מכירת יוסף ו"אלה אזכרה" – תשובה – מדרש

פיוט "אלה אזכרה" שאומרים עדות אשכנז בסליחות למוסף של יום כיפור מתמקד בסיפור מותם של עשרה מחכמי ישראל, עשרת הרוגי מלכות. המדרש מספר שהם נהרגו במסגרת השלכות של מעשה אבותיהם, אחי יוסף שמכרו את יוסף למצרים. על השאלה "זו תורה וזו שכרה" עונה הקב"ה "גזירה היא מלפני", אך יתכן שפן מסוים של תשובה יש במדרש בהקשר מכירתו של יוסף למצרים. אנו מביאים מדרש זה מתוך רצון לעיין בנושא התשובה, אך בדרך אגב נקבל מענה חלקי גם בענין זה.

להלן המדרש כולו ברצף אחד, בכדי שיפגוש המעיין במכלול כולו ולאחר מכן נחזור לדון בו ולהסבירו שלב שלב.

אומר המדרש:

"מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב וּגְמוּל יְדֵי אָדָם יָשִׁיב לוֹ" (משלי יב, יד)

כתיב: "וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו " (בראשית לז, כט). ר' ליעזר ור' יהושע ורבנין.

ר' ליעזר אומר בשקו ובתעניתו היה עסוק על אותו המעשה שאירעו ולא נפנה, וכיון שנפנה משקו ותעניתו בא והציץ בבור "והנה אין יוסף בבור" וגו'.

ר' יהושע אומר טרחותו של בית היתה מושלכת עליו ולא נפנה, וכיון שנפנה מטרחותו של בית בא והציץ בבור והנה אין יוסף בבור וגו'.

ורבנין אמרין אמר לו הקב"ה אתה ביקשתה למחזרי' ברא חביבא לאבוי (= להחזיר בן חביב לאביו), חייך שבן בנך מחזיר את ישראל לאביהם שבשמים, ואיזה זה, זה הושע, הד"ה דכת' (= הדה הוא דכתיב = זה הוא שכתוב) "דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי" (הושע א: א), וכתיב "בארה בנו" (דברי הימים א' ה, ו). ולמה נקרא שמו בארה, שהוא בארה של תורה. ולמה מת בארה בגולה, בשביל שיחזרו עשרת השבטים בזכותו. ולמה מת משה במדבר, בשביל שיחזור דור המדבר בזכותו. ר' ברכיה אומר אמר לו הקב"ה אתה פתחתה בתשובה תחילה חייך שבן בנך בא ופותח בתשובה תחילה "שובה ישראל" (הושע יד: ב).
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה כד)

ראשית, נקדים מילים קצרות על המבנה הספרותי של המדרש בו אנו מעיינים.

דרך המדרש לפתוח ולסיים את מאמרו בפסוקים. המדרש מסיים פה בפסוק "שובה ישראל" כיוון שהוא עוסק בנושא התשובה.  הפסוק הפותח מגדיר את כיוון הדיון של פיסקה זו ואת אותו פן בנושא בו הוא ידבר. הפסיקתא (דרב כהנא) בנויה מפרשות, כשכל פרשה דנה בנושא אחד, אם מפרשיות השבוע ואם ממועדי השנה. כל פרשה בנויה מפיסקאות, כשכל פיסקה עוסקת בפן אחר של הנושא הכללי. המדרש מצטט פסוק או חלק מפסוק המאפיין את הנושא הכללי, והציטוט חוזר ומסיים כל פיסקא בפרשה. לדוגמא, הפרשה בה אנו דנים עוסקת בנושא התשובה. המדרש בחר בפסוק "שובה ישראל עד ה' א-להיך" כמוטיב חוזר ומסיים כל פיסקא בפרשה במילים "שובה ישראל". הדרשן בונה את מהלך הפיסקא כך שהיא תתקשר בסופה אל הפסוק הזה. אנו מעיינים בפיסקה ט' של פרשה כ"ד מפסיקתא דרב כהנא וגם היא, כקודמותיה, מסיימת ב"שובה ישראל" ופותחת בפסוק, שאת משמעותו ממחיש הדרשן בפיסקא.

הפסוק בו בחר הדרשן לפתוח אומר: "מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב וּגְמוּל יְדֵי אָדָם יָשִׁיב לוֹ" (משלי יב, יד). כוונתו לומר שדברים שאדם עושה עתידים לחזור אליו ועליו, אם טוב ואם רע. אדם שפיו עסק בלימוד תורה עתיד לבא על שכרו ולשבוע טוב וכן מהות מעשה ידי אדם יחזור אליו. המדרש בא להדגים את רעיון הפסוק כפי שנתממש בראובן, אחי יוסף.

המדרש מצטט: "וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו " (בראשית לז, כט). אם נזכר, ההצעה להשליך את יוסף לבור הייתה של ראובן וכפי שמעידה התורה, מטרתו הייתה "למען הציל אתו מידם". המדרש מביא שלש דעות, של ר' אליעזר, ר' יהושע וחכמים. ולכאורא למעיין לא ברור מה הוא נושא הדיון. מר' אליעזר ור' יהושע אנו מבינים שהדיון הוא מה עיכב את ראובן מלשוב אל הבור ולהיות מופתע מכך שיוסף נעלם. אבל לפי זה, דברי רבנן אינם מובנים, שלכאורא אינם עונים בכלל על שאלה זו. וגם אם זה הנושא, למה בכלל זה חשוב, חוץ מלספק את סקרנותנו? וגם אם באו להשלים לנו מידע חסר, למה שזה יהווה מחלוקת בין גדולי התנאים, ר' אליעזר ור' יהושע? מה כל כך מהותי פה, שמצדיק מחלוקת תנאים?

לכן נראה לי לומר שהשאלה שהטרידה את בעלי שלש הדעות הייתה אחת והתשובה לשאלה הצדיקה מחלוקת.

חזרתו של ראובן לבור, ממנו כבר נלקח יוסף, לאחר שמקודם הוא דאג לו וחפץ היה להצילו, אינה מביאה לשאלת "מה עיכב אותו?" אלא "למה נתעכב?", אין אנו מחפשים את המידע האינפורמטיבי אלא את הסיבה המהותית העומדת מאחוריו. רק לכאורא עונים התנאים על השאלה "מה?" אבל בדבריהם טמונה התשובה לשאלה "למה?".

"ר' אליעזר אומר בשקו ובתעניתו היה עסוק על אותו המעשה שאירעו ולא נפנה, וכיון שנפנה משקו ותעניתו בא והציץ בבור "והנה אין יוסף בבור" וגו'. ר' יהושע אומר טרחותו של בית היתה מושלכת עליו ולא נפנה, וכיון שנפנה… ורבנין אמרין…", אך עוד נחזור לדעת רבנן מאוחר יותר, לאחר שנסביר את קודמיהם.

ר' אליעזר שבזמן שבין ההשלכה לבור לבין ביאתו בשנית, היה ראובן שרוי בשקו ותעניתו, דהיינו בחזרה בתשובה.  ולא רק באותה שעה, אלא כללית באותה תקופה הוא היה עסוק במהלך זה. סבור ר' אליעזר שהמניע להצלת יוסף לא היה יוסף אלא ראובן עצמו. ראובן ראה בהצלת יוסף חלק מתהליך החזרה בתשובה שלו ובמידה מסויימת, לשם עצמו הציע את הצלתו. על כן לא צלחה הצעתו, ודווקא שקו ותעניתו הם אלו שעיכבוהו מלשוב מוקדם וגרמו לכך שאיבד את יוסף, שכן לא היה בזה מעשה תשובה.

ר' יהושע מחמיר פחות עם ראובן ולא טוען לנגיעה אישית ולעוות התשובה. הוא סבור שצורכי הבית עמדו מול עיניו של ראובן, שהרי מחפשים אנחנו סיבה שתצדיק את פרישתו של ראובן מדעת שאר כל אחיו וממעשיהם. על כן גם פה, לא טובתו של יוסף הדריכה את המהלך אלא דאגה לצורכי הבית.

אבל חכמים הולכים בדרך אחרת – " ורבנין אמרין אמר לו הקב"ה אתה ביקשתה למחזרי' ברא חביבא לאבוי (= להחזיר בן חביב לאביו), חייך שבן בנך מחזיר את ישראל לאביהם שבשמים, ואיזה זה, זה הושע, הד"ה דכת' (= הדה הוא דכתיב = זה הוא שכתוב) "דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי" (הושע א: א),".

חכמים לא מגיבים למניעיו של ראובן אלא לעצם המהלך. למעשה הם אומרים שלא משנה מה היו מניעיו של ראובן ברצותו להציל את אחיו ועד כמה היו טהורים וחסרי נגיעה אישית או משפחתית, או לא. ראובן מקבל "יישר כח" מריבונו של עולם, תוך התעלמות מוחלטת מהמניעים, וגם מקבל על כך שכר לעתיד. לפחות ביחס לר' אליעזר, המתייחס לעניין התשובה שהוא נושא דיוננו, משמע שתשובה, גם שלא לשמה, שמה תשובה ומתקבלת היא לרצון לפני יוצר כל.

אלא שכאן יש לשאול: אם רואים אנו את מעשה ראובן בעין חיובית כל כך, מדוע לא עלה בידו להציל את יוסף? מה עיכב אותו מלחזור לבור ויותר מזה, מדוע נתעכב מלחזור? על כך עונים חז"ל בדרך מאד מעניינת: "וכתיב "בארה בנו" (= ביחס לבארי, אביו של הושע) ולמה נקרא שמו בארה, שהוא בארה של תורה. ולמה מת בארה בגולה, בשביל שיחזרו עשרת השבטים בזכותו. ולמה מת משה במדבר, בשביל שיחזור דור המדבר בזכותו." מאחורי המעבר המוזר לעיסוק באביו של הושע ואמירה קצרה בענין מות משה, יש פה בעצם גם תשובה על חוסר הצלחתו של ראובן. המדרש סבור שיש פעמים שדבר לא מצליח עכשיו, כדי שיצליח הרבה יותר טוב מאוחר יותר. בפני הצופה לטווח קצר, הבוחן את הכשלון הנוכחי, חוסר ההצלחה הוא בבחינת נפילה, אך רק הצופה לרחוק יוכל לראות בכך את התשתית להצלחה גדולה יותר בהמשך. משה מת במדבר, כדי שבזכותו יוכל לעמוד לעתיד לבא כל דור המדבר שמתו בחטאם. משה באופן אישי ולפרק זמן מצומצם, אכן נפגע מאי כניסתו לארץ, אך לטווח ארוך, זה היה הרבה יותר מוצדק. כך גם בארי/בארה, אבי הושע, שהצדיקו זכויותיו את מותו וקבורתו בארץ ישראל, אלא שנתגלגל לגולה בכדי שזכותו תגן על כל הקבורים שמה ותביא לידי גאולתם לעתיד לבא.

באותה מידה אתה מודד את חוסר הצלחתו של ראובן להציל את יוסף. לטווח קצר אכן אמיתית זעקתו "ואני אנה אני בא", אך לטווח ארוך מעשה החזרה בתשובה שלו, שלא נתממש ובא לכלל יישום, יוכל להתממש במציאות ביחס לבניו אחריו, שידריכו את עם ישראל לתשובה או לפחות ידאגו על כך. ובכך מסיים המדרש: "ר' ברכיה אומר אמר לו הקב"ה אתה פתחתה בתשובה תחילה חייך שבן בנך בא ופותח בתשובה תחילה "שובה ישראל".

נמצא המדרש, מחד, מגיע ליעדו הספרותי, לסיים מהלך בדברי הושע "שובה ישראל, ומאידך מבהר היטב את הפסוק בו הוא פתח – ""מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב וּגְמוּל יְדֵי אָדָם יָשִׁיב לוֹ"

מודעות פרסומת

2 responses to this post.

  1. Posted by משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 7 בינואר 2015 at 16:31

    מהיכן לקוח המדרש?

    הגב

    • המקור מובא בסוף ציטוט המדרש:
      פסיקתא דרב כהנא כד, מהד' מנדלבוים, ע"פ הנוסח שבמאגר פרוייקט השו"ת, אונ' בר אילן

      הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: