שובה ישראל – תשובה – מדרש

 

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְקֹוָק אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ: (הושע יד, ב – ג).

 

הקדמה

להלן נתמקד בנושא התשובה כפי שהיא נידונת במדרש האגדה "פסיקתא רבתי". כמו ב"פסיקתא דרב כהנא", ממנה דלינו בשבוע שעבר, גם "פסיקתא רבתי" בנויה מ"פרשות", שבראשן נושא מסדר פרשות השבוע או ממעגל השנה, וכל פרשה מורכבת ממספר פיסקאות  הדנות בנושא הפרשה מכיוונים שונים.

אנו נתמקד בפרשה מ"ד (מהדורת איש שלום, כמובא בפרוייקט השו"ת – בר אילן), שכותרתה "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך". על אף שהפרשה בנויה מפיסקאות נפרדות, נשתדל להצביע על מהלך כולל בפרשה ובדיון בנושא התשובה.

 

א.

הפרשה בוחנת בפיסקאותיה פנים שונות במהות התשובה והשלכותיה על יחסי הקב"ה וישראל, אך קודם לכל היא פותחת ביסוד התשובה:

"ילמדנו [רבינו][1]: מי שהוא חוטא לומר שתתכפר לו על ידי תשובה [מהו]?

כך שנו רבותינו האומר: "אחטא ואשוב, אחטא ואשוב" אין מספיקים על ידיו לעשות תשובה (יומא פ"ח מ"ח), למה? שאם אדם עושה תשובה [וחוזר] לעבירותיו אינה תשובה, [אם] ירד אדם לטבול והשרץ בידו אין לו [טהרה]. מה יעשה? ישליך מה שבידו ואח"כ יטבול ויטהר, אמר הכתוב: "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו" (ישעיה נ"ה ז')…"

 

המעיין שם אל ליבו שהשאלה היא ריטורית, שכן בלשון השאלה כבר טמונה התשובה: "מי שהוא חוטא לומר…". נוסף על כך, אין בתשובה שום חידוש אלא חזרה על דברי הגמרא ביומא ולכאורא אין מקום לשאול או לכתוב את הידוע לנו כבר ממקורות אחרים. למעשה בא ללמדנו "שאם אדם עושה תשובה [וחוזר] לעבירותיו אינה תשובה". אבל גם זה כנראה לא החידוש, שכן זהו הביאור הפשוט של דברי הגמרא ומה בא ללמדנו?

ונראה שהחידוש הוא במיקום הרעיון המוכר מן הגמרא בפיסקה הראשונה של הפרשה העוסקת בתשובה. הפיסקאות בהמשך הפרשה ידונו הרבה בקלות, בזמינות, בצורך וברצון של כל הצדדים במימוש התשובה – בבחינת "כי המצוה הזאת… לא נפלאת היא ממך ולא רחקה היא… בפיך ובלבבך לעשותו". אבל דווקא בגלל הקלות, הנכונות והעוצמה הרבים בעניין התשובה, חשוב מאד להגדיר מראש את "תנאי הקבלה". אם קיבלת "אישור כניסה" למסלול התשובה, הכל פתוח בפניך וכולם יסייעו בידך. אבל עליך לעבור את החלק הקשה ביותר, הוא החלק הראשון. המדרש פותח במי שרוצה לנצל את התשובה או להשתמש בה באופן ציני ופוגע ואומר "אחטא ואשוב, אחטא ואשוב". הוא המוגדר "טובל ושרץ בידו" ותשובתו אינה תשובה. אך אם רק " יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו" אזי "וישוב אל ה' וירחמהו". בטרם נמשיך הלאה, פותח המדרש ב"סינון ראשוני", רוצה לומר: מי שלא עבר את המשוכה הזו, אל ימשיך לקרוא הלאה, שכן אין לו חלק ונחלה בעניין התשובה.

 

אך מאידך, ידע השב בתשובה באמת:

"…אמר הכתוב: "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו" (ישעיה נ"ה ז'), שהקב"ה חפץ בתשובה ואינו חפץ להמית ברייה, שנאמר: "אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו הרעה וחיה" (יחזקאל ל"ג י"א) והקדוש ברוך הוא קורא אותם בתשובה כביכול שיחיו, וכן הוא אומר לישראל: "שובו בנים שובבים" (ירמיה ג' כ"ב) אמר להם הקדוש ברוך הוא עשו תשובה עד שלא נשוב למידת הדין איני יודע מה לעשות אלא עד שאני עומד במדת רחמים עשו תשובה[2] ואני אקבל אתכם, מניין, ממה שקראו בנביא "עד ה' אלהיך".


[1] "ילמדנו רבינו" – סגנון מקובל לפתיחה במדרשי האגדה והוא כדרך הלימוד בבית המדרש בו יושבים התלמידים לפני רבם. פרשות האגדה נפתחות בד"כ בהיגד הלכתי הקשור בנושא ולאחריו מתפתחת האגדה. הפתיח "ילמדנו" או "ילמדנו רבינו" הוא ההשראה לשמו של אחד ממדרשי האגדה "מדרש ילמדנו".

[2] דהיינו: אם לא עשו תשובה עד שבאתי למידת הדין, איני יודע מה לעשות, שכן מידת הדין תחייב אותם בעונשם. לכן, שובו כל זמן שאני עומד במסגרת מידת הרחמים…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: