"my name is Forrest, Forrest Gump"

כנגד ארבעה בנים – הבן שאינו יודע לשאול – חלק ב'

 

"שמי הוא פורסט, פורסט גאמפ"

"תקציר הפרק הקודם"

בחלקו הראשון של המאמר שרטטנו קווים לדמותו של הבן הרביעי שבהגדה, זה "שאינו יודע לשאול". הבהרנו שאין שמו מורה על חוסר אופי או העדר תכונות אלא דווקא להפך. העובדה שהוא "אינו יודע" היא זו שמאפשרת עיצוב אופי בעל עוצמות, כנות, ישרות, פשטות ויכולת עשיה במצבי לחץ, שלרוב אינה מצויה בקרב שלושת אחיו. הצבענו גם על יחסה הלא-מעריך, לא-מבין, סלחני מעט אם כי מלגלג, מתנשא ואף שחצני של החברה כלפי סוגים שונים של "אליפלט".  יחס הנובע בעיקר מחוסר יכולתה של החברה להכיר בפגמיה שלה ולהודות בהם, פגמים ההופכים אמת לשקר, לבן לשחור, ישר לעקום ותום לערמה.

על יחסים אלו שבין אותו "שאינו יודע לשאול" / אליפלט / פורסט גאמפ לבין הסובבים אותו אנו רוצים להתייחס בניתוחנו את הסרט "פורסט גאמפ"[1].

פורסט גאמפ והחברה סביבו

את פורסט (שם פרטי) גאמפ (שם משפחה), גבר בשנות השלושים לחייו, אנו פוגשים לראשונה על הספסל בתחנת האוטובוס. במקום המשמש נקודת המתנה של דקות עבור אנשים נורמטיבים הממהרים לדרכם בשטף החיים ובלחץ השעון, במקום בו אנשים נורמטיבים נאלצים בעל כורחם ושלא בטובתם להעצר ממרוצתם, כיוון שהאוטובוס טרם הגיע, ובלית ברירה נאלצים לראות את העצים הירוקים שסביבם, לשמוע את ציוץ הצפורים המנתרות מעליהם ולהתבונן באנשים שלידם, באותו מקום יושב פורסט גאמפ במציאות ובזמן משלו ופורט בפני האנשים המתחלפים על הספסל את ספור חייו המלא. איש מהם, כמובן, לא שמע את סיפורו המלא, כיוון שעבור כולם הגיע האוטובוס שיוליכם למקומם הבא, ורק אנחנו, הצופים בסרט (ורק משום כך), מתוודעים לכל התחנות ב"אוטובוס הזמן" של פורסט גאמפ. התחנה בה ירד פורסט מ"אוטובוס הזמן" שלו היא בדיוק באותה נקודה פיזית בה הוא עלה עליו, בתחנת האוטובוס. בסוף סיפורו מגלה פורסט שאינו צריך כלל ליסוע באוטובוס ולהמתין לו אלא עליו ללכת ברגליו שני רחובות ולהגיע ליעדו.

הסרט עמוס בבחינה ובניתוח של החברה וערכיה, בעיקר זו המערבית  – אמריקאית. באמצעות מהלך חייו של פורסט מבקר הסרט, לעיתים באורח אירוני, את החברה, היחסים בין מרכיביה, ערכיה, האמת והשקר שבה, הגורמים המנחים את אורח חייה והשקפת עולמה, מעלותיה וחסרונותיה. אמנם פורסט גאמפ מוצג בסרט בעיקר כמתריס מבלי דעת בפני החברה על חסרונותיה, והצלחותיו לעיתים אף מוקצנות ואבסורדיות, אך מכלל לאו אתה גם שומע הן ולומד ורואה את עוצמותיו ותכונותיו.

אך לא נפרט על מפגשיו של פורסט עם סביבתו בפרקי חייו השונים, כיוון שלב הסרט ועיקר דברינו מתמצים בהשוואת פורסט לחברתו ג'ני ובטיב היחסים המתרקם ביניהם מאז היו ילדים.

פורסט וג'ני

פורסט וג'ני נפגשים לראשונה בהסעה המוליכה אותם ליום הראשון בבית הספר. מאז דרכם קשורה יחד אם כי הם נפרדים לפרקי זמן ארוכים. פורסט וג'ני הם ניגודים חברתיים מושלמים ומתוך הניגוד שביניהם הולכת ומתבררת אישיותו של כל אחד מהם.

אך בטרם נפרט בגיבורי הסרט, נעיר שתי הערות במישור הקולנועי:

       · מבחינת מימד הזמן, הסרט מתחלק לשני חלקים. בבסיסו מצוי הסרט בנקודת זמן אחת שממנה חוזרים לאחור ("פלשבק") לפרקי זמן שונים. בשלב מסויים אנו מגיעים בפלשבקים לאותה נקודת זמן מרכזית ואז הסרט מתחיל לרוץ עם הזמן במקביל לאירועים המתרחשים. שני החלקים המתוחמים מתודית – קולנועית מבטאים גם חלוקה באופיו של הסרט ובמסריו.

הסרט כולו עוסק במהלך חייהם של שני גיבורים מרכזיים, פורסט וחברתו ג'ני. חלקו הראשון של הסרט עוסק בכל אחד מהם בנפרד, ובעיקר בפורסט,  ובהצטלבויות מקריות שלהם. החלק השני עוסק בחייהם המשותפים ובילדם המשותף.

גם את החלק הראשון יש לנתח בשני מישורים. מישור אחד הוא מהלך חייו של כל אחד מהם במקביל והאירועים שעוברים עליו. מישור שני הוא הקשר בין שני הגיבורים, אופיו ותהפוכותיו כפי שבא לידי ביטוי מפגישה לפגישה וההשפעה עליו ממה שעבר על כל גיבור בין לבין. חלקו השני של הסרט בא להראות את תוצאות החלק הראשון.

       · עם זאת שיש חלוקה ומורכבות בסרט, יש לו מסגרת ברורה המאחדת אותו. הביטוי הקולנועי של מסגרת זו מתבטא בשני סמלים: א. הנוצה המתעופפת ברוח פותחת את הסרט ומסיימת אותו, כאשר פישרה ניתן ע"י פורסט לאחר קבורת אשתו. ב. במימד הזמן, הסרט פותח ומסיים בעלייתו של פורסט גאמפ לאוטובוס שיקחהו לביה"ס, התחנה החברתית הראשונה בחייו. הפתיחה היא עם פורסט גאמפ האב והסיום הוא עם פורסט גאמפ הבן, בו ניתלות התקוות הגדולות, שכ"תוצר" משותף של פורסט מחד וג'ני מאידך הוא יתפתח לאישיות חברתית מעולה.

מכאן נחזור לאפיין את גיבורי הסרט, פורסט וג'ני, אותם הגדרנו כניגודים חברתיים מושלמים.

פורסט – בדמותו עסקנו בחלקו הראשון של המאמר, כעת רק נסכם את הדברים. פורסט הוא אדם פשוט מאד, המצוי ברובד הבסיסי. הוא אינו מתוחכם, אינו מבין את התחכום, המורכבות, הטקט והדו-משמעות שבחיים. אינו רגיל בהסמלה של דברים ובאמביוולנטיות. וזהו גם סוד קסמו, ישרותו ופשטותו. דמותו בסרט מעוצבת: א. כאדם בעל תכונות ואופי חיוביים אקטיביים. ב. המתאפשרות בגלל שהוא אינו יודע לשאול. אילו ידע לשאול היה מאבד את הקסם שבאותן תכונות אופי. ג. בשביל להיות באמת "מי שאינו יודע לשאול", צריך כישרון משמים. לא שזה תענוג גדול, אך עדיין מצריך כשרון מיוחד…

ג'ני – ג'ני היא בבואה פרטנית של החברה כולה, עם אותם תכונות אופי ותסבוכות. את דמותה של ג'ני נוכל להמחיש ע"י הגדרתה כ"בת זוגו החברתית של קהלת בפרק ב' של מגילתו". קהלת אמנם חיפש את האושר הכללי וג'ני בסרטנו עסוקה באושר החברתי, אך בכל השאר היא דומה לו. כל אשר שאלו עיניה לא אַצְלָה מהן וכל התנסות בחייה הסתיימה, פחות או יותר, בתחושה שגם היא הבל ורעות רוח. מקבילה נוספת, ניגודית עד מאד לראשונה, היא "הכינה נחמה" של מאיר שלו. היא קופצת מראש לראש כדי לחוות התנסויות אין סופיות במטרה למצוא את האושר העליון. הכינה נחמה מצאה את אושרה על ראש קרח, ג'ני חלקה את סוף חייה בחברתו המצומצמת של בעלה פורסט, ולהבדיל, קהלת מוצא את האושר של העולם הזה במה שמעבר לו. למעשה, שלושתם עברו, וכנראה צריכים היו לעבור, מסלול התנסויות ארוך בכדי להבין שלא כל "כאילו" הוא "באמת" והתשובה הסופית הייתה כבר בנקודת המוצא. לא לחנם אחד מחוקי מרפי אומר שבני האדם בהתמודדותם ינסו את כל החלופות האפשריות בטרם יבחרו בהגיון הפשוט והבריא.

על רקע זה נוכל להאיר מעט את דמותה של ג'ני בסרט:

  • החיפוש הנצחי אחרי האושר והחיים גורם לה לחוות את כל אפשרויות החיים אך לא את החיים עצמם, שאולי מצויים אצל פורסט, אליו היא שבה בסוף.
  • למרות סופה העצוב ומציאת הנחמה בחיק פורסט, לא נראה שאילו הגלגל היה חוזר היא מסוגלת הייתה לחיות עם פורסט כל הזמן. היא הייתה חייבת את ה"התפרפרות" המתמדת ואת ההתנסות הבלתי סופית בכל הדברים.
  • עם זאת, כפי שהייתה חייבת את ההתנסות הבלתי פוסקת וה"קופצנית", בדיוק כך הייתה זקוקה מפעם לפעם לפגוש בפורסט לכמה שעות, לנוח עימו, לשאוב ממנו כח להתנסות הבאה ולהיעלם שוב.
  • נקודת הסיום שלה חוזרת אולי לנקודת הפתיחה של פורסט, אך בסופו של דבר יש לה יתרון עצום עליו. אמנם די לשניהם כעת בחברתם הזוגית בלבד, אך אותו זה מספק משום שלעולם הוא לא שאל "מדוע" ו"למה" והיא מאושרת דווקא בגלל שהיא שאלה את השאלות האלה. הוא מאושר בגלל חוסר ההתנסות, היא מאושרת על גבי ההתנסות. עוצמתה מרובה מעוצמתו כשעור יראתו של קהלת לאחר פרק ב' וב"סוף דבר הכל נשמע" לעומת יראתו בתחילת פרק א', שגם בה הוא טען "הבל הבלים הכל הבל".
  • חלקו השני של הסרט מנסה להציג את האושר בעצם חייהם המשותפים, או יותר מזה בפרי ביטנם, בבנם. הוא חכם והוא פורסט והוא תמיד נושא התקווה של הורים לעתיד טוב יותר.

העוצמה שיש לבן "שאינו יודע לשאול" נובעת מכך שלא עשה אפילו צעד אחד קדימה. אנחנו אמנם התחלנו לצעוד קדימה, אך בכך גם איבדנו עוצמה מסויימת. לכשנפגוש ברחוב, סתם כך, את "שאינו יודע לשאול" בל נשכח שכל עוד לא הגענו לנקודת הסיום החוזרת להתחלה יש לו יתרון משמעותי עלינו ומכאן כבודו וייחודו ומכאן ענוותנותנו.[2]


[1] פנים דומים, נוספים ואחרים ניתן למצוא גם בסרטים אחרים, דוגמת "איש הגשם", "כף רגלי השמאלית" ועוד, אם כי לכל אחד מהם מאפיינים משלו.

[2] נעיר על נקודה בולטת נוספת בסרט, על אף שאינה קשורה ישירות לנושא המאמר.

הוריהם של פורסט וג'ני נמצאים, סה"כ, ברקע עלילת הסרט, אך המעמיק רואה עד כמה מעשיהם ודמותם עיצבו את הילדים. לשניהם יש הורה אחד – לו יש אמא, לה יש אבא. ההורים של שניהם פעילים מבחינה מינית, בהקשר שלהם – אמא שלו מוסרת את עצמה למענו, אבא שלה ,מוסר אותה" /מתעלל בה למען עצמו. היא מעוניינת בהרס בית אביה והוא משקיע בלטפח ולשמר את בית אימו. הזוגיות וההורות הנורמלית נמשכת בסרט זמן קצר מאד, משעה שהם מתחתנים על רקע מחלתה של ג'ני ועד מותה. מה שהורים יכולים לעשות !)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: