אהבה גנובה – לבירור וביאור פרשת דוד ובת שבע

הערות מקדימות

א, בניגוד לניתוחי סרטים אחרים, מאמר זה, המתייחס לסרט "אהבה גנובה" אינו בוחן סרט ספציפי מצד עצמו אלא הסרט משמש מצע להבהרת נושא מוגדר אחר. הדיון בנושא יוביל אותנו לעיון בסרט, וממנו חזרה לנושא.

ב. ספור דוד ובת שבע זוקק עיון מהיבטים שונים. לאחר שניסיתי בשבעה עמודים לעמוד רק על שניים מהם, נואשתי וחזרתי להצטמצם רק בזה הנובע ישירות מהקשר לסרט. משמע, ככל הנראה, שלצד/ בעקבות/ מעל המאמר ירחפו שאלות שיישארו פתוחות והמסגרת לתשובות עליהן תצטרך להיות אחרת, ועם המעמיקים הסליחה.

סוגיית חטא דוד ובת שבע

הקורא בספר שמואל ב', פרק י"א, את השתלשלות ספור "דוד ובת שבע" יוצא לבסוף בתחושה שברור לו המהלך. חטאו או חטאיו של דוד עולים בפשטות מן המקראות. העלילה עצמה, תוכחת נתן הנביא, הכרת דוד בחטאו ומימוש ה"ארבעתיים ישלם" (בילד, אמנון, תמר ואבשלום) אינם מותירים מרווח רב לטעות בכך.

מאידך, כשמתוודעים לדברי הגמרא במסכת שבת חשים קושי וסתירה חזייתים לכתוב. הגמ' שם, בדף נ"ו עמ' א' ועוד בעמוד הקודם לזה, מביאה רצף מימרות של רב שמואל בר נחמני (להלן: ר"ש ב"נ) בשם רבי יונתן המתייחס למספר אישי תנ"ך. אישים, שמפשט הכתובים עולה שהם חטאו בחטאים חמורים, ואילו ר"ש ב"נ מכריע בלשון חדה ש"כל האומר פלוני חטא – אינו אלא טועה". מרצף המימרות ובהעדר דעה סותרת, המאוחרת לר"ש ב"נ, משמע שדבריו משקפים את עמדת ה"קודקס התלמודי". מה גם שעמדה זו אומצה, כללית, ע"י פרשנים במשך הדורות ולאורה נתפרשה הפרשה בדרכים שונות[1].

ר"ש ב"נ אינו מתעלם מפשט הכתוב, הסותר לכאורא את דבריו, והוא מנסה ליישבו על דרך המישור ההלכתי הצרוף. לצורך כך מובא בגמרא שבת שבע לא הייתה אשת איש, לפי שכל היוצא לחילות בית דוד נותן גט על תנאי לאשתו וממילא דוד לא נאף עם אשת איש[2], ומותו של אוריה החתי היה מוצדק כיוון שהיה אוריה בגדר מורד במלכות. מהגמ' בסנהדרין משמע שגם מוסרית לא הייתה בעיה בקשר של דוד ובת שבע כיוון שראויה הייתה בת שבע לדוד עוד מששת ימי בראשית. משמע מפשט הגמרא, שבסך הכל דוד היה בסדר גמור וראוי שייאמר עליו הפסוק "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו".

את הסתירה שבין שני המקורות אנו רוצים ליישב ובמאמרנו ננסה להראות שדברי רב שמואל ב"נ נובעים מפשט הספור. טענתו היא שהוא, מחד,  מבקש למקד אותנו בַעיקר החטא המשתמע מהסיפור, ומאידך, מבקש לשלול הבנות פשטניות ומסוכנות אחרות.

לשם ביאור והבהרת דרכנו בפרשה, נסתייע בסרט שעקרונות עלילתו נראים לנו מקבילים לספור דוד ובת שבע ומתוך העיון בסרט נחזור לפרש את הספור.

ב. אהבה גנובה[3].

עלילת הסרט מתרחשת בראשית ההתיישבות באמריקה, בעוד יש התנגשויות ואלימות בין ילידים אנדיאנים ומהגרים לבנים.

בכרכרה דוהרת יושבות שתי נשים, בדרכן לחתונה עם גברים ששודכו להן, מבלי שראו אותם ממש קודם לכן. בעודן דנות בחיים הצפויים להם ובבעליהם הלא-ידועים, תוקפים אינדיאנים את השיירה. בסיומה נותרות שתי הנשים לבדן מול לוחמים אינדיאנים. הנשים, החוששות לחייהן ולגורלן, ניצבות מול חבורה שמנהיגה הצעיר עומד ובוחן אותן היטב. לאחר זמן מה, הוא סב על עקביו ומתרחק מן המקום ועמו כל חבר מרעיו. הנשים, נרגשות, ממשיכות ליעדן ולפגישה המיוחלת.

שתי הנשים נישאות למיועדים להן והסרט מתמקד באחת מהן. היא בעלת אופי ותכונות מיוחדות, בתחום האישי והחברתי, ונוכחותה מורגשת. בעלה אדם פשוט וישר, עובד קשה ובחוסן למחייתו, דואג לאשתו ואוהב אותה. בקצור, חיי פשטות, יושר, וזוגיות נאמנה של אנשים ללא יומרות או שאיפות הגדולות מהן. עם זאת קיים פער בהדדיות הזוגית שביניהם. הוא מאד מאושר באשה שמצא ואילו היא מעריכה אותו על מאמציו, מכבדת את שנפל בחלקה, אין לה תלונות או טענות מיוחדות, אך מאידך גם אין לה תחושה שהוא בחיר ליבה או אביר חלומותיה[4].

בוקר אחד, יוצא הבעל למלאכת יומו והאשה פונה למלאכות הבית עד שמגיעה אליה חברתה והן יושבות לתה ושיחת נשים. בעודן יושבות, תוקפת את הבית חבורת אינדיאנים ולוקחת אותן בשבי. הן מובאות למחנה האינדיאני ושם מובהר להן שהמנהיג הצעיר, אותו כבר פגשו, חפץ להוסיפן לרשימת נשיו. הן מנסות למחות, לסרב ולהתנגד אך בלית ברירה הן מצטרפות למלאכות המוטלות על נשיו. המנהיג, מצידו, מתאמץ לסבר פניו אליהן ובעיקר לזו שתארנו לעיל. כמקובל בסרטים רבים, וכן במציאות, דווקא מתוך להט ההתנגדות והמריבה, מוצאת עצמה האשה מתקרבת לאינדיאני ויוצרת עמו שפה משותפת ונעימה. הוא לומד ממנה את שפתה ומסביר לה מדוע חטף אותה ואת חברתה. לדבריו, הפעם הראשונה בה ראה אותה לא הייתה כלל בשעת תקיפת הכרכרה. הוא ראה אותה ברור, מוקדם יותר, במסגרת טקסים וחלומות מיוחדים בהן הובהר לו שהיא המיועדת לו ואליה תתחבר נשמתו. כשראה אותה לא היה לו ספק שזו היא ולפיכך תכנן את שבייתה. גם היא מצידה, לאט לאט, מוצאת את עצמה מתחברת לאורח החיים האינדיאני, שהוא באמת המתאים לאופייה המיוחד, וגם נסחפת עם חלומותיו של האינדיאני על זוגיותם.

אלא שאז מתרגשת על המחנה האינדיאני מתקפה ללא חת של המהגרים הלבנים. בעליהן של הנשים לא ישבו בחוסר מעש כל הזמן אלא רקמו את המהלך לשחרור השבויות והחזרת הנשים הנשואות לחיק בעליהן. המתקפה הצליחה, מרכז המחנה נכבש ושתי הנשים הושבו חזרה לביתן.

האשה חזרה לביתה, אך נפשה חצויה. התהליך שעבר עליה לא נותר מאחור והיא נאלצה להגדיר לעצמה מחדש את זהותה הזוגית. אין לה כל טענות לבעלה, הוא ישר והגון, מכבד אותה ובאמת דואג לכל צרכיה. הכל כמו שראוי ונדרש…. אבל זה לא זה!. לאחר לבטים קשים, היא מחליטה לעשות מעשה ועם עלות השחר היא קמה ממיטתם הזוגית, משאירה מכתב פרידה לבעלה, רותמת את הסוס ויוצאת בדהירה אל עבר בחיר ליבה האינדיאני.

בסצנת הסיום של הסרט, מתעורר הבעל ומגלה את המכתב. בתמונת הסיום הוא נראה יוצא החוצה, ומשקיף אל עבר הדרך ורואה את אשתו הולכת ומתרחקת מביתם וממנו. הוא קורא לה נואשות מתוך שברון לב, אך קריאתו נבלעת באבק הדרך ובאור השמש העולה.

ג. כבשת הרש

בקריאה רגילה של ספור דוד ובת שבע, תמה הקורא על חטאיו של דוד ומאשים אותו הלכתית בניאוף ושפיכות דמים ומוסרית בהפרדת בני זוג, נסיון לטשטש ראיות, גרימת מות בכוונה תחילה ובניצול כוחו ומעמדו. כתב האישום נגד דוד הוא ברור, חמור וחד משמעי.

אך אם רק נקרא את הספור המקראי בהקבלה לסרט שתארנו[5], נגלה אותו מזווית ראיה שונה לחלוטין, שתעמיד אותנו בפני דילמות אחרות. ע"פ ההקבלה, מאמר הגמרא בסנהדרין, שראויה הייתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית, הוא ממש כפשוטו. אנחנו אולי היינו מגדירים זאת אחרת, אך כנראה שדוד זיהה בבת שבע את "אשת נעוריו" והמיועדת לו משמים[6]. זו פשוט הייתה "אהבה ממבט ראשון". לאור נקודה זו ינסו כעת קוראינו לשפוט את לבטי דוד.

הקורא "המודרני", חניך תרבות המדיה המערבית, ישאל נא את עצמו: אמנם בת שבע נשואה הייתה לאוריה, אך בגלל שאיזה שדכן או שדכנית שיכנעו את הוריה שהוא הייחוס המתאים לה והם מתוקף תפקידם מסרוה לידיו, משום כך הם יוותרו על אהבתם, זיווגם וייעודם האמיתי? היש בעולמנו דבר העומד בפני אהבה כנה ועזה, שנהרות לא ישטפוה ובוז יבוזו לנותן כל הון ביתו עבורה? בגלל טעות היסטורית כזו או אחרת, כל חייה, מחד, וחיי דוד, מאידך, יתגלגלו במסלול שגוי ולא נכון? לאחר שזכו, בניגוד לאין ספור אנשים, לגלות את תמצית חייהם, הם ישחיתו אותם על לא כלום? האם ניתן לבעיה טכנית פעוטה כל כך, כמו נישואיה לאוריה, לעמוד בדרכם ולשבש אושרם האידאלי של שני אנשים?

 ושמא יאמר הקורא ה"דתי" לקורא ה"מודרני": הכל טוב ויפה, אבל בכל זאת יש פה בעיה של "בא על אשת איש", גם אם נאמר שתקפו יצרו, וכמובן "גרמא" בשפיכות דמים ושמא היא בכלל אסורה על שניהם, ואולי עוד משהו. הכיצד נאפשר דבר שכזה?". על כך יענו לו: הֵא לך, שכבר קדמך רב שמואל בר נחמני ופטר את כל הבעיות ההלכתיות הצרופות. בעיית אשת איש אין פה כיוון שכל היוצא בחילות בית דוד נותן גט פיטורין לאשתו עם יציאתו לקרב. גם שפיכות דמים אין פה כיוון שאוריה מורד במלכות היה וכן הלאה. הרי שהלך לו הקורא ה"דתי" ונסתפח לקורא ה"מודרני".

ושמא תאמר: סוף סוף, לא "חָרָם" על אוריה? בכל אופן, בעלה? קצת רגישות צריך, לא? יחבט בראשך הקורא ה"לאומי", בעודו מצטרף לשני קודמיו, ויאמר בעוצמה פטריוטית שאין דומה לה: אתה חושב שהמקרא בא לספר לנו ספור אהבה פרטי וקטנוני? זה משולש רומנטי אווילי של קולנוע מערבי? מדובר פה במלכות ישראל ! השאלה שעמדה בפני דוד היתה מי ימלך אחריו! מי יבנה את בית המקדש! מי יהיה משיח שמים אחריו! האם מלכות בית דוד לדורות תתפתח מתוך זוגיות "שאינה אמיתית" והמלך יהיה הראשון שיוולד למי מנשותיו או שאדרבה, תפארת מלכות שמים היא שממשיך דרכו של "דוד מלך ישראל" יהיה בנו מזוגתו המתאימה לו מששת ימי בראשית? הכיצד אפשר להשוות בכלל בין המשמעות הלאומית והדתית העצומה לאין ערוך, העומדת על כף המאזנים, לבין… אוריה ? החיתי…?? וכי לא כך נאמר במקורותינו "מלך פורץ גדר ואין ממחין בידו" ?

עם עוצמה לאומית, פתרונות הלכתיים והזדהות רגשית כל כך, היש עוד מישהו שלא מצדיק את דוד במעשיו? אולי קצת הקצנו את טענות הקוראים ואולי ליווינו אותם במעט אירוניה ופאתוס, אך עדיין, האם לא נכון שתמונת הסיום של חיי אוריה תקביל לתמונת הסיום של הגבר השבור בסרט  ???

לא!!!
"וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה'" ולא הניחו עד שהטיח בו: "מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה'"!

רב שמואל בר נחמני קרא היטב את פרקים י"א וי"ב, ודבריו נובעים מפשט הכתוב. יותר משעיין ר"ש ב"נ בפרטי הספור עצמו, הטרידה אותו התוכחה של נתן הנביא. מספור המעשה ניתן להסיק חטאים שונים של דוד ולפרשם בדרך כזו או אחרת. התוכחה של נתן הנביא, בשם שמים, ממקדת אותנו הרבה יותר. ומכל התוכחה, ניתן ללמוד את הבעיה ממשל "כבשת הרש". המעיין בפרק י"ב רואה שעיקר תוכחתו של נתן מתמקדת בפגיעה שנפגע אוריה מעצם לקיחת אשתו. נתן לא מוכיח על עצם הניאוף או על שפיכות הדמים לכשעצמה אלא שניהם מתוך ההקשר לכך שהם הביאו להפרדת בת שבע מאוריה. משל כבשת הרש ממקד את הנמשל בהאשמה: "עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה".

לא רק שר"ש ב"נ לא התכחש לחטא העולה מפשט הכתובים אלא גם ידע לזהות את ההכוונה של המקרא למוקד החטא. על כן אמור מעתה: "כל האומר בא רב שמואל בר נחמני בדבריו להקל ולהמעיט בחטאו של דוד אינו אלא טועה !"

ר"ש ב"נ חשש שמא יהיו מן הקוראים שבפירושם את ספור דוד ובת שבע יתמקדו בחטאים הפורמליים, ההלכתיים, המשפטיים – דתיים. הטריד אותו שמא יאמרו: נכשל דוד ועבר על סעיפים אלו ואלו בשולחן ערוך ותו לא. הוא ראה את הסכנה הטמונה במיקוד חטא דוד בניאוף ושפיכות דמים, כיוון שלפי זה יסיק המעיין שאם אך נפתור את הבעיה ההלכתית הפורמלית, אזי מעשיו של דוד כשרים ונכונים. רב שב"נ ביקש לומר ש"כל האומר דוד חטא במישור ההלכתי הפורמלי ועל כך נזעק נתן הנביא, אינו אלא טועה". הוא טועה כיוון שביכולתי לתרץ את כל המכשולים ההלכתיים, לטהר פורמלית את כל מעשי דוד, ועדיין האשמת הכתוב את דוד בעינה עומדת. הגמ' בסנהדרין, שראויה הייתה בת שבע לדוד, גם יכלה לשמש מקוה טהרה מבעיות מוסריות, עד שיש שהאשימו את אוריה על כך שהעלה בלבו שאשה מיוחדת כל כך, כבת שבע, יכולה באמת להיות זוגתו ולא הבין מהו ייעודה. ובכל זאת, דברים שרואים משמ(ים) לא רואים מכאן ואת זה בא נתן הנביא ללמד.

אנו סבורים שתיאור פרק י"א על רקע עלילת הסרט (חוץ מהקבלת יחס בת שבע לדוד, שכבר הערנו שאינו עולה מן הכתוב) הוא שיקוף נכון של מהלך האירועים והכתוב לא בא ללמדנו על חטא דוד באשת איש או בשפיכות דמים, אלא על חטא מוסרי רגשי של הפרדת אשה אהובה מבעלה, שספק אם יש מישהו שיכול לעגן את החטא הזה בסעיף כלשהו בשולחן ערוך או ברמב"ם.

מדוע אם כן טרח הכתוב לספר את הסיפור, כך שיובן ממנו כאילו דוד חטא בחטאים חמורים אחרים? אלא שכידוע, המקרא לא בא לספר ספור היסטורי אלא ספור ערכי ובא הכתוב ללמדך את החומרה בה הוא רואה את מה שנעשה. מתוך שהפריד דוד את בת שבע מאוריה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה בפועל את מה שמשתמע שעשה, למרות שבאמת לא עשה. וזהו עומק פשוטו של רב שמואל בר נחמני.

וכעת יש לשאול האם תמונת הסיום של הסרט, בה קריאותיו של הבעל הנואש אינן נענות, מתריסה כנגד כל מהלך הסרט או באה להצדיק אותו למרות המחיר. התשובה לשאלה תנחה אותנו בשאלה האם אנחנו מסכימים עימה או מבקרים אותה.


[1] ממבנה הגמרא שם עולה מורכבות גדולה יותר בסוגיה זו. משמע שם שרב שמואל בר נחמני מסכם ומכריע בדיון מעמיק ועקרוני שנמשך דורות לא מעטים. אנו מוצאים מחלוקת תנאים על אותם אישי תנ"ך, כשיש המפרשים את הכתוב לאור ההנחה שלא יתכן שגדולי עולם המוזכרים בתנ"ך יחטאו ויש המקבלים את אפשרות החטא והטעות גם אצל גדולי עולם ולאורה מפרשים את הכתובים. המעיין במחלוקת יופתע לגלות שדווקא גדולי התנאים כר' אליעזר, ר' יהושע ור' עקיבא סוברים שדוד חטא, ושראובן חטא, ושבני עלי חטאו וכן הלאה, מתוך קבלת אפשרות החטא והנפילה. כאמור, אין משתקפת מן הגמרא ההכרעה כתנאים אלו ויש לחוש מחויבים להכרעה זו מצד אחד, מאידך, עם זאת, אין לשלול את הלגיטימיות של פרשן לומר "קים לי כגדולי עולם, מהם ר' אליעזר, ר"י ור"ע". במאמר זה נצעד בעקבות ר"ש בר נחמני ולאורה נחזור ונבדוק את המקראות.

[2] הראשונים מתחבטים בשאלה האם ואיך גט זה פוטר את הבעיתיות. ע"פ רש"י לא הייתה בת שבע אשת איש בשעת המעשה עם דוד, אך לא כך סבורים הרי"ף ובעלי.התוספות.

[3] אין כוונתנו לסרט בבימוי ישראלי שנעשה בשנת 1986 המתמקד בימי מלה"ע השניה. על הסרט הנדון אין לי נתונים כלשהם. ראיתי אותו פעם אחת במקרה, זכור לי מאז רק השם וכל התרשמותי והפרטים זכורים לי מאותה פעם מקרית.

[4] זוגיות שמאד מזכירה את זו המתוארת ב"ואל אישך תשוקתך" של נעמי רגן, של הנגר ואשתו.

[5] ובואו נניח כרגע שזה אכן מקביל. על השאלה מדוע אנו חושבים כך, נשתדל לענות בהמשך.

[6] להערכתנו, מהמשך הקשר ביניהם ומהמלכת שלמה, כך חשה גם בת שבע כלפי דוד, אך הדבר לא משמע מן הכתוב. מ"מ אם דוד צדק, הרי שפועל עיקרון ההדדיות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: