מדרש לפרשת פקודי

א.

עסקנו בשבועות האחרונים מספר פעמים, בהקשרים שונים, בפירוט מלאכת המשכן לפני חטא העגל ולאחריו. יצאנו מנקודת הנחה שחטא העגל גרם ל"ירידת מדרגה" במעמד הרוחני של עם ישראל, ושזו אמורה לבא לידי ביטוי בכתוב בצורה כלשהי. באופן ברור מודגש הדבר בסוף פרשת כי תשא, כשמשה מוציא את אהלו מחוץ למחנה ובמסווה שהוא נותן על פניו בצאתו אל בני ישראל. אנו חיפשנו ביטוי לדברים גם במלאכת המשכן ובמהותו ובעיקר לאור השוואות בין פרשות הציווי, "תרומה" ו"תצוה", לפרשות הביצוע, "ויקהל" ו"פקודי". לא נתכוונתי לכך מלכתחילה, אבל תוך כדי לימוד המדרש וגיבוש הדברים, חשתי שגם הפעם העיון המדרשי מוביל להקשר הנ"ל, אם כי מזווית אחרת.

בלימוד השבוע אגע בפער שנוצר בין אמת וחובת עשייתה לכשעצמה ובין הצורך להחצין ו"ליחצ"ן" אותה לסביבה החיצונית. המדרש, בדרכו שלו, מתייחס לכך בשני הקשרים שונים[1] ונביא כל אחד מהם בנפרד.

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה" (שמות לח, כא)

המדרש דן בטיב הגדרתו של המשכן כ"משכן העדות":

"מהו "העדות"? א"ר שמעון ב"ר ישמעאל: עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל, ד"א עדות הוא לכל העולם שנתמנה מפי הקב"ה,

א"ר יצחק: משל למה הדבר דומה? למלך שנטל אשה וחיבבה יותר מדאי, כעס עליה והניחה והיו אומרים לה שכנותיה אינו חוזר עליך עוד. לימים שלח לה ואמר כבדי את פלטין שלי והציעי את המטות שביום פלוני אבא אצלך. כיון שהגיע יום פלוני, בא המלך אצלה ונתרצה לה ונכנס אצלה לפלטין ואכל ושתה עמה ולא היו שכנותיה מאמינות, אלא כיון שהיו מריחות ריח בשמים באותה שעה ידעו שנתרצה לה המלך. כך הקב"ה חיבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקראן ממלכת כהנים, שנאמר (שמות יט) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", אחר ארבעים יום חטאו, אותה שעה אמרו העובדי כוכבים אינו מתרצה להם עוד, שנאמר (איכה ד) "אמרו בגוים לא יוסיפו לגור", כיון שהלך משה לבקש רחמים עליהם מיד סלח להם הקב"ה שנאמר (במדבר יד) "ויאמר ה' סלחתי כדברך", אמר משה רבון העולם הריני מפויס שמחלת לישראל, אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם, א"ל הקב"ה חייך הריני משרה שכינתי בתוכם שנאמר (שמות כה) "ועשו לי מקדש" ומכירין שמחלתי להם לכך נאמר "משכן העדות", שעדות היא לישראל שמחל להם הקב"ה". (שמות רבה נא,ד)

מהמדרש עולה סיבה נוספת לצורך במשכן והיא הצורך שהגויים יראו שהקב"ה מחל להם לישראל. אין הכוונה שזו כל מהות המשכן[2], אבל זהו בהחלט מניע משמעותי בקיומו של המשכן.

לא הייתי מביא את המדרש הנ"ל לולא חשבתי שהוא משלים תהליך שהחל בו משה על הר סיני. לאחר שחטאו ישראל בעגל, פנה הקב"ה למשה ואמר לו:  "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם… וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל". על טענתו המהותית של הקב"ה ש"אין עם מי לבנות גוי קדוש", מגיב משה רבנו בטענה משלו:

"וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

טענתו השניה של משה היא "למה יאמרו הגויים?". על פניו, קשה לקבל טענה כזו כשוות משקל ל"טיעונים לעונש" שיש מן הצד השני או בכדי להציל עימה עם שלם, אך לא כך חשב הקב"ה: "וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ". משה, למעשה, הציב את "הטענה הנסיבתית" כקבילה ביחסי הקב"ה וישראל. לא נדון פה במשמעות הרוחנית של גישה זו, אך מרגע שנתקבלה, היא הצילה את עם ישראל מהשמדה. לגישה זו היו השלכות נוספות ולהבנתנו, המדרש הנ"ל הוא אחת מהן. מלכתחילה לא נזקקו יחסי הקב"ה וישראל להכרה או הסכמה מצד אומות העולם. לדוד ולרעיה היה עולם משלהם, הרחוק מעיניהן של כל בנות ירושלים. רק משעה שדעת העולם נעשתה משמעותית לענין הצלת ישראל, נתחייב, מן הצד השני, להתחשב בדעתם גם בעניינים אחרים, כולל קיום המשכן בישראל. לפיכך בא הקב"ה וקורא  לו "משכן העדות", שיש בו עדות על הקשר בין השותפים בו וששבה השכינה לשרות בקרבם.

ב.

פן נוסף בנושא ההתחשבות ב"מה יגידו" מביא המדרש בקשר לאחריותו של משה רבנו על כל השווי הכספי שנאסף במסגרת התרומה להקמת המשכן. המדרש מתייחס לסוגיה זו שלש פעמים בחלק המדרש בו אנו עסוקים, ואולי יש בכך ביטוי לרגישות הענין.

"דבר אחר: "איש אמונות[3]" זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן. שנו רבותינו: אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים, והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו, וכאן אתה אומר אין ממנין פחות מב'? אלא אע"פ שהיה משה גזבר לעצמו הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר (שמות לח) "אלה פקודי המשכן". "אשר פקד[4] משה" אין כתיב כאן אלא "אשר פקד[5] ע"פ משה" –  ע"י משה ביד איתמר. (שמות רבה נא, א)

"עליו[6] נאמר (מלכים ב' יב) "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף[7] " – "ולא יחשבו" זה דורו של יואש[8] שהיו עושין באמונה. שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא שאם[9] יעשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר (במדבר לב) "והייתם נקיים מה' ומישראל", ומשה היה גזבר לעצמו על מלאכת המשכן? אלא בשעה שא"ל הקב"ה למשה שיעשה המשכן מיד "ויבואו כל איש" וגו'… נכנס משה אצל בצלאל, ראה שהותיר מן המשכן, אמר לפני הקב"ה: רבון העולם, עשינו את מלאכת המשכן והותרנו, מה נעשה בנותר? אמר לו: לך ועשה בהם משכן לעדות. הלך משה ועשה בהן. כיון שבא ליתן חשבון, אמר להם: כך וכך יצא למשכן וביתר עשיתי משכן לעדות, הוי "אלה פקודי המשכן משכן העדות". (שמות רבה נא, ב)

"משכן העדות אשר פקד על פי משה" – כל מה שהיו עושין עושין ע"פ משה, שנאמר "אשר פקד על פי משה", וכל מה שהיה משה עושה על ידי אחרים, שנאמר "עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן", לא עשה אלא משנגמרה מלאכת המשכן. אמר להם בואו ואני עושה לפניכם חשבון, אמר להם משה "אלה פקודי המשכן", כך וכך יצא על המשכן. עד שהוא יושב ומחשב, שכח באלף ושבעה מאות וה' וע' שקל מה שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ומתמיה. אמר: עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן, מה עשה? האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים, אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן מי גרם לו ע"י שישב ופייסן, הוי "אלה פקודי המשכן", ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו שנא' (במדבר יב) "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו, שנאמר (שמות לג) "והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה" (שם, פסוק אחד לפני כן) "והביטו אחרי משה", ומה היו אומרים? ר' יוחנן אמר אשרי יולדתו של זה ומה הוא רואה בו כל ימיו הקב"ה מדבר עמו כל ימיו הוא מושלם להקב"ה, זהו "והביטו אחרי משה", ר' חמא אמר היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר[10], כששמע משה כך, א"ל משה: חייכם, נגמר המשכן אתן לכם חשבון, אמר להם בואו ונעשה חשבון, הוי "ואלה פקודי המשכן".  (שמות רבה נא, ו)

דומני שכל מילת תוכן נוספת מיותרת.

איסיף רק בשולי הדברים:

א.     שלש פיסקאות במדרש, מאותה פרשה (שמו"ר נא), מדגישות את אותה נקודה וכל פיסקה לומדת את הדבר מדגש אחר באותו פסוק – "אלה פקודי המשכן", "משכן העדות" ו"אשר פקד".

ב.      המדרש מלמד זכות גדולה על ישראל שבאותו דור, שברגע שמשה הסביר להם את כל החשבון,  "אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן". היום, גם זה לא עובר.


[1] ב כדי לא להעמיס על המדרש מה שאין בו אדגיש שמעיון רגיל במדרש ניתן להסיק רק את חובת התייחסות לפנים חיצוניים. ההשלכה, שדבר זה הוא אחד ההבדלים שבין "לוחות ראשונים" ו"לוחות שניים", היא שלי בלבד, מתוך חשיבה כוללת יותר, ואיני יודע אם היא על דעת בעל המדרש או בהסכמתו. המעיין בדברינו יחליט אם הוא מקבל את ההשלכה או לא.

[2] גם אם נאמר שלפני חטא העגל לא היה אמור לקום המשכן.

[3] אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה: (משלי כח, כ)

[4] פָקָד – פעיל, אקטיבי.

[5] שורוק תחת ה"פ" –  בנין סביל.

[6] המלך יהואש החליט שכל הכסף המובא בית ה' יופנה לבדק הבית ולתיחזוקו. הגביה והביצוע הוטלו על הכהנים. באחת השנים, כשראה המלך שהכהנים אינם ממלאים את המוטל עליהם, הפקיע מידם את הנושא. הנדבות הופנו להנחה ב"ארון צדקה", סופר המלך והכהן הגדול הוציאו את הכסף כשהארון נתמלא, ספרו אותו, הגדירו את צרכי בדק הבית וחילקו את הכסף לבעלי מלאכה לצורך מלאכתם. על אותם בעלי מלאכה נאמר הפסוק המובא במדרש, שנתנו להם כסף ע"פ דבריהם ולא נתמקחו ומדדו אותם "כי באמונה הם עושים".

[7] וסוף הפסוק הוא: " כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים".

[8] שוב: הכוונה לבעלי המלאכה.

[9] לא נכנס בבגד שמאפשר הסתרה, שמא אם יעשיר יאמרו…

[10] ר' חמא לא מביא רק את ההתייחסות למשה אלא  משרטט גם את ההווי החברתי, "שיח השבילים", בו היא נוצרת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: