"וקרח שפקח היה…" – לפרשת קרח

במרכז הפרשה עומדת מחלוקתם של קרח ועדתו על משה ואהרן.

מחלוקות פנימיות ומחלוקות על הנהגה הינן מאז ומעולם בעיה חברתית קשה מאד, בין אם הן צודקות ובין אם לא.

לרוב תוצאותיה קשות ופוגעות בצדדים כולם, כולל אלו שהאמת עימם.

ואפילו אם היה בספור קרח ועדתו רק מחלוקת לשמה (או לשמם…), ללא כל תוכן ענייני או ערכי, מוצדקת הייתה התייחסות מפורשת של התורה לנושא בספר העוסק במהות ובעיצוב המבנה החברתי של עם ישראל, בדרך התארגנותו, בבעיות חברתיות מרכזיות הצפות ועולות במרקם החברתי שלו ובדרך ההתמודדות עימן.

ואפשר שאכן כך היה הדבר.

אך דומה שאם כך, לא הייתה התורה מרחיבה כל כך במקום שניתן לצמצם והייתה מעמידה אותנו על עיקר ספור המחלוקת ועונשו.

שנית, מצד האמת, בדרך כלל מאחורי כל מחלוקת יש גם תוכן כלשהו, שגם אם הוא שגוי, יש בו מהות ואמת מסויימים. אפילו רק בשביל שיהיה לה כח "מעמיד", צריך שיהיה פן אמת בכל השקר הגדול.

אפשר שאיתור תוכן ומהות במחלוקת המדוברת יסביר כמה תמיהות העולות בפני המעיין בפרשה:

א.     התורה מספרת: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' " (במדבר טז, ג'). קרח, ראשית, "נוזף" במשה ובאהרן ("רב לכם"),  מציע בפניהם את התובנה המדריכה אותו ("כי כל העדה כולם קדושים") ומבקר לאורה את המציאות שלנגדו ("ומדוע תתנשאו…"). נזפת, הצעת, ביקרת – נו, ומה עכשיו? מה אתה רוצה שיקרה? לְמַה אתה שואף? שהרי אם תאמר שקרח רוצה שהקב"ה יאמר מחדש במי הוא בוחר, הלא זאת מציע משה לקרח: "בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו: זאת עשו… "[1]. אז על מה הריב?

ב.     משה אומר להם להכין אש וקטורת ובאמצעותה יוודע מי הנבחר. רש"י מדגיש שמשה אמר להם שסיכון יש בדבר שכן מהקטרת רק אחד יישאר חי ואילו כל השאר ימותו ממנה. 250 האנשים שהצטרפו אל קרח, מה הם חשבו שיקרה? הרי מדובר ב"נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם", בקיצור אנשים חכמים, מה חשב כל אחד? שדווקא הוא יצא ולא חברו? (רש"י עונה שאנשים אלו היו "חטאים בנפשותם" ואולי משמעות הדבר שההתלהבות הכללית סחפה אותם למרות ההתאבדות האישית אך עדיין קשה קצת.)

ג.      "וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות זו"?  למה חשב שדווקא הוא יצא חי? (רש"י אומר שראה שמואל יוצא מזרעו ולא ראה שהוא מת ובניו לא. ולמה זה ראה וזה לא ראה?)

ד.     בטרם נבלעים קורח ועדתו באדמה, פונה משה לעם ומציע את דרך ההוכחה שלו לשאלה האם אמת בפיו ובדרכו או להפך מכך. ולא ברור למה משה נזקק לכך. אם מטרת פתיחת פי האדמה היתה כדי להעניש את קרח ועדתו, ממתי זה תפקידו של משה? הקב"ה יעניש את החוטא ומשה יחסוך את תלונת העם "אתם המתם את קהל ה' ". ואם מטרת משה הייתה להראות אות ומופת שהוא צודק, למה צריך לברוא בריאה חדשה? יעשה כשמואל ויביא ברקים ורעמים באמצע עונת הקציר או בדומה לזה ו"יקבל את מבוקשו"?. חוץ מזה זה קצת לא "ישר" הניסוי הזה, שכן משה כבר יודע מראש שהקב"ה מתכנן להמיתם ברעידת אדמה, אזי הניסוי כולו פקטיבי. אם נשווה את הדבר למשל למבחן שעורך אליהו בהר הכרמל, שם זהו ניסוי כיאות. אמנם אליהו, לשיטתו, בטוח שה' הוא הא-להים אבל אין לו הבטהה שתרד אש והוא משקיע בכך. משה יודע שתהיה רעידת אדמה אז למה הוא מציג בפני העם ניסוי תמים?

מה היא המהות, הויכוח העקרוני והערכי, שמאחורי מחלוקת קרח ועדתו וכיצד היא פותרת את הקשיים שהעלנו לעיל?

לטענתו כלפי משה ואהרן "ומדוע תתנשאו על קהל ה' " מקדים קרח את יסוד השקפת עולמו: "כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ".קרח טוען כנגד משה ואהרן שאין הם מקיימים את אשר הם עצמם הבטיחו והציבו כיעד לאומי ישראלי. משה ואהרן באים אל בני ישראל במצרים ומבטיחים להוציא אותם מעני מצרים ומהשעבוד ולהביא אותם אל ארץ אחוזתם ושם ליצור עולם חדש, אמוני ואמיתי יותר. לא רק לעזוב את מצרים אלא גם "והוצאתי… והצלתי… וגאלתי… ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-להים והבאתי…". אתם, משה ואהרן, הבטחתם סדר לאומי, ואח"כ עולמי, חדש. לאום של "ממלכת כהנים וגוי קדוש", לאום שבו כולם חווים את קריעת ים סוף ומעמד הר סיני וכולם אומרים "נעשה ונשמע". בלאום זה כולם שותפים לחוויה הדתית ובו האדם היחיד עומד מול א-להיו ומקיים איתו קשר ישיר ללא מתווכים. אמרתם, משה ואהרן, שנצא למלחמת חרמה כנגד האלילות, האלילים ועובדיהם, שכן מציבים הם מתווכים בין המאמין לבין א-להיו ולאחר מכן הופכים את המתווך לאלוה שלהם. הדגשתם שאצלנו אין תיווך אלא הכל ישיר. אם כך הוא הדבר, איך זה שרעיונות נשגבים אלו אינם מיושמים במבנה החברתי של עם ישראל. למעשה, ע"פ דבריכם אתם, לשיטתכם ולא לאור משהו שאנחנו המצאנו הרגע, צריך היה מבנה חברתי בו אין אדם אחד נוטל גדולה לעצמו או מייסד מוסד של כהונה. הרי בהר סיני דיברנו על "ממלכת כהנים" ולא על כהן גדול אחד, נשלחתם לייחד אותנו כ"גוי קדוש" וכיצד זה אתה אומר "ואת הקדוש והקריב אליו"?

קרח עוד בורר מילים יפות, אך דתן ואבירם אומרים את האשמות במפורש: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר". זה כל הסיפור שלכם? הרי מבנה שלטוני כזה היה לנו גם במצרים. היה שם מלך וכהנים ומקדשים ועוד ועוד וכבר התרגלנו לזה, אז למה הוצאתם אותנו משם אם לא מימשתם את העולם החדש ואת המבנה המיוחד שעליו דיברתם? בשביל זה הוצאתם אותנו, בשביל להחליף מלך אחד בשני וכהן גדול זה באחר? ואם לפחות הייתם מביאים אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש כפי שהבטחתם, היינו סובלים את הנהגתכם בשקט ומסתפקים בנחלת שדה וכרם שהייתה לנו, אך גם זה לא קיבלנו, אז איפה הסדר הלאומי החדש שהבטחתם? מה כל כך שונה במבנה הכל כך דומה הזה? לעומת פה, מצרים היא זבת חלב ודבש. שם לפחות יש את מי להאשים, "הגויים תמיד נגדנו", הם אנטישמים ומותר היה לשנוא אותם ולהתמרמר, אבל מה נגיד על מציאות שהיא תוצר מעשה ידינו והסכמתנו?

משה נופל על פניו לאחר דברי קרח לא רק בגלל שזה להם כמה עוונות בידם אלא בגלל שפה הגדילו בכך שהצליחו לבסס את מרידתם ומחלוקתם מתוך הרעיונות שהוא בעצמו לימד אותם ומתוך התורה שהוא עצמו הנחיל להם מאת ה'. אין פה ייבוא של עבודה זרה מבחוץ כמו בחטא העגל או רפיון רוח כמו במרגלים. פה יש אידאולוגיה שנבנתה מתוך השיעורים שהוא אישית לימד.

מכאן מובן כיצד זה לקחו על עצמם 250 נשיאי העדה את הסיכון שבהקרבת הקטורת, שכן משה לשיטתו שיש אדם אחד שהוא נבחר ומוקרב לפני ה', הקטורת תצביע על אדם אחד נבחר שהוא יחיה לאחר ההקטרה ואילו כל שאר הנדחים ימותו מהנסיון המסוכן. אך הם אינם חוששים מכך. לשיטתם, "כל העדה כלם קדושים" משמעו שכולם נבחרים. ממילא לא ימות איש לאחר הקטרת הקטרת ואין מה לפחד מלגשת לניסוי הזה.

קרח שפקח היה ראה בטחון לעצמו בסוגייה זו שכן צפה בשמואל הנביא היוצא מזרעו. שמואל אינו מובא פה רק כשווה ערך טכני כנגד משה ואהרן אלא גם כבר פלוגתא רעיוני: משה יאמר בספר דברים בפרשת שופטים: "שום תשים עליך מלך" וישרטט מבנה שילטוני של מלך, כהן, נביא ושופט ואילו שמואל יזעק כנגד העם, והדברים בחלקם מצויים בהפטרת הפרשה, את משנתו הרעיונית "וה' א-להיכם מלככם" ולפיכך למה אתם זקוקים למלך עליכם? וזאת אומר גם קרח: "כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו" ?

למעשה מייצגת טענתו של קרח את המודל "הלאומי" של ספר שמות, כפי שתיארנוהו בעיונים הקודמים לספר במדבר. קרח ועדתו מייצגים את אלו שמעמדם או אינטרסים שלהם נפגעו כתוצאה מהמעבר למודל "השבטי", מהשינוי שבין ספר שמות לספר במדבר. מאחורי טענותיהם עומדים קשיי ההסתגלות למודל החדש והנסיון להשיב את הגלגל אחורנית.

כנגד משנה רעיונית סדורה זו צריך לעמוד משה, בהתמודדות הנערכת בשלבים.

שלב הראשון ניתן למצוא, לענ"ד, דקה לפני שקורח ועדתו נבלעים בלוע האדמה. כדי להוכיח מי צודק אין צורך בדברי משה הנאמרים בשלב זה, שכן עוד דקה יישארו הוא ואהרן לבדם מבלי איש מהחולקים עליהם. ונראה שאין מטרת הדברים אלא ללמד דבר אחר. מעבר למתן עונש לחולקים והנועדים על ה', רוצה משה להצביע על אמת דרכו: אם בריאה חדשה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה אזי יוודע שחטאו אנשים אלו בדבריהם ובמעשיהם, ואם כמות האדם ימותון לא ה' שלחני. במילים אחרות אומר משה: אם אכן דרך ה' אותה אני מנחיל באמצעות הנהגת עם ישראל היא אכן דרך חדשה ובגדר בריאה חדשה שאין כמוה בשאר אומות העולם, אזי הצדק עימי וקורח ועדתו ישלמו את מחיר פלגנותם. ואם הכל יימשך כסדרו והם ימותו כמות כל אדם, בעתם ובזמנם, הרי שהם צודקים ואין פה כל דרך חדשה אלא רק המשכת המציאות שהייתה במצרים רק עם שינויים פרסונליים כאלה ואחרים. משפתחה האדמה את פיה התברר למפרע שאכן דרך ה' היא בגדר בריאה חדשה שאליה צועדים בשירה חדשה כל גאולי מצרים.

וכיצד היא דרך חדשה, הרי סוף סוף צודקים קרח ועדתו שלא נעשה שום שינוי מהותי במבנה החברתי, בהיררכיה החברתית והדתית, אז מה לי הכא מה לי התם? איפה החדשנות?

" וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ: וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם"

התשובה לשאלה נמצאת בתהליך המתואר משלושה פנים: א. בבחירה על פי מפתח של שנים עשר מטות לבית אבותם המיוצגים על ידי נשיאיהם. ב. בבחירה של אחד מהם. ג. בבחירת אהרן.

משה רבנו הציע לקרח דרך הכרעה המבוססת על נקודת המוצא של קרח, דהיינו כולם ניגשים למבחן ההכרעה כי כולם קדושים. 250 ה"קריאי מועד אנשי שם" היו בטוחים שכולם יבחרו, קרח סבור היה שגם אם רק אחד יבחר, כדעת משה, יש לו סיכוי סביר להיות הנבחר וגם משה רבנו היה בטוח בדרכו.

דרך הכרעה זו הגיעה לסיומה עוד בטרם החלה, עם שריפת כל "החטאים בנפשותם", אם כי בזה לכשעצמו הייתה הכרעה חלקית שלא כאותם אנשים, דהיינו שלא כולם נבחרים אלא רק אחד. מה שלא הוכרע הוא מי כן נבחר.

בשלב זה הגדיר הקב"ה את מודל ההכרעה. הבסיס הוא המודל "השבטי" על כל משמעויותיו, דהיינו עם ישראל מורכב משנים עשר שבטים שלכל אחד אופי ותפקיד שונים המרכיבים יחד את העדה כולה.

כיוון שלכל אחד תפקיד שונה, הרי שצריך אחד שיבחר כמי שמתאים להיות המשרת לפני ה'.

כיוון שהנושא שבמוקד הוא מי "האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש", הרי שבאופן חריג יש להכליל את שבט לוי כחלק מהמבנה הזה ונשיאו יהיה אהרן[2].

משה אכן הבטיח "בריאה חדשה" עם מבנה וחזון יחודיים. הוא הסכים ש"כל העדה כולם קדושים" ולא חזר בו מהשאיפה ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש", אך הביטוי למעשה לא היה בכך שכולם יכולים הכל וכולם שווים, אלא שלכל אחד יש תפקיד המתאים לו, תפקיד שהוגדר לו על ידי בורא עולם והיא חובתו בעולמו.


[1] ואין לומר שקרח מבקש שהעם יחליט, לפי שאין רעיון דמוקרטי זה כלל במחשבת אותו דור.

[2] פה אנחנו צועדים בעקבות הפרשנים הסבורים שמטה לוי היה מבין שנים עשר המטות ושאת שבט יוסף ייצג מטה אחד משותף. יש הסוברים שמטה אהרן היה המטה השלוש עשרה. גם אם כך, אין הדבר מהותי לתוכן דברינו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: