"וידבר… בהר סיני לאמר…" – לפרשת בהר (תשע"ב)

בעיון לפרשת אמור דנו במיקומה של פרשת המקלל, הכתובה בסוף פרשת אמור, בהקשר לפרשות הסובבות אותה. העלנו שם תמיהות לגבי מיקום פרשה זו, כמו גם לגבי מיקום הלכות שמיטה ויובל שבפרשת בהר. הרוצה לראות את השאלות במלואן יפנה לעיון המדובר. פה נזכיר בקצרה שתמהנו על פרשת המקלל שאינה מתקשרת לפרשות שלפניה או שלאחריה וכן שהלכות שמיטה ויובל מתאים להם מיקום אחר. ענינו שם את אשר ענינו.

בעיוננו זה ברצוננו לענות על אותן שאלות בדרך אחרת ולהתקדם בהשלכותיה.

להלן אציע טבלה המתבססת על מספר עקרונות:

א.     פרשת משפטים הינה פירוט והרחבה של עשרת הדיברות. עמדנו על כך בעיוננו לפרשת משפטים והצבענו על הקבלה המתחילה עוד משלהי פרשת יתרו, החל מדברים הנאמרים לבני שיראל: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (שמות כ, יח).

ב.     ניתן להקביל בצורה ברורה עד הדיבר השישי, לא תרצח. משם ואילך לא מצאנו סדר ברור.

ג.      פרשת משפטים היא הקבלה מפורטת ומרחיבה של עשרת הדיברות במבנה כיאסטי. הוי אומר ניתןן להצביע על הקבלה מסוף פרשת יתרו והלאה עד מרכז פרשת משפטים. במקביל ניתן לעשות הקבלה מסוף פרשת משפטים אחורנית לכיוון מרכז הפרשה. באופן זה, מלבד ההקבלה של כל מהלך לעשרת הדיברות, ישנה גם הקבלה של כל מהלך אל משנהו, כגון של סוף פרשת יתרו לסוף פרשת משפטים וכן הלאה.

ד.      גם במחציתו השניה של ספר ויקרא ניתן להצביע על הקבלה לעשרת הדיברות, בדומה להקבלה הכיאסטית של פרשת משפטים ובהקבלה אליה.

ה.     ההקבלה בספר ויקרא, ביחס לפרשת משפטים, היא הפוכה, דהיינו תחילת משפטים מקביל לסוף ויקרא.

מס'

דיברה

פרשת משפטים

ספר ויקרא

א

אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים

אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם

אם בחקתי… ונתנה הארץ… אני ה' א-להיכם אשר   הוצאתי אתכם מארץ מצרים… אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים…  להיות להם לא-להים אני ה'.

ב – ג

לא יהיה לך… לא תעשה לך פסל וכל תמונה… לא   תשא….

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם  מזבח אדמה תעשה לי… ואם מזבח אבנים תעשה לי   לא תבנה אתהן גזית… ולא תעלה במעלות על מזבחי…

לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם   ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתוות עליה. את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו…

ד

זכור/שמור את יום השבת…

עבד ואמה עבריים

שמיטה ויובל

ה

כבד את…

מכה איש ומת…ומכה אביו ואמו… ומקלל אביו   ואמו… וכי ינצו אנשים ונגפו… ונתתה נפש תחת נפש עין תחת עין שן תחת שן…   אלהים לא תקלל…שבעת ימים יהיה עם אימו…

ביצוע עונש המקלל

ו – י

לא…

ואיש כי יכה כל נפש אדם… שבר תחת שבר עין תחת   עין שן תחת שן..

ה

כבד את…

ספור המקלל – "וינצו במחנה…,

ד

שבת

שמיטה, שבת ורגלים (מחצית פרק כג)

פרשת המועדות

ב -ג

איסור אלהים אחרים

הנה אנכי שלח מלאך לפניך… ולהביאך אל   המקום אשר הכינתי..

לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם (כג, מחצית ב)

הלכות כהנים במקדש

א

אנכי..

עריות, "קדושים תהיו", עריות – …   כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם"

בטרם ניכנס לפרטי הטבלה יש להצביע על המסגרת שלה:

————————————————————

מתן תורה / עשרת הדיברות

            פרשת משפטים – הרחבת הדיברות

                         "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

                                       מן הציווי לביצוע

                          "בזאת יבא אהרן אל הקדש [1]… כי ביום הזה… לפני ה' תטהרו"

             מחצית ספר ויקרא – הרחבת הדיברות.

————————————————————

מסגרת זו מנחה אותנו לאחד המבנים של חמשת חומשי תורה: בראשית, שמות וויקרא, במדבר ודברים. מובן מאליו שישנם מבנים נוספים אפשרים, שאל חלקם התייחסנו בעיונים אחרים.

מן הטבלה אנו למדים פנים נוספות בדיברות שניתנו במעמד הכללי: להלן נדגים את הדבר:

הדיבר הראשון – אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים

            "כי מן השמים דיברתי עמכם" – "הנה אנכי שלח מלאך לפניך…"

            "קדשים תהיו", "נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם" – הברכות והקללות התלויות בארץ

דגשים:

  1. בספר שמות – על רקע תיאור כבוד ה' שיורד על הר סיני באה הדגשה מאזנת: א. אני דיברתי עימכם מן השמים. ב. מי שהולך עימכם על הארץ הוא מלאכי.
  2. בספר ויקרא – מצד אחד אתם נדרשים ל"קדושים תהיו" במקביל לגויים שנטמאו וטימאו ולכן גורשו. מאידך, אם תעשו כמעשיהם תגורשו גם אתם.
  3. הדיבר מתייחס אל הקב"ה – "אנכי ה'…". שלושה מארבעה ההרחבות מתייחסות לפועל ה' (מצידו או לאור התנהגות בנ"י). במקום אחד יש חריגה, בפרשת קדושים, שם המוקד הוא פעילות בני ישראל: "קדושים תהיו… כי קדוש אני". הוי אומר החובה האנושית היא הרחבה של "אנכי ה'", ומיקודה בישראל היא הרחבת "אשר הוצאתיך מארץ מצרים".

הדיבר השני – "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני… לא תעשה לך פסל וכל תמונה…"

דגשים:

  1. גם בסוף פרשת יתרו וגם בסוף פרשת יתרו איסור עבודה זרה מתמקד בתחומי המזבח / מקדש. ההתייחסות לאבן (מזבח אבנים – אבן משכית) תורמת  להקבלה זו. הטבלה מלמדת שגם  פעילות לא נכונה של "הכהנים בני אהרן" במקדש גם בה יש משום עבודה זרה, כפי שמצינו אצל שני בני אהרן שהקריבו אש זרה כ"אשר לא צוה אתם".
  2. כאמור לעיל, שלש מתוך ארבע ההרחבות של הדיבר מתמקדות במקדש. הרביעית, זו שבסוף פרשת משפטים, חריגה בכך שמרחיבה בגירוש שבעת העמים מהארץ. במקרה זה ההרחבה של "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" היא "לא תכרת להם ולאלהיהם ברית ולא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי…"

הדיבר הבא – "זכור / שמור את יום השבת לקדשו"

            עבד ואמה עבריים – שמיטה, שבת ומועדים

            פרשת שבת והמועדות – שמיטה ויובל

דגשים:

  1. המועדים הם הרחבה של שבת, כפי שיובל הוא הרחבה של שמיטה. אמנם לכל אחד אופי ומאפיינים משלו, אך עדיין יש יחס מובנה בין כל זוג בתוכו וגם בין זוג לזוג.
  2. שלש מתוך ארבע ההרחבות של הדיבר עוסקות בקדושת הזמן. הקשר לעבד ואמה הוא רק מצד ההקבלה "שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם", אך הוא מלמד על שבדאגה לחירותו ורווחתו של הזקוק לכך יש משום קדושה. קדושת האדם. השנה השביעית בה הוא משתחרר ושנת היובל בה כולם חוזרים למשפחתם הם המקום בו נפגשים קדושת הזמן וקדושת האדם.
  3. החיבור שיצרנו לעיל בין הדאגה לחלש לקדושת הזמן היא התשובה לשאלה שהתחבטו בה רבים מדוע באמצע פרשת המועדות (בפרשת אמור) יש התייחסות חברתית שאינה מן העניין: "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם". אז זהו. כנראה שזה בדיוק הענין.

"כבד את אביך ואת אמך…"

            "מקלל אביו ואמו מות יומת" – "אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר"

            סיפור המקלל – ביצוע העונש למקלל

דגשים:

  1. במקרה זה, בניגוד לקודמיו, הדיבר הוא שמתבאר מהרחבותיו. שלש מתוך ארבע ההרחבות של הדיבר עוסקות באיסור "ברכת" ה'. ההקבלה לתחילת פרשת משפטים היא רק מכח ההקבלה שאיסור הקללה, אך הקבלה זו היא שמלמדת שאיסור "מקלל אביו ואמו" נובע מאיסור דומה כלפי הקב"ה. מכאן אתה למד שגם חובת כיבוד אב ואם, כמו גם חובת כיבוד דיין ונשיא, היא תוצאה והשלכה של כבוד ה' ויראתו ומשם נגזר אופי החובה.
  2. הבנה זו מסבירה את מיקומו של דיבר "כבד את אביך ואת אמך" במסגרת חמש הדיברות הראשונות, שמקובל להגדירן כבין אדם למקום בניגוד לחמש האחרונות שהן בין אדם לחבירו.

חמש דיברות ה"לא…"

דגשים:

  1. דיני נזיקין שבסוף פרשת אמור מצויים בתווך בין חלקי סיפור המקלל, שכאמור לעיל הוא הצד ההפוך של חובת כבוד ה' ויראתו, ובהשלכה גם כבוד ההורים וראשי העם.
  2. ההימצאות הזו בתווך מלמדת שדינים אלו הם תוצר של המסגרת שלהם, דהיינו איסור הפגיעה בזולת הדומה לך נובעת גם היא מאיסור הפגיעה בכבוד ה' ויראתו. או בצורה הפוכה: ישנה חובה לכבד את הזולת ואת רכושו. חובת היחס כלפי הזולת , בלי קשר למעמדו המשפחתי או החברתי, נובעת גם היא מחובת כבוד ה' ויראתו. למה? "כי בצלם א-להים עשה את האדם".

ואידך זיל גמור והרחב, כמאמר הכתוב "ברוך מרחיב…"


[1]

הזכרנו בעיונים קודמים שהשאיפה המקורית הייתה "ושכנתי בתוכם", הוי אומר התגלות מתמדת לכולם כפי שהיה ביום השמיני. אלא שמעשה נדב ואביהוא הביא לתהליכים שמיקמו את השכינה בקדש פנימה ואת אהרן בא אליה במקום שהשכינה תבוא אל מחנה ישראל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: