"שמע" "והיה אם שמע" – לפרשות ואתחנן ועקב (א)

במרכז תפילות הערב והבוקר של היהודי עומדים שני קטעים: קריאת שמע (וברכותיה) ותפילת "שמונה עשרה". כל השאר הוא פתיחה וסיום. כדאי להתייחס לשתי נקודות בנדון:

מובן מה כל כך מרכזי בברכות שמו"ע. לעומת זאת, מה כל כך מהותי בקריאת שמע, בעיקר בשתי הפרשיות הראשונות, שהיא במרכז התפילה היהודית?

בגלל הרגילות שלנו בקריאת שמע, אנו מדמים בד"כ שכמו ששתי הפרשיות צמודות זו לזו בתפילה כך הוא, מן הסתם, הדבר גם בתורה. אולי גם בגלל ההקבלה בסיומת "וקשרתם… וכתבתם…". מאוד מפתיע כשמגלים את ההפרדה והמרחק ביניהם בתורה – אחת באמצע פרשת "ואתחנן" והשניה בסוף "עקב".

בטרם נסביר נקודות אלו, נעמוד על דבר אחר.

הקורא בתורה, כשהוא מגיע בפרשתנו לפרק ו' הוא חש בשינוי סגנוני ותוכני החל בפסוקים. שינוי שנמשך עד סוף פרשת עקב / תחילת פרשת ראה.

קשה להגדיר מהו השינוי, יותר קל לומר מה אין בו: אין בו המשך הפירוט ה"היסטורי" בו פתח משה את הספר ואין בו הגדרת מצוות, כפי שיעשה משה החל מפרק י"ב. יש בו בעיקר, אולי, מצע אמוני, עיקרי היהדות, הצהרת כוונות ואולי ראייה נבואית המשלבת עבר, הווה ועתיד –

"שמע ישראל ה' …אחד", "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד "ועשית הישר והטוב", "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר… וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם", "וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה", "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ", "וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד", "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן… וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ", ועוד ועוד

לאחר העבר ההסטורי ולפני העתיד המצווה מעמיד משה מעין "אני מאמין" של היהדות ומקפל במספר פרקים את החוויה המרכזית האמורה ללוות את היהודי במהלך חייו.

את ה"אני מאמין" הזה פותחת, פחות או יותר, הפרשה הראשונה של קריאת שמע, "שמע ישראל… ואהבת", ומסיימת, פחות או יותר, הפרשה השניה, "והיה אם שמע".

כעת נוכל להסביר, לאור האמור למעלה, את הנקודות בהן פתחנו:

שתי הפרשיות של קריאת שמע מהוות את המסגרת לקטע אותו הגדרנו: "חווית ה"אני מאמין" האמורה ללוות את היהודי". פרשה אחת פותחת והשניה מסיימת.

מסגרת אינה רק תיחום גבולות, אינה רק סימון להתחלה וסוף, אינה רק משהו טכני אלא גם, ואולי בעיקר, ביטוי לכל התוכן והמהות המצויים בתוך הגבולות.

ללמדך שבקריאת שמע אינך אומר רק שתי פרשיות, רק את המסגרת החיצונית, רק מה שאתה אומר אליו אתה מתכוון. בקריאת שמע הנך אומר גם את כל מה הכתוב ביניהם ואת כל התוכן המצוי בתוך המסגרת הכוללת. החוויה אותה אתה אמור להרגיש היא זו של האדם המצהיר, ערב ובוקר, את "האני מאמין" היהודי שלו, את כל מהות חייו.

מכאן ברור מה טעם מצאו לשים אותן במרכז תפילתו של היהודי, מהי מטרת המרחק בין הפרשיות וכיצד הסיומות המקבילות שלהן מקרבות אותן זו לזו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: