של שישים גרמידי (= מידת אורך) אינה מספקת לנו". על כך בא רב הונא לומר שגם את חכמת החיים הזו ואת הפתגם העממי ניתן למצוא בכתובים.

[4] שני פירושים: א. משמע שהקב"ה משרה שכינתו סמוך לעשרה טפחים הקרובים לקרקע. ב. אורך הכפורת, שהיה אמה וחצי, הספיק למקום השכינה. (רש"י).

[5] שמקריבים בהם לפני ה'. הפרשה המוזכרת פה היא המתייחסת לכשרותו של בעל חי להקרבה רק לאחר שהיה עם אמו שבעה ימים וביום השמיני הוא רצוי לקרבן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: