"שם האחת ערפה" – לדמותה. – מדרש שבועות (ב)

בין הדמויות המשמשות רקע למגילה וננטשות בתחילתה אנו מוצאים את ערפה, אשתו של כליון (ע"פ המדרש). אשה זו היא אולי הדמות השולית ביותר במגילה, או לפחות בשלב הרקע שלה. כל ה"ייחוס" שלה הוא שהיא הכלה הפורשת של הבן שמת של ההורים שהיגרו. היא לא נתגיירה בחיי בעלה וגם לא ברור שהתכוונה לכך בשלב כלשהו. אז מה יש בה בכלל?

ראשית נפרוש את היריעה כולה בפני הלומד, הן מן המגילה והן ממדרש חז"ל, ולאורם נבקש לאחר מכן לעצב דמות.

וכך מפורש במגילה:

וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים: וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּ: וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם: וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ עִמָּהּ וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה: וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יעשה יַעַשׂ יְקֹוָק עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי: יִתֵּן ה' לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה: וַתֹּאמַרְנָה לָּהּ כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ: וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים: שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ כִּי אָמַרְתִּי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים: הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ אַל בְּנֹתַי כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד ה': וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ" (רות א, ד – יד).

המובא להלן הוא ממדרש רות רבה, פרשה ב'[1]:

"שם האחת ערפה" – שהפכה עורף לחמותה. "ושם השנית רות" – שראתה דברי חמותה. ר' ביבי בשם ר' ראובן, רות וערפה בנותיו של עגלון היו, הה"ד "דבר סתר לי אליך המלך [ויאמר הס וגו'. וכתב ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלקים לי אליך] ויקם מעל הכסא" (שופטים ג: יט – כ). אמר הקב"ה: אתה קמת מכסאך ופסעת שלש פסיעות בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בן יושב על כסאי, [שנ'] "וישב שלמה על כסא י"י" (דברי הימים א' כט, כג). א"ר יודן, קל וחומר הדברים, עגלון היה בנו של בלק, ובזכות שבעה מזבחות שבנה לרעה, זכה ויצאה ממנו רות, הבונה מזבח לטובה על אחת כמה וכמה".

"ותשאן קולן ותבכן… ר' ברכייה בשם ר' יצחק אמר, ארבעים פסיעות הלכה ערפה אחר חמותה ונתלה לבנה ארבעים יום, [שנ' "ויגש הפלשתי השכם והערב, ויתיצב ארבעים יום" (שמואל א יז, טז)]. ר' יודן בשם ר' יצחק: ארבעה מילין הלכה ערפה אחר חמותה, ועמדו ממנה ארבעה גבורים, [שנ'] "את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת" (שמואל ב כא, כב), אמר ר' יצחק: כל אותה הלילה שפירשה ערפה מחמותה נתערו בה גייס של מאה בני אדם, הדא היא /דכתיב/ "והוא מדבר עמם והנה איש הבינים ממערכות" (שמואל א יז, כג), "ממערות" כתב – ממאה ערלות שנתערו בה כל אותו הלילה. ר' תנחומא אמר, אף כלב אחד, [דכת'] "ויאמר הפלשתי [אל דוד] הכלב אנכי" (שם, מג).

"ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה (רות א: טו) [כיון ששבה אל עמה, שבה אל אלהיה] "שובי אחרי יבמתך."

"ותאמר [רות] אל תפגעי בי (רות א: טז) אמרה לה, לא תחטיאי עלי, לא תסבין פגעיך מני לעזביך לשוב מאחריך. מכל מקום דעתי להתגייר, לא מוטב על ידיך ולא על ידי אחר".

המוכר לנו, בד"כ, בהקשרה של ערפה הוא מאמר חז"ל המובא לעיל: "שם האחת ערפה" – שהפכה עורף לחמותה". ומכאן אנו מתייחסים בזלזול לערפה ומפליגים בשבחה של רות. אך אם נבקש לבדוק על עצמנו "אל מי אנו מקבילים יותר, לרות או לערפה?", דומה שעוד יש לנו לאחוז בשולי גלימתה של ערפה בטרם נשאף למדרגתה של רות. כשמעמידים את ערפה על רקע רות, אז דברי חז"ל מאד חדים, אך עדיף לחשוב פעמיים בטרם נשים עצמנו על רקע ערפה.

כאנשים ריאלים, המונחים ע"י כללי העולם שסביבנו, עלינו להודות שדברי השכנוע של נעמי אל כלותיה והכרעתה של ערפה הם הרבה יותר סבירים והגיוניים מהחלטתה של רות. בתחילת המגילה אנו כבר גאים בהחלטתה של רות, ביודענו עוד משנה שעברה את מהלכיו של בעז וסיומה של המגילה, אך בל נשכח שערפה וגם רות לא ידעו זאת בשעת ההכרעה!. רות מקבלת הכרעה רוחנית שיש לה מחיר אישי כבד ביותר, בכל מישורי העולם הזה. רות לא הולכת אחרי נעמי מתוך תקוות "יהיה בסדר, ה' יעזור, כבר נמצא משהו" וכדו'. דבריה של נעמי היו ברורים וחדים ולאורם הסיכויים לבעל, ילדים, משפחה, חברים ושייכות לאומית היו אפסיים  וקלושים. רות דבקה בנעמי רק אחרי שקבלה על עצמה את מלוא משמעות המחיר העתידי ואמרה "אף על פי כן ולמרות הכל…". היא דבקה בנעמי כי היא שאפה לדבוק בנצח, באמת ובעתיד הבלתי נראה לעין, אך לערפה לא היו את העוצמות לכך. ועם זאת, אין פירוש הדברים שערפה הייתה "קטלא קניא" ונבאר זאת ע"פ המדרש.

לערפה יש "ייחוס" רציני גם מלפניה וגם מאחריה. היא בתו של עגלון מלך מואב ונכדתו של בלק מחד, ומאידך היא אמם של ארבעת גיבורי פלישתים, שהידוע בהם הוא גלית. הסתירה הפנימית שבחיי ערפה מאד בולטת. בחברת אביה היא שותפה למצור ומצוק לישראל וכך גם הדבר בהיותה בחברת בניה[2], אבל בחפשה בעל לעצמה, היא ביקשה לחבור אל עם ישראל[3]. דומה שבכדי להבין את הסתירה הזו אנו צריכים לעבור מה"ייחוס" ההיסטורי שמלמדנו המדרש ל"ייחוס רוחני" בו, לענ"ד, מבקש המדרש להתמקד[4]. מהו אותו חוט מקשר?

נבקש לראות את ערפה בהקשר משפחתי כולל. השושלת, בלק – עגלון – רות וערפה – דוד מחד וגלית מנגד, מתווה משפחה שיש לה קישור רוחני עם עם ישראל, הן לחיוב והן לשלילה. קישור רוחני זה, כנראה, יסודו עוד בלוט, סבם של עמון ומואב, ההולך עם אברהם ובהרן אביו, אחי אברהם, המת בכבשן האש. מעקב אחר השושלת מצביע על הכרה בעוצמת הדרך המותווה מאז אברהם אבינו וברצון להידבק בה. עם זאת, השלמות הנפשית, ההכשרה, הכישורים והנכונות הטוטאלית הנדרשת בדרך הזו אינה בכלל נחלתם. על כן הם צועדים לצד אברהם וזרעו ואת הקישור הנפשי שלהם הם מבטאים בדרכים שונות, שלא תמיד חיוביות.

בלק – פרשה שלמה בתורה נתייחדה למאבקו הרוחני בעם ישראל. על המילים "ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא" מובא במדרש שבאותה שעה מינוהו למלך כדי שיילחם בישראל. ייתכן שמואב הכירו בקישור הרוחני שיש להם עם ישראל וביקשו מבלק, שהוכשר לכך, להילחם בדרך זו.

עגלון מלך מואב – את נצחונו על עגלון, משיג אהוד בן גרא, באמצעות ניצול נקודת החולשה של עגלון, שהיא בהקשר מסויים "חולשתו" אך בהקשר אחר היא יתרונו ועוצמתו, ואין כוונתנו למימדיו הגופניים ולכובד משקלו. מה שהכריע את עגלון זו הייתה רגישותו ל"דבר א-להים" שגרמה לו לבקש לקום ולעמוד מתוך כבוד, בשעה שהוא שומע דבר א"להים. את קימתו האיטית, את סירבול תנועתו ואת מיקוד תשומת ליבו בעמידה ניצל אהוד ואז הרגו. יש למקד את "טעותו" (במרכאות מבחינה מסויימת ובלי מרכאות מבחינה אחרת) של עגלון בנקודה זו ולא בשילוח כל איש מעליו בדברו עם אהוד, שכן לא סביר שהוא עשה זאת מבלי לחשוש שאהוד ינצל את בדידותם ומבלי שהיה בטוח שיש ביכולתו להתמודד עם סיטואציה כזו ולגבור על אהוד. גם אהוד כנראה ידע זאת ולכן לא הסתפק בבדידותם, הוא רק ניצל נקודת חולשה, שכנראה עגלון לא חשב שהוא ינצל או שמן הראוי לנצלה[5]. מ"מ חז"ל מציינים את נסיון העמידה של עגלון לטובה ומביאים אותו כדוגמא טובה לכבוד א-להים שיש באומות העולם.

גם גלית יוצא ומחרף מערכות ישראל. אין זו רק מלחמה בין עמים אלא גם התמודדות כנגד א-להי ישראל[6].

מכאן אנו שבים לערפה.

מתחילה נתכוונה ערפה ללכת בדרכי סב אומתה, לוט, ולחבור אל בני ישראל. היא הכירה את דרך המאבק של אביה וסבה בישראל, אך ראתה גם את כישלונם. היא ביקשה לנווט את הקישור עם ישראל בדרך חיובית ולכן נישאה עם בן למשפחת אלימלך. כל זמן שהייתה תחת חסות בעלה, הקישור שלה נווט באופן חיובי, משעה שמת הלז והייתה היא עצמאית, העריכה נעמי שלא יהא בכח ערפה לנווט עצמה לבד בכיוון החיובי ולכן לא דחקה בה לבא עמה.

המדרש מביא שבאותו לילה, בו פרשה מנעמי, שכבו עימה מאה גויים. ע"פ פשט המדרש, היא לא נאנסה על ידיהם אלא הייתה עמם מרצונה. המדרש רוצה להדגיש בכך שני דברים: א. שערפה קיבלה על עצמה לנהוג בבית בעלה כנהוג ע"י יהודים, אך היה לה מאד קשה. היא לקחה זאת כמשימה, אך בפנים אישיותה נצבר מטען רב שלא פורק. רות הייתה שלמה עם הדרך החדשה ושמחה בה, עבור ערפה זו הייתה התמודדות קשה מאד ותסיסה שלא נוטרלה. מרגע הפרידה מנעמי, היא חשה משוחררת מהמחוייבות, שבה אל עמה ואל אלהיה ואת כל המתח הרב שנצבר אצלה היא פרקה עם אותם מאה גויים.   ב. המדרש מתאר את פרוק המתח שנצבר אצל ערפה דווקא בדרך מעוותת של יחסי אישות, כמו שמצאנו שענייני ערווה הם הפן הנגדי לעבודת ה' ולקדושה[7].

הקישור של ערפה עם היהדות נותב בתחילה בדרך ראויה, אך משלא הצליחה להתחבר לעם ולדרכו פנתה לכיוון אחר. כיוון זה הלך והתעצם אצל בניה שיצאו ונלחמו בישראל ובאו לכלל שיא בעמידתו של גלית מול מחנה ישראל ובחרפו את א-להי מערכות ישראל. הקושי לנצח את גלית לא היה רק בגלל גבורתו הפיזית והמלחמתית אלא גם בגלל שהיה ביסודו "ניצוצות של קדושה" שקשה היה לגעת בהם. מי שהצליח להכריעו זה דוקא נכד של בן דודו, דוד, שהגיע מאותו מקור, הכיר מה ומי עומדים לפניו ויכול היה לנצח אותם בשם ה'.

ערפה היא ביטוי לניצוץ של קדושה בעל עוצמה המעורבב בדברים אחרים, שאם הוא יונחה כהלכה יכול שילובו בישראל להיות מוצלח, אך אם הוא יידחה או שדרכו לא תצליח, יש ביכולתו לבטא את קישורו על דרך השלילה עד שיוכרע.


[1] ועיין גם בגמרא סוטה מב, ב ; סנהדרין צה, א

[2] עיין סנהדרין צה, א

[3] נשים לב, שעל אף שערפה שבה "אל עמה ואל אלהיה", משמע שהיא לא החזיקה שם, במואב, זמן רב ועברה בעקבות אחותה אל עבר הירדן המערבי, אל חיק הפלישתים

[4] "ייחוס רוחני" משמעו קישור בין אנשים שונים על בסיס רוחני משותף, כשהקישור ביניהם נעשה באמצעות דימוי של אופני יחס שונים, כמו קשר משפחתי. "ייחוס רוחני" הוא מתוידה העומדת בפני עצמה, גם אם היסטורית אין בין הגורמים המתוארים כל קשר.

[5] ויש לעיין בפן זה במעשהו של אהוד ולא מצאתי בחז"ל או בפרשנים שמבקרים את אהוד על הקשר זה של מעשהו.

[6] נכון הוא שבעולם העתיק כל עם זוהה עם אלהיו וכל מלחמה הייתה, לא רק בין העמים, אלא גם בין האלהים השונים. אבל זה במישור ההיסטורי הכללי ואני מתייחס לפעמים בהם המקרא נותן דגש לפן זה במלחמה ובכך נותן לזה גם משמעות במישור הנבואי. הצבעתי פה על גישתו של גלית, אך דומה שנקודה זו נכונה בכל מלחמות פלישתים עם ישראל, בהם מדגיש המקרא גם את ההתמודדות במישור הרוחני – דתי. נכון הדבר אצל שמשון, נזיר הא-להים שקדושתו מתערבבת במקומות פסולים, במלחמה בה נשבה ארון הקודש ע"י פלישתים ועושה דרכו בכל עריהם, במלחמת גלית, בה דוד מנצח כי יצא בשם ה', ואולי גם במלחמה בה מת שאול, משיח ה'. בזאת דומה הקשר ישראל – מואב לקשר ישראל – פלישתים וזה אולי מסביר את הציר מואב – פלישתים בו נעה ערפה.

[7] עיין בפרשת אחרי מות, בצמידות עבודת כהן גדול ביום הכיפורים לפרשת עריות, לזנות בנות מואב בבעל פעור כדי להדיח את ישראל ועוד.

מודעות פרסומת

2 responses to this post.

  1. Posted by משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 24 במאי 2012 at 15:26

    לפי חלק מהמפרשים ערפה התגיירה לפני נישואיה, האם לפי זה גולית היה יהודי?–שמואל

    הגב

    • אפשר שכן.
      לפי מפרשים אלה יש מקום להקביל בין גלית לבית המקלל, שסיפורו מתואר בסוף פרשת אמר, ויקרא כד. מדובר שם על בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי. ייחוסו מתואר על ידי התורה כדי להדגיש שלא רק הקטטה לכשעצמה הביאה אותו לנקב בשם ה' ו/או לקלל בשם ה'. הרבה אנשים רבו ולא עשו כך. משהו בייחוס שלו גרם לו לתגובה עוצמתית שכזו.
      ראיית גלית על רקע פרשת המקלל יכולה לתרום להבנת סיפור דוד וגליית – מנין עוצמתו של גלית? מדוע הוא נוקט בצעד חריג של חרוף מערכות ישראל ועל איזה משקעים משפחתיים מעשה זה נשען? מדוע ההתמודדות עמו אינה רק ברובד המלחמתי גרידא ולפיכך אין שום גיבור חיל במחנה ישראל שיצא כנגדו? זה גם יכול להסביר מדוע דווקא דוד, הנין של רות שהייתה גיסתה של ערפה כששתיהן למדו "בבית מדרשה של נעמי", דווקא הוא ולא אחר יכול לנצח את גלית ( – לפי שרות חוותה את כל מה שחוותה גם ערפה והכח שהיה לה שלא להפנות עורף הוא שיכול לאפשר לדוד לגבור על גלית) ועוד.
      אמנם נצטרך להתמודד עם השאלה ההיסטורית מדעית על אפשרות המפגש בן נין רות (השביעי שבבני הנכד ישי* לבן ערפה, אבל שערי תירוצים לא ננעלו.

      להקבלה יש השלכות גם בכיוון ההפוך שלה, דהיינו מסיפור גלית על פרשת המקלל. אם הערכנו נכונה את ערפה ותחילת דרכה היתה אכן במסלול הנכון אל הקודש ולולא מות כליון אפשר שהיינו מתגאים במעשיה ובצאצאיה, אפשר שכך נכון גם לבחון את שלומית בת דברי.יחסנו אליה הוא שלילי בעקבות הפרשנים המבארים את איזכור שמה במסגרת מעשה בנה. כנראה שכך ניתן לשפוט אותה "בשורה התחתונה", אך אפשר שתחילת דרכה הייתה חיובית הרבה יותר. אפשר שהאיש המצרי בו פגשה רצה באמת לחבור לעם ישראל, אפשר שהיא חשבה שיש בכוחה וביכולתה לעצב את הזוגיות ואת הבית על פי הערכים שלה ( – צריך לזכור שהיא בת שבט דן, שהוא שבט ספר בנחלות ישראל. כשיעקב ומשה מאפיינים אותו וממקמים אותו על הגבול בין ישראל לעמים, הם גם ציידו אותו ביכולת להתמודד עם חיכוך מתמיד זה עם האומות השכנות, ומיכולת זו שאבה גם שלומית בת דברי במפגשה עם המצרי). סיפור המקלל הוא תיאור "הקפיץ" שנמתח עד כלות בנסיון לחבור ליהדות ואז משתחרר, בגלל אכזבה הנובעת מאירוע כזה או אחר, ואז באה תגובה עוצמתית.

      אלו בראשי פרקים השלכות אפשריות מדרך המפרשים אליהם התייחסת.

      תודה
      גדי

      הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: