"קדושים תהיו" – לפרשת קדושים

קישור לקובץ WORD:

קדוש"קדושים תהיו" – לפרשת קדושיםים

 

א. פרקי פרשת קדושים – פרקים יט – כ.

פרשת קדושים כוללת בתוכה שני פרקים, יט – כ. מבט ראשוני על הפרקים מראה אוסף מעורבב של מצוות מסוגים שונים. אוסף המצוות מזכיר מאד את מבנה פרשת משפטים ואופייה. הזכרנו כבר פעם שפרשת משפטים היא פירוט והרחבה של עשרת הדברות המובאים בפרשת יתרו, הקודמת לה, ובחלקה היא אף בנויה ע"פ סדר הדיברות. ההקבלה לפרשת משפטים מלמדת גם על פרשת קדושים, שאף היא מעין עשרת הדברות ויש בה הרחבה ופירוט נוספים. כבר המדרש עומד על נקודה זו ומפרטה:

"ה תני ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה אנכי ה' אלהיך וכתיב הכא אני ה' אלהיכם לא יהיה לך וכתיב הכא ואלהי מסכה לא תעשו לכם לא תשא וכתיב הכא ולא תשבעו בשמי זכור את יום השבת וכתיב הכא את שבתתי תשמורו כבד את אביך ואת אמך וכתיב הכא איש אמו ואביו תיראו לא תרצח וכתיב הכא לא תעמוד על דם רעך לא תנאף וכתיב הכא מות יומת הנואף והנואפת לא תגנוב וכתיב הכא לא תגנובו לא תענה וכתיב הכא לא תלך רכיל לא תחמוד וכתיב הכא ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא רבה כד, ה).

ר' לוי, בהקבלותיו, מצטט רק מפרק יט, הפרק הראשון בפרשתנו ונראה מדבריו שרק פרק זה, ולא פרק כ', מתאפיין ע"פ עשרת הדיברות. בהמשכו של המדרש, אותו לא הבאנו, ישנה מחלוקת מפורשת האם יש בפרק כ' מעין עשרת הדיברות או שלא.

ב. פרק כ'.

עיון בראש פרק כ' מלמד על פתיחה מסגרתית חדשה, "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר…", המלמדת על נושא חדש. בהמשך הפרק נראה שיש בתחילתו מעין המצוי בפרק יט, אך עיקרו של הפרק עוסק בנושא אחד, איסורי עריות, ולא ב"הבזקי מצוות" כמו בפרק הקודם לו. יש בכך לסייע בידנו להתייחס אל פרק יט כעומד בפני עצמו ובדרגת "עשרת הדיברות".

סיוע משמעותי נוסף להבנה זו נוכל לקבל מתשובה לשאלה שטרם שאלנו. בכדי לא לבלבל את הקורא, נקדים את השאלה לתשובה ונסדיר את הדבר דבור על אופניו.

אמרנו שבמרכז פרק כ' מובאים איסורי עריות. אמירה זו מיד מעלה את התמיהה מדוע ענין עריות מוזכר פה, הרי רק לפני שני פרקים, בפרק יח, פורטו כבר בהרחבה איסורי עריות? ואם נקביל את שני הפרקים נראה שכמעט כל המצוי בפרק כ' הובא כבר והוגדר באופן דומה בפרק יח, אז למה הכפילות? בשלב זה לא נענה מהותית על השאלה אלא רק נצביע על כיוון מבני – ספרותי שינחה אותנו, מאוחר יותר, אל המהות. אנו נבקש לומר שאין פה כפילות סתם אלא מבנה ספרותי… כיאסטי, כמובן. וכך הוא המבנה:

פרק יח – פרשת עריות.

פרק יט – מעין "עשרת הדברות".

פרק כ' – פרשת עריות[1].

עוד מעט נגיע למשמעותו של המבנה הכיאסטי עליו הצבענו, אך קודם נשלים את דברינו הקודמים, שפרק יט, כהרחבה של עשרת הדיברות, עומד בפני עצמו ופרק כ' הוא ענין נפרד.

אגב עיסוקנו בפרק כ' נעיר בו שתי נקודות שיהיו משמעותיות להמשך דברינו:

א.     פרק כ' אינו רק חוזר על איסורי העריות שכבר הוזכרו בפרק יח, אלא גם מוסיף עליהם. בפרק יח הוזכרו האיסורים עצמם בלבד וההשלכות הרוחניות הכלליות שיש להם על האומה וארצה. בפרק כ' ישנה תוספת משמעותית והיא העונשים המוטלים על העוברים על האיסורים. בדרך כלל אומר הכתוב "מות יומת" או בדומה לכך וכוונתו לעונש מיתה, באופניו השונים, המוטל ע"י בית דין[2].

ב.      הקורא את סוף הפרשה אינו יכול שלא לעמוד על שאלה זועקת, שעל דוגמתה עמדנו כבר במקום אחר. וכך מסתיימת הפרשה:
"וּשְׁמַרְתֶּם[3] אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ: וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם: וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים: וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא[4]: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי: וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם". (כ, כב – כז)
פסוקים כב – כו הם פסוקי סיום נפלאים הבאים לאחר הציוויים הפורמליים ומשמשים מסגרת ברורה לפרק. ודווקא על רקע זה מזדעק הקורא את הפסוק האחרון של הפרק/ פרשה ותמה על מיקומו המוזר והלא מתאים. וכי לאחר שחתמו את הנושא, פתאם, "מישהו נזכר בציווי שנשכח" ולא נתאפשר אלא להכניסו במקום זה? התמיהה מתעצמת כאשר אנו חוזרים לגוף הפרק ומוצאים שעניינו של הפסוק האחרון, הדורש אל האוב והידעוני, כבר נדון מקודם בפרק, בפסוק ו: "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ". אז למה לא השלימו את הנושא במקומו אלא פירקו אותו[5]?

כאמור, היו אלו שתי הערות אגב ונחזור אליהן לכשנשלים את עיוננו בפרק כ'.

בהמשך נשוב לבחון את פרק יט על רקע מבט כולל של ספר ויקרא ומתוך כך נבוא גם להצעת ביאור בפרק כ'.

חלק ב'

ג. מבנה ספר ויקרא.

בדברינו הקודמים הגדרנו מאפיינים לפרקים יח – כ. בפרטי פרק יט ראינו הרחבה של עשרת הדיברות ובמרכז פרקים יח וכ' עמדו איסורי עריות. הצבענו על פרקים יח – כ כבנויים במבנה ספרותי כיאסטי והעלנו שאלות העולות מעיון בפרק כ'.

כאמור, את כפילות איסורי עריות בפרקים יח וכ' בארנו על דרך המבנה הכיאסטי:

פרק יח – פרשת עריות.

פרק יט – מעין עשרת הדיברות.

פרק יט – פרשת עריות.

אנו נבקש להרחיב את המבנה הכיאסטי לכל ספר ויקרא, כאשר מבין המבין שפרקים יח – כ הם ראש החץ ופרק יט הוא המרכז. ע"פ הרחבה זו משמע שבמישור הרעיוני הולך ספר ויקרא ו"מתמרכז" מההתחלה והסוף לכיוון האמצע.

מיד נשרטט את המבנה הכיאסטי, אך בנשימה מקבילה ברצוננו להדגיש שלצד ההתמרכזות הרעיונית של הספר ישנו מבנה רגיל של ספר, ההולך ומתקדם מההתחלה אל הסוף. אלו שני מבנים מקבילים המתאחדים לכיוון רעיוני אחד. לצורך ההמחשה, נציע את הדברים בתרשים:

מבנה מתקדם

מבנה מתמרכז

פרקים

פרשיות

נושא רעיוני

ה

א

ו

א –ז

תורת הקרבנות

הקדמה

ב

ה

ח – י, יז

שבעת ימי המילואים, והיום   השמיני

פתיחה –   "שבע" ו"שמונה" במקדש

ג

ד

יא

מאכלות אסורות

"טהרת"   האוכל

ד – 1

     2

ג – 1

     2

יב – טו

יולדת, מצרע, טומאות   גוף

טהרת האדם הישראלי

טז – יז

תנאים לביאת  אהרן אל הקדש, להקרבה ואכילה תקניים

"בזאת יבא…   אל הקדש"

ה

ב

יח

פרשת עריות

ו

א

יט

"קדושים   תהיו"

מעין עשרת הדיברות

ז

ב

כ

פרשת עריות

ח – 1

    – 2

ג – 1

   – 2

כא

קדושת הכהנים

קדושת הכהן

כב, א – טז

תקניות כהן וקרבן   לענין קירבה אל הקדש.

בזאת יבא… אל   הקדש"

ט

ד

כב, יז – לא

"מאכלות   אסורות" למזבח

י

ה

כג – כו

מועדות, שמיטה   ויובל, הברכות והקללות

סיום –   "שבע" ו"שמונה" בישראל

יא

ו

כז

פרשת ערכין

"לאחר   סיום"

הטבלה מלמדת אותנו על שני מהלכים שונים ומקבילים של ספר ויקרא.

מהלך ראשון, מתחילת הספר אל סופו, מהלך שקראנוהו "מבנה מתקדם", מתאר את הדרך ממעגל הקדש, המצומצם בתחום המקדש ובכהנים המשרתים בו, אל מעגל הקדש הרחב, המתיישם בכל מקום בארץ ישראל ובכל אדם ישראלי. זוהי הייתה המגמה הראשונית שהותוותה לעם ישראל ערב מעמד הר סיני, עת שמעו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". מגמה זו נכשלה בעטיו של חטא העגל והקמת המשכן באה להדריך את העם לחזור ולשקם עצמו. ספר ויקרא הוא המדריך לדרך העולה שוב אל דרגת "לוחות ראשונים". הדרך נסללת מההצטמצמות בתוככי אהל מועד, "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד", אל מרחבי השמיטה והיובל בארץ ישראל ואל הקדש המתבטא בהערכת האדם את ערכו לנדבת הקדש

.מהלך שני הוא זה הבא לידי ביטוי במבנה המתמרכז של הספר. מהלך זה בא להתוות את התהליכים הפנימיים הנדרשים מהאדם ומהחברה בכדי שיתאפשר המהלך המתקדם, עליו דיברנו לעיל. ע"פ מבנה זה, הציר המרכזי המנחה את המהלך הוא ציר הקדושה והמוקד אליו הכל שואף הוא הציווי הממוקד והחד "קדושים תהיו".

כל זאת בקווים כלליים לאור מיתווה הטבלה. בשלב הבא ננסה לגשר בין שני המהלכים שתוארו לעיל וכן לעיין יותר בפרטי הטבלה, עיון שמעלה שאלות וגם כיווני חשיבה נוספים.

ד.

בכדי להקל, נעיין במבנה המתמרכז, תוך שרטוט שני צירי ההתקדמות במקביל:

ציר א'

ציר ב'

פרקים

נושא רעיוני

פרקים

נושא רעיוני

א –ז

הקדמה

א

כז

"לאחר   סיום"

ח – י, יז

פתיחה   – "שבע" ו"שמונה" במקדש

ב

כג – כו

סיום   – "שבע" ו"שמונה" בישראל

יא

"טהרת"   האוכל בישראל

ג

כב, יז – לא

"מאכלות   אסורות" למזבח

1. יב – טו –    טהרת האדם הישראלי

2. טז – יז –    "בזאת יבא… אל הקדש"

ד

1. כא            – קדושת הכהן

2. כב, א – טז – בזאת יבא… אל הקדש"

 

יח

פרשת   עריות

ה

כ

פרשת   עריות

יט –    מעין עשרת הדיברות

ע"פ מבנה זה, פתיחת הספר וסיומו הם פן ותוצר של מרכזו. הפתיחה והסיום עוסקים בנקודת המעבר מ"שבע" ל"שמונה", דהיינו מהופעת הקודש בטבע להופעת השכינה והקודש העליון ב"פריצה" אל הטבע. מעמד בעשרת הדברות היה בדיוק המהלך הזה, בו פרץ הקודש אל הטבע. אך ייחודו של המעמד לא היה בציר ההולך מלמעלה למטה, משמים לארץ, אלא דווקא בפתיחת הציר מלמטה למעלה, מתן האפשרות לבני הארץ להתרומם אל השמים. עשרת הדברות הם ההדרכה וההנחיות מה לעשות בכדי לממש את האפשרות שנפתחה. פרק יט בספרנו משמש לאותה תכלית – הצו "קדושים תהיו" הוא הקו הכללי ושאר הציוויים הם פירוט מורחב ונקודתי יותר של עשרת הדברות. אם תיישמו את ה"מרכז" תוכלו להגיע ל"קצוות" – אם "קדושים תהיו", אזי תזכו ל"שבע" ול"שמונה" במקדש ובגבולין. שלשה הם המרכיבים המוליכים מן המרכז לקצוות ובחזרה: האדם, המקום והזמן. אל שלשה אלה מתייחסת התורה בפרקים שבין נקודות המוקד – המרכז והקצוות.

חלק ג'

ה.

עם זאת, מה היחס בין שני הצירים המקבילים? מהו המשותף לכל ציר? הערנו שישנם בספר שני קווים מקבילים, אחד מתקדם ואחד מתמרכז, מהו היחס ביניהם? בתיאור המבנה המתקדם, מתחילת הספר אל סופו, תיארנו מהלך של מעגלים מתפשטים, של יציאה מן המרכז אל המרחב, של קדושה הקוראת בתחילה מאהל מועד והולכת ומתפשטת על פני הזמן והמקום שמחוץ למקדש. ע"פ מבנה זה, היינו מצפים לראות את נושאי ספר ויקרא הולכים במעגלים מתפשטים מן המקדש אל כלל ישראל. להבנה זו, סעיפים ג' וד' בטבלה, לכאורה, הפוכים, שכן היינו מצפים שקדושת הכהנים והלכות כניסתם למקדש יהיו בציר א', שהוא המוקדם בספר, ואילו קדושת האדם הישראלי, הכוללת את פרשות תזריע ומצורע, וכן עבודת כהן גדול ביום הכיפורים עבור כל ישראל יהיו בציר ב', המאוחר יותר. ולמה הפוך הדבר?

על השאלות נבקש לענות תוך עיון ביחסי פרקים י"ח וכ'. בענין פרקים אלו ציינו כבר בחלקו הראשון של המאמר שפרק יח מורה את איסורי העריות אך לא מפרט את העונש המוטל על העובר עליהן. עונשים אלו מפורטים בפרק כ'. הערנו גם לגבי הפסוק האחרון של פרק כ', שהוסט ממקומו ויצא מן הרצף ועוסק במיתת בית דין המוטלת על דורש אוב וידעוני. פה נוסיף הערה שלישית, ובה נחל את מיקודנו, שאיסורי העריות שבפרק יח עומדים בצל הכותרות המסגרתיות של הפרק "המבקשות" מהעם שלא להיטמא בטומאות הגויים שאפיינו את מצרים ועמי כנען. פרק כ' עומד בצל צו הקדושה, שתחילתו בפרק יט ונמשך גם בפרק כ'.

נרחיב נא בהערה האחרונה ונעיין תחילה במסגרת פרק יח:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ…

אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ: וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יח, א –ג ; כד – ל).

שש פעמים מופיעה השורש ט. מ. א. בפסוקים הנ"ל וארבע פעמים ענין "התועבות". מנגד, בפרק כ', אנו מוצאים את פן הקדושה:

"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ: וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם: וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים: וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי: (ויקרא כ, ז – ח; כב – כו).

חמש פעמים מצוי השרש ק.ד.ש בפסוקים הנ"ל וארבע פעמים ענין ההבדלה מן העמים.

לפרישה מן העריות ישנם שני פנים, כפי העולה מעיון בשני הפרקים הנדונים. פן אחד הוא התועבה שיש במעשי ארץ מצרים וארץ כנען והטומאה שמעשים אלו מטילים באדם ובארץ. פירוט הטומ*אה והתועבה מובא לפני ישראל למען יפרשו ממעשים אלו ולא יגרמו רעות להם ולארץ. פן שני הוא פן הקדושה וההבדלה. פן זה הוא כבר שלב מתקדם בו ישנה שאיפה לטפס גבוה ולשם כך נדרשת הבדלה, ייחוד והתקדשות. למעשה, פרק יח מדגיש את ענין ה"סור מרע" והשלכותיו ופרק כ' מדגיש את ה"עשה טוב" ודרישותיו. בהשאלה ניתן לומר שפרק יח מתמקד במספרי "המינוס" ופרק כ' כבר מתאר את העליה במספרי "הפלוס". משתמע מכך שפרק יט, בראש פרשת קדושים, הוא נקודת המעבר והמפנה והוא, בהשאלה, נקודת "האפס".

ו.

לאור החלוקה שעשינו בין הפרקים בעקבות ההערה שחילקה בין טומאה לקדושה, עלינו להתייחס כעת לשתי ההערות שקדמו לה.

הערנו לעיל ש-: א. בפרק יח יש רק את פירוט איסורי העריות ואילו בפרק כ' מצויינים גם העונשים המוטלים על העובר על האיסורים. ב. הפסוק האחרון בפרק כ', שהוסט ממקומו לכאורה, עוסק בעונש מיתה שמטיל בית דין על הדורש אל אוב וידעוני. להבנתנו אין לפנינו כפילות בפירוט איסורי עריות בשני פרקים שונים, אלא יש תיאור שלהם בשני רבדים שונים וכל פרק פורש את הנתונים המתאימים לרובד שלו. ע"פ הבנה זו, הענישה המוזכרת בפרק כ' לא פורטה בפרק יח כיוון שלא יכלה להיות מפורטת שם, שכן אינה כלל מעניינו של רובד פרק יח, רובד פרישה מטומאה ו"סור מרע". היא נמצאת בפרק כ כיוון שהיא מתאפשרת רק ברובד שלו.

ניתוח פרשני זה מנחה אותנו אל תובנה רעיונית המשתמעת ממנו.  מהנ"ל אנו למדים שהענישה בכללה, וענישת בידי אדם בפרט, אינם כלל מצד הרתעה, "נקמה"  ו"סור מרע" אלא הם חלק מתהליך ההתקדשות שב"עשה טוב". בניגוד למקובל, בו הענישה היא הרובד הנמוך בהתייחסות למעשה, כמו להעניש ילד במקום לשוחח עימו ולהנחותו לאחריות, פה אנו מוצאים שהענישה "מופעלת" בדרגה הרוחנית הגבוהה יותר ולא בזו הנמוכה. זה מחייב אותנו להבנה חדשה של "הענישה". כתבתי את המושג במרכאות, שכן אולי לא מדובר פה כלל בענישה אלא בדבר אחר, דוגמת דברי משה לאהרן לאחר מות נדב ואביהוא: "הוא אשר אמר ה' בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד"[6]. מ"מ למדנו, שבהקשרים מסויימים, הנענש דרגתו גבוהה יותר מזו של מי שאינו נענש.

הערנו גם על הפסוק האחרון של פרק כ' שהוא הוסט ממקומו בפרשיה אל מחוץ לה. הרי הוא בבחינת "יוצא מן הכלל שיצא ללמד על הכלל כולו". הפסוק שיצא מדבר במיתה בידי אדם, מיתת בית דין, המוטלת על מי שעשה מעשהו בפני עדים ולאחר התראה. דומני שבדרכה שלה ביקשה התורה להדגיש שלב נוסף. לא רק מיתה, הכתובה בפרק כ', היא ביטוי לדרגה גבוהה אלא גם באופני המתה, מיתת בית דין דורשת דרגה רוחנית גבוהה יותר מאשר מיתה בידי שמים[7]. בניגוד למקובל, שעונש מוות המוטל ע"י בית משפט, גם אם הוא אפקטיבי יותר, הוא מוסרי וערכי פחות[8], מלמדת התורה שמיתה בידי בית דין מצריכה סביבה ערכית ורוחנית גבוהה ודווקא מתוך כך ובכפוף לכך יכול בית דין לפסוק עונש מוות[9].

ז.

לאחר שביארנו ביחסי פרק י"ח וכ' ובמיקומו של פרק י"ט, עלינו להרחיב מבטנו אל המכלול של ספר ויקרא ולהתוות בו כיוון. לעיל הצבענו בעזרת הטבלה על שני צירים בספר ויקרא, הציר המתקדם והציר המתמרכז. דיברנו בכל ציר בנפרד ועלינו להשלים את דברינו בחיבור בין הצירים.

ראינו בציר המתמרכז שני מהלכים, הראשון מגיע למרכז בעודו מדבר על השתחררות מטומאה והשני מתחיל מהמרכז, מפרק יט, בדברו על קדושה. שני מהלכים אלו מתחברים לכלל מהלך אחד המתקדם מתחילת הספר אל סופו. ספר ויקרא מתווה לבני ישראל את דרך השיקום מחטא העגל, את המסילה העולה בית אל תוך הצבת עוגנים ויסודות יציבים שלא יתנו למבנה ההולך ומתרומם לקרוס ברגע אחד. הספר פותח בקריאת ה' אל משה מאהל מועד. ככל שהמצב בחוץ, במחנה ישראל, בעייתי יותר, השכינה מצטמצמת יותר במקום דיורה. משלב זה מתחיל המסע אל תיקון הסביבה ויציאת השכינה מתחומי המקדש אל כלל המחנה. חלקו הראשון של המסע כולל מהלך של השתחררות מהטומאה ויציאה מהמחסור הרוחני. במרכזו של מהלך זה עומדת מלאכת הטהרה של האדם הישראלי, הוי אומר שלא יהא טמא בעצמו ולא יטמא את סביבתו. המקוה מכשירו ומטהרו בכדי שיגש אל נקודת הזינוק אל עבר הקדושה. כך מלאכתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים – "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא טז, טז).

עם הגיענו לפרק יט אנו ניצבים על קומת הקרקע ומפה אנו נדרשים להתחיל ולבנות את הבנין הרוחני. הקו המנחה מצוי בפתיחת פרק יט: "קדושים תהיו" ומכאן והלאה אנו הולכים ומטפסים בעולם הקדושה. עבור הכהנים הנגשים אל ה', אין די בכך שלא יהיו טמאים. חוסר טומאה זהו תנאי לחיים הישראלים הרגילים. הבא בתחומי המקדש צריך להיות השלב מתקדם ועל כן נדרשת מהכהנים קדושה יתרה, הן בגופם והן בסביבתם. קדושת הכהנים מאפשרת התפשטות קדושה אל מחוץ למקדש והיא באה לידי ביטוי בקדושת הזמן והמקום המתוארת בחלקו השני של הספר.

גם הברכות והקללות שבסוף הספר הן תוצאה של דרגה גבוהה. "אם בחקתי תלכו", ממילא תהיו בדרגה המצדיקה ברכות. "ואם בחקתי תמאסו ובמשפטי תגעל נפשכם" התגובה תהיה ישירה, חדה וקשה… וגם בשביל זה צריך להיות בדרגה גבוהה.

נמצא הספר הולך מראשיתו עד סופו במהלך המותווה ומוסבר ע"י הציר המהלך מן הקצוות אל המרכז ומכאן ייחודו של פרק יט, המנחה "קדושים תהיו".


[1] הפרק אינו כולל רק את איסורי עריות אלא גם דינים נוספים, אך אנו לצרכינו הנוכחיים נתעלם מעובדה זו ונתמקד במרכז ועיקר הפרק. אם עוד נגיע במאמרנו להרחבה בפרק כ', נתייחס למכלול הנושאים שבו ולזיקה שביניהם.

[2] לכאורא איזכור העונשים הצריך את כתיבת כל איסורי עריות מחדש ואת השלכותיהם ובכך כמעט הוכפל מספר הפסוקים הדנים בנושא. בכך מתעצמת השאלה הקודמת, מדוע לא ריכזה התורה את כל פרטי עריות, האיסורים והעונשים, במקום אחד אלא פיצלה אותם. כאמור לעיל, המבנה הכיאסטי שהצענו אינו מסביר את הדבר או נותן תשובה אלא רק מציב מודל טכני המנחה כיוון לתשובה.

[3] בפסוקים הקודמים, ט – כא, מובאים איסורי העריות עליהם דיברנו מקודם.

[4] ודרך הילוכנו נשאל שאלה נוספת: מה עושה פה פסוק הקשור לדיני מאכלות אסורות? הלא נושא זה פורט וסוכם בפרק יא, בסוף פרשת שמיני?

[5] אני יודע שמיד תקראו בקול גדול: "מבנה כיאסטי, מבנה כיאסטי", ויש אפילו מי שאכן עונה על דרך זו, אך… לא הפעם !

[6] בציטוט דברי משהו לא הסברנו דבר אלא רק רמזנו לאלטרנטיבה אפשרית בהבנה של הנראה לנו כעונש. אין אנו דנים כעת במושג הענישה על כן לא נרחיב פה בסוגיה רק פתחנו כיוון למחשבה.

[7] לא שערך המיתה הוא גבוה יותר או שדרגתו של הנענש היא גבוהה יותר אם הוא נהרג ע"י בית דין, אלא שבכדי שנוכל לאפשר לבית דין לפסוק דין מוות על אדם ולהוציאו להורג בפועל, נדרשת דרגה רוחנית גבוהה יותר מכל מרכיבי החברה.

[8] ואכן יש מקום להצדיק טענה זו ע"פ מתכונת הענישה המקובלת במקומות בהם נהוג עונש מוות. ואין כוונתי לרשות הפלשתינית או לסוריה אלא גם למדינות בארצות הברית.

[9] גם סוגיה זו דורשת הרחבה יתרה אך אין זה מקומה ורק רמזנו ליסודותיה מהניתוח הפרשני של הכתוב.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: