תורת הטהרה – לפרשות תזריע ומצורע

עיון זה כתוב כרצף  נקודות רעיוניות ולא הספקתי להופכו למאמר מסודר ומובנה.

המעיין נדרש להוסיף מעצמו "את המים לתרכיז" ולעבור משלב לשלב.

השתדלתי לא לכתוב רק "קודים" אלא להרחיב מעט להבהרה, על אף שלכלל מאמר סדור לא הגעתי.

אני מקווה שהדברים בהירים דיים.. אם לא – לשם כך יש את מערכת התגובות. ניתן לפנות באמצעותה.

חלק א'

הקדמה

העיון בפרשיות תזריע ומצורע מבוסס על העיונים הקודמים לספר ויקרא, ולפיכך נקדים לו את עיקרי העיונים הקודמים.

בעיון לפרשת ויקרא התמקדנו בקרבנות הנדבה ומצאנו בהם שלושה סוגים: עולה, מנחה ושלמים. האש האוכלת את הקרבן היא הביטוי לקבלתו לפני ה' – "אשה ריח ניחח לה'". אמנם, קיימת הדרגתיות בדרך התקבלות הקרבן לרצון לפני ה':        
בקרבן העולה
, האש מכלה את כל הקרבן והיא לבדה הביטוי הא-לוהי לקבלתו.
בקרבן המנחה קומץ הכהן מלא קומצו מהמנחה המוגשת לפניו ומעלה אותה לכילוי על ידי אש המזבח. את שאר המנחה אוכלים הכהנים במקום קדוש.
בקרבן שלמים מחולק הבשר הקרבן לשלושה. חלק אחד עולה לשריפה על המזבח, חלק ניתן לאכילת הכהנים וחלק ניתן לאכילת הבעלים.

הדרגתיות זו אינה רק טכנית אלא בעלת משמעות מהותית. המשמעות המתחדשת: במנחה:
א. הקב"ה משתף בני אדם בתהליך הכפרה שבא מצידו !
ב. הכהנים משמשים בתפקיד כפול: הם גם נציגי בעל הקרבן בשביל להביאו לפני ה' וגם נציגי הקב"ה כמכפרים כלפי מביא הקרבן.

המשמעות המתחדשת בשלמים: הקב"ה משתף את בעל הקרבן עצמו בתהליך קבלת הקרבן ברצון, "אשה ריח ניחוח לה'". הוי אומר: הבעלים מתפקדים באותו קרבן גם כמביאים וגם כמקבלים !

ב/עיון לפרשת צו הצבענו על חלוקת הספר ל-: כפרה, טהרה וקדושה

הכפרה באה לידי ביטוי על ידי התגלות א-לוהית באש. הטהרה מתבטאת בהתגלות א-לוהית במים.

האש והמים הם באותה שעה דומים והפכיים, וניתן להסיק מזה על זה

מעיון זה נסיק: כפי שמצאנו הדרגתיות בתהליך הכפרה (כמתואר בעיון לפר' ויקרא), כך נמצא הדרגתיות בתהליך הטהרה.

מסקנות מהעיון לפרשת שמיני יידונו להלן.

הגענו לעיון בפרשות תזריע – מצורע

דיני טומאה וטהרה פרושים ממחציתה השנייה של פרשת שמיני ועד סוף פרשת תזריע מצורע.

נושא זה כולל שלושה נושאים מרכזיים: מאכלות אסורות, דיני נגעים, דיני טומאות היוצאות מגוף האדם (דהיינו טומאת קרי, זב, נדה, זבה ויולדת (אמנם יש לה מיקום נפרד, אך כרגע נתייחס אליה בהקשר זה).

הדרגתיות בתהליך הטהרה:
א. במאכלות אסורות יש מרכיב אחד בתהליך והוא הטבילה במים.
ב. בדיני נגעים מתווסף לתהליך הטהרה הכהן, המכריע בין טמא לטהור.
ג. בטהרה מטומאות מגוף האדם  נוטלים חלק המים והאדם המיטהר ("וספר/ה לו/ה"…)

המשמעות המרכזית המתחדשת בדיני נגעים היא ביחס לכהן. נתייחס לכך בהמשך ונקדים לכך את החידוש הבא.
המשמעות המשנית המתחדשת היא מימד הזמן:
א. פורמט טהרה של שבעה ימים.
ב. ימים של טומאה חלקית/בספק (הסגר) וימים של טומאה מוחלטת.

המשמעות המרכזית המתחדשת ביוצא מן הגוף היא שילוב המיטהר בתהליך הטהרה של עצמו.
לאור זה נתרץ שתי קושיות מרכזיות הקיימות בפרשת יולדת, שם כתוב: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". לכאורה, דין מילה אינו רלוונטי בכלל לכאן. מדוע להזכירו פה? שנית, מדוע יש הבדל במשך הזמנים בין לידת בן ללידת בת? לאור דברינו לעיל נוכל להבין את מילת הבן כחלק מתהליך הטהרה של האם.
חידוש עצום הוא אצל יולדת שמילת הבן היא מרכיב בטהרתה !!! מרכיב זה מקצר את התהליך במחצית ! ההשלכות למעשה הן "לחיוב" כי זמן הטומאה מתקצר ו"לשלילה" כי גם דמי הטוהר מתקצרים. אבל כל זה לא השלכה מהעיקר, שהוא השפעת המילה על הטהרה. נמצא שלא רק לאדם יש יכולת השפעה על טהרתו, אלא גם ההתרחשות אצל הבן משליכה על טהרת אימו.

משמעות משנית המתחדשת בדיני טומאות גוף ביחס לתהליך בזמן:
א. תהליך טהרה מלא של שבעה ימים גם כשיש דם – נדה
ב. תהליך טהרה מלא של שבעה ימים כשהם "נקיים" – זב/ה
ג. טהרה בשלבים – טהרה חלקית של שבעה ימים (יולדת לבעלה), טהרה מלאה לאחר ימי טוהר (33 או 66)

פה המקום להרחיב בדין יולדת, המורכב משני צדדים:
מצד אחד
א. הוא חלק מקבוצת טומאות היוצאות מן הגוף.
ב. מקומו הטבעי הוא בין דין נדה לדין זבה, כיוון שהוא השלב הבא במידרג – תהליך הטהרה החלקי נעשה גם כשיש ראיית דם, אין צורך בשבעה נקיים ואין דין "וספרה לה". כל זה בדומה לנדה. לצד זה יש חובת קרבן בסוף התהליך, כמו בזבה (וגם השפעת המילה על הטהרה, כדלעיל).
ג. להבנה זו השלכות על משמעות קרבן חטאת של יולדת.- קרבן הקיים בכל קבוצה זו וממילא אינו קשור לחטא כלשהו אלא לחיטוי. כמו שפגישות מכובדות/מדיניות כוללות החלפת מתנות כך מפגש עם הקב"ה כולל מתנת עולה והתחטאות חטאת.
מצד שני
יש ביולדת דין מיוחד של טהרה חלקית, דמי טוהר, בדומה לחלקיות המצויה בהסגרת מצורע ובית מנוגע.
התורה מצאה לנכון למקם את יולדת ליד נגעים מתוך דמיון זה

כעת נשוב למשמעות המרכזית שהתחדשה בדיני נגעים, מעמד הכהן בטהרה, ונתייחס לכך בחלק הבא.

חלק ב'

לאחר שסקרנו את מרכיבי נושא הטהרה, נבקש להתייחס למיקומו בספר של הנושא כולו
את המושגים טומאה וטהרה לא פגשנו עד כה בתורה (מלבד אצל נח, שהחיות הטהורות ושאינם כאלה הם כנראה נגזרת של ההגדרות פה, וםעם אחת אצל יעקב האומר לביתו להסיר את אלהי הנכר "והטהרו והחליפו שמלותיכם").
מה נתחדש פה שהוביל להופעתם? המקור הראשי לכך הוא ביום השמיני, לאחר מות שני בני אהרן:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם
וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר:
וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה: (ויקרא י, ח – יא)

ההבדלה בין טומאה וטהרה מוזכרת פה ככותרת. כל הדינים המפורטים בהמשך הם פירוט של כותרת זו. על כן עלינו לבדוק את ההקשר של הכותרת. פסוקים אלו מכילים שלש הוראות: איסור כניסה שתויי יין לקודש, הבדלה, הוראה.

ישנן שלש אפשרויות:
א. צו ה' לאהרן על כל חלקיו הוא תוצאה של השראת השכינה ביום השמיני. עד כה הם לא נצרכו כי לא שרתה שכינה. ברגע ששרתה, היא חייבה את הקרובים לה בדרגה גבוהה יותר. האחראים על המעבר הם הכהנים.
ב. צו ה' לאהרן על כל חלקיו הוא תוצאה של מעשה שני בניו, נדב ואביהוא. מכאן למדו חז"ל שהם נכנסו שתויי יין ובעקבות זאת מוזהר אהרן. שתי ההוראות האחרות מובנות כהשלכות של ההוראה הראשונה.
ג. הוראת שתויי יין היא תוצאה של מעשה בני אהרן, שתי ההוראות האחרות הן בגלל השראת השכינה.

אנו נוטים לאפשרות ב', שכל שלושת ההוראות, ככותרות וכפירוט, הן תוצאה של מעשה בני אהרן. כך ביארנו גם בעיוננו לפרשת שמיני, שם בוארו הדברים על רקע חטא אדם הראשון בגן עדן.
עיקרי העיון לשם הנוחות:
א. חטא בני אהרן היה מובנה בתהליך וכמעט הכרחי בשעת השראת השכינה.
ב. החטא, עם כל הקושי במעשה ובתוצאותיו, הוא שאיפשר, ורק הוא, תהליך של השתלמות לקראת מפגש נכון יותר עם בורא עולם.
ג. ניחום משה לאהרן "בקרובי אקדש" הייתה הצבעה על ייחוד מעלתם של בניו כיוון שגם בשביל לחטוא במעמד שכזה צריך להיות בעל מדרגה מיוחדת.

להבנתנו, תהליך ההשתלמות שנוצר בעקבות המשבר הוא הבא לידי ביטוי בדברי ה' לאהרן !

בטרם נבאר את מאפייני התהליך, נצביע על קושי מסויים בדברי ה' לאהרן.
לכאורה אין שום קשר בין ההוראה הראשונה לשתי האחרות !   רש"י מבאר את המעבר "ולהבדיל" מההוראה הראשונה לשניה במשמעות של "כדי", דהיינו אל תיכנסו שתויי יין כדי שתוכלו להבדיל ולהורות. אך ההקשר והתחביר אינם משאירים אפשרות זו נקייה מקושי.

יותר נראה לומר שאכן אין שום קשר בין ההוראה הראשונה לזו שבאו אחריה. נראה יותר שהמשך ישיר של הוראה זו היא הפתיחה של פרשת אחרי מות. נביא את הפסוקים ברצף:

יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם

…וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ … וְלֹא יָמוּת … בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ …

הסגנון דומה, בשתי המקומות פותח הצו באהרן ובניו ומסיים ב"חקת עולם לדרתיכם".

לעומת זאת, שתי ההוראות האחרונות של צו ה' לאהרן נראות כקטועות ראש. כביכול היה כתוב שם מלכתחילה צו אחר:
הקב"ה ממנה/ מפקיד/ מצוה את אהרן ובניו על: א. עבודת המקדש, ב. "ולהבדיל בין הקדש…" ג. "ולהורות את בני ישראל…".

לפי דברינו "מלכתחילה" חטא בני אהרן גרם לשתי קבוצות צווים: א. דרכי כניסה לאהל מועד ולקודש. ב. דיני המינוי לאהרן ולבניו ולדורות. אלא באה התורה וכתבה את שתי הקבוצות באופןן שקבוצה א' נקטעת בתחילתה, מובאים דיני טומאה וטהרה, ולאחר מכן חוזרים לקבוצה א'. לאחר מכן חוזרת התורה להבדלת הקודש והחול.

התורה קטעה מהקבוצה השניה את צו המינוי על המקדש, כיוון שבו כבר עסקנו בשבעת ימי המילואים, והותירה את מה שנתחדש כעת בעקבות מעשה בני אהרן. מה נתחדש לגבי תפקיד הכהנים בעקבות נדב ואביהוא? היציאה מן המקדש !

החידוש בדיני נגעים הוא חלקו של הכהן בתהליך הטהרה, והחידוש המרכזי בחלקו של הכהן הוא שאין בהכרעתו בין טמא לטהור שום קשר למקדש !. הוא יוצא מן המקדש לראות את הבית הנגוע, הוא מתפנה מעבודתו במקדש כדי לראות את נגעי האדם הבא לפניו והוא גם צריך לצאת ולהסתובב בכל רחבי הארץ בשביל להורות את ישראל את החוקים אשר צוה אום ה'.

יציאת הכהן מן המקדש, היא כשילוחו של אדם מגן עדן אל האדמה אשר לוקח ממנה. החטא היה קשור בתחושת שייכות יתר למשכן, והעונש הוא להתחיל מחדש את המסע אל הקדש הקודשים מבחוץ, מהיציאה החוצה אל העם ואל מרחבי מגוריו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: