"לשמע קול שופר" ממבט ראשון – לראש השנה

מן התורה, המצוה היחידה בראש השנה קשורה בשופר ככתוב

"יום תרועה יהיה לכם". בטרם תוקעים בשופר מברכים "אקב"ו לשמוע קול שופר". הרבה נאמר והוסבר סביב נוסח ברכה זו שמגדירה את עיקר המצוה בשמיעת קול השופר ולא בעצם התקיעה בשופר. בדברינו פה לא ננסה לחדש יתר על מה שכבר נאמר בסוגיה, רק נמחיש את הרעיונות שכבר דובר בהם מתוך ובעזרת הקולנוע.

לצורך כך גייסנו את הסרט "ממבט ראשון". סרט שאינו עוסק בשמיעה אלא דווקא בראיה, אך המסקנות נכונות בזה כמו בזה.

א.

איימי בינק, אדריכלית גרושה, עמוסת עבודה, מהכרך הגדול והסואן שבניו יורק יוצאת כמעט בעל כורחה לנופש של שבוע בעיירת קיט כדי להרגע מעט מהמרוץ האינסופי. הנופש יכול היה להיות המשך ישיר, מנטלי ונפשי, של המרוץ אילולא הלכה במהלכו לטיפול במסג' ומצאה עצמה מטופלת לא רק פיזית אלא גם נפשית. הטיפול עצמו היה ככל טיפול, אלא כנראה שידיו של וירג'יל, המסג'יסט, "שידרו" הרבה מעבר לטיפול הרפואי השטחי. איימי יצאה מהטיפול הראשון בתחושה שפגשה אדם שדרך הטיפול הפיזי ידע להכיר אותה, הצליח להבחין בעדינות בנקודות רגישות אצלה וללא מאמץ הסתכל בנבכי רגשותיה וראה שם מועקות שהצליחה להסתיר מעיני אנשים רבים ובעיקר מעיני עצמה. אחרי שנבוכה מעט אך גם הרגישה הקלה מעולמה הפנימי שנחשף לעיניו, נדהמה יותר מכל לגלות שהוא בכלל עיוור.

הסרט הולך ומתגלגל בשני מהלכים. מהלך אחד הוא כשהיא מגלה שיש אפשרות לניתוח שיאפשר לו לראות. הניתוח מצליח והסרט מלווה את התהליכים העוברים עליו ועליה במעבר מעיוורון לראיה. עד שלפתע הוא מתחיל לאבד את הראיה שכבר סיגל לעצמו וחשכה חוזרת ליפול עליו. הוא הולך ומסתגל לעיוורונו וגם היא. מהלך שני בסרט, המצוי בעיקר בחלקו הראשון ובחלקו האחרון, הוא זה העוסק בראיה עצמה ובמהותה. באותה מידה שאיימי באה בתחושה, שכאשת קריירה בכרך הסואן של מרכז העולם היא מכירה ויודעת את החיים טוב יותר מאנשי הפרובינציה המנותקים מהאקשן של העולם ומגלה את ההפך, כך היא בתחושה הברורה והבסיסית שאדם בריא רואה הרבה יותר טוב מאדם עיוור ומגלה לבסוף את ההפך. ההבדל מומחש בצורה ברורה כשהיא מעמידה את וירג'יל העיוור ובן העיירה, בו היא מתאהבת, מול בעלה הקודם, שותפה לעסקים בניו יורק וחד הראיה. על השאלה הפילוסופית כיצד זה אפשרי ובעצם מהי "ראיה" מנסה במאי הסרט לענות בשפתו הקולנועית ואנו ננסה לעשות את ההשלכות לעולמנו הדתי.

ב.

כיוון לתשובה ניתן במהלך טיול משותף שעושים איימי ווירג'יל ברחובה המרכזי של העיירה. הוא מבקש ממנה לתאר לו נוף של שני עצים קרובים זה לזה על רקע בית והיא משיבה לו בתיאור מטאפורי, מושאל וחוויתי ולא בנתונים יבשים של גובה ומרחק. לאחר שמתחיל לרדת גשם חזק הם רצים למצוא מחסה במקום מוגן ושם הוא מלמד אותה להקשיב לקולות של גשם ולתת להם משמעות. למעשה מגלה איימי, ודרכה הצופה בסרט, שלחוש הקרוי "ראיה" ישנם מספר רבדים. היא, כאשת עסקים במרכז עירוני סואן סיגלה לעצמה "ראייה שיטחית פונקציונלית". הוא, בן העיירה הרגועה שעיוורונו שלל ממנו את יכולת הראיה הבסיסית והשיטחית, הצליח לסגל לעצמו ראיה פנימית ומעמיקה, ואולי דווקא בזכות ובעזרת מה שנשלל ממנו.

מהי "ראיה פנוקציונלית"? תנועת "גשר" הפיקה לפני שנים סרט המורכב מתשעה אייטמים המיועדים לסמינרים ועוסקים בנושאי שבת ותפילה. אחד האייטמים מתייחס לאדם ההולך לעבודתו וחוזר ממנה ומתייחס לאנשים אותם הוא פוגש על פי תפקידם. הוא הולך ופוגש בשכן הרעשן והמעצבן, בנהג האוטובוס, במוכרת הפרחים, בנער המעלית ובמזכירתו. כל ששת ימי השבוע כך הם מוגדרים אצלו ורק לקראת שבת, בדרכו חזרה לביתו, הוא פוגש אותם בשמם האמיתי ובמהותם  כבני אדם החברים לו. שאלו בעלי תפקידים אם לא מפריע להם לעיתים כשיש אנשים המתייחסים אליהם ברוב המפגשים כחבר/ת מזכירות, הרופא, הטרמפ לב"ש, המקור הצבאי המעודכן, מומחה למשהו או בעל הכלב המשוחרר ולא כאיש שיש לו שם.

ראיה פונקציונלית היא אותה ראיה שטחית בה אנו רואים דברים ומתייחסים אליהם על פי הצרכים שלנו מהם וברובד השטחי והראשוני שלהם. משמעות זריחת השמש יכולה להיות איתות להשכמה בעוד חצי שעה ולתחילת המירוץ היומי ושקיעת החמה תהיה הרגע האחרון בו מחכים למנין ומתפללים מנחה ביחידות ומיד נותנים לילדים ארוחת ערב, זריחת השמש ושקיעתה יכולים להיות גם חוויה פנימית עצומה. "המעביר יום ומביא לילה ומבדיל בין יום ובין לילה" יכול להיות "יריית הפתיחה" של החזן במירוץ אל "עלינו לשבח", "המבדיל בין קדש לחול" יכול להיות נקודת היחס הזמנית אל משחק הכדורסל של מוצ"ש – הם גם יכולים להיות חוויות רוחניות עצומות.

בעלה הקודם של איימי התחתן וחי במשך שנים עם שותפה לעסקים, וירג'יל פגש את איימי. החיים בניו יורק "קיטלגו" אותה כאדריכלית, רק ההתנתקות, בעל כורחה כמעט, איפשרה לה לפגוש את עצמה. מן הראוי לציין שנושא איבוד הזהות העצמית והדרך חזרה להכיר בה מהווה נושא מרכזי בסרטים רבים. בנידוננו הוא מהווה פן אחד של רבדי ראיה שונים.

ג.

שטף חיי המעשה, התקשורת החברתית והצורך למצוא שפה מובנת למספר מירבי של אנשים הוליך ומוליך לרובד שטחי ורדוד. אצל רובנו המוחלט הראיה היא שיטחית ופונקציונלית, כמו גם השמיעה וחושים אחרים. המהלך ברחובה של עיר ומעיף מבט סביבותיו וכן החשוף לתקשורת בביטוייה המגוונים רואה שנגע זה פשה גם במושג "אהבה". הבעיה העיקרית היא שאנו שופטים אנשים, אירועים, תהליכים וגם את עצמנו ואת סביבתנו הקרובה על פי ובכפוף לחושינו. ואין הכוונה שאין צורך, ערך או הכרח רב ברבדים הבסיסיים והראשוניים עליהם דובר לעיל, שהרי בסופו של דבר רובד זה הוא הוא ההבדל בין אדם עיוור לאדם רואה ובין חרש לשומע וכן הלאה, הבדל שהכל מודעים לו. רובד זה הוא בסיס לכל קומה שתיבנה מעליו, אבל גם אסור לשכוח שזה רק בסיס. אם את כל חיינו אנו מנהלים על פי איכות חושים וחוויות האקויוולנטים לרמה של כיתות יסוד בבית ספר, למה נתפלא על כך שאנו נכים נפשית? ועוד יותר מדהימה העובדה שבו בזמן אנו גם  בטוחים שאנחנו בריאים לחלוטין.

הסרט, שאגב מבוסס על מקרה אמיתי לחלוטין, מתאר את העובר על וירג'יל ואיימי לאחר שניתוח חדשני מחזיר לו את הראיה לתקופה מסויימת ואת הסתגלותם, זו המשותפת וזו האישית של כל אחד מהם, למציאות החדשה. אלא שלאחר זמן כשל שיקומה של מערכת הראיה הפיזית ווירג'יל חזר ונתעוור. בהרצאה שהוא נושא אודות מה שעבר עליו, במסגרת כנס רפואי. הוא מסכם שראייתו כאדם עיוור עדיפה מבחינתו על הראיה אותה חווה לאחר הניתוח. הוא אמנם חווה מראות מרשימים מאד שאך מעט מהם נותרו בזכרונו, אך בתהליך ההסתגלות שעבר מעיוורון לראיה הוא גילה שהעיניים מתעתעות בנו פעמים רבות ואף משקרות ומשדרות מציאות מדומה. יש הרבה אנשים שרואים פיזית אך למעשה הם שרויים באפילה כיוון שאינם רואים את האמת על עצמם או על סביבתם ושום ניתוח לא יעזור להם. במקביל, יכול אדם עיוור לראות בחדות גבוהה את האמת על עצמו ועל סביבתו ונמצא שעל אף עיוורונו הוא רואה המון, כיוון שלסוג זה של ראיה אין צורך בעיניים רגילות.

"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם:

 וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם

 וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְקֹוָק וַיַּאֲמִינוּ בַּיקֹוָק וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ"

אין ספק שהראיה הראשונה אינה דומה כלל לראיה השניה. הכתוב משתמש באותה מלה  בדיוק ובאותו סגנון, אך מה עצום הפער בין איכות הראיה הראשונה לזו השנייה, בין זו הפיזית השטחית והבסיסית לזו הפנימית והמעמיקה, שנבנתה על גבי ומתוך הראשונה. ראיה הוליכה לראיה וממנה ליראה שהביאה לאמונה.

הרבה נכתב על "וכל רואים את הקולות", אך על פניו הדברים פשוטים. כשמתייחסים לראיה ולקולות במישור הפיזי הראשוני, אזי באמת לא ברור כיצד ניתן לראות קולות. אך אם מבינים שהראיה לא הייתה פיזית אלא פנימית וגם הקולות לא היו רק רעש חיצוני אלא גם קולות בעלי תוכן פנימי עמוק, הרי שאין כל בעיה ליצור קשר בין פנימיות לפנימיות, צריך רק להיות בדרגה הרוחנית המתאימה.            רק !

כמו שראינו שתי משמעויות לראיה בפסוק אחד, כך ניתן למצוא לגבי שמיעה: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ: (בר' מא, טו). השמיעה של פרעה היא שמיעה פיזית רגילה, השמיעה של יוסף היא במשמעות של הבנה מעמיקה. משמעות זו נמצא גם בשיחת אחי יוסף הנעשית בפניו: "וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף" (שם מב, כג) .

מכאן המרחק להבנת הברכה "לשמע קול שופר" אינו רב.

אין הדגש על שמיעת קול השופר באה לבטל את חובת התקיעה אלא למקד את המשמעות. התקיעה היא אחת ושווה בעוצמתה לכולם, שכן אחד תוקע עבור כולם. רק השמיעה היא אישית, פרטית, סובייקטיבית ואמיתית. יכול אדם לעמוד קרוב מאד לבעל התוקע ופשוט לא לשמוע שום דבר גם אחרי מאה קולות. יכול חייל לעמוד במשמרת מחוץ לבית הכנסת ויגיע אליו קול תקיעה חלוש, אך הוא ישמע את קול השופר הולך וחזק מאד.

כדי לצאת חובת שופר במישור ההלכתי הצרוף, די באותה שמיעה פיזית בסיסית הקולטת את גלי הקול המגיעים מהשופר. כדי לחוות את מצות השופר במלואה צריך להיות מסוגל לשמוע דרך הקולות היוצאים במקום הזה, בזמן הזה ועם הציבור הזה את קול השופר מאילו של יצחק, את קול השופר שהיה בהר סיני ואת קול שופרו של משיח. רק תקיעת שופר שמחברת עבר ועתיד יש לה משמעות אמיתית בהווה !

יה"ר שמשימת "לשמע קול שופר" תנחנו נכונה אל "שומע תפילה"

שנה טובה

גדי ג.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: