היחיד והיחד – לפרשיות בראשית ונח

מאמר זה מורכב מטבלה המתארת תהליכים ומנקודות הסבר המתייחסות אליה.

אין פה מאמר הכתוב בצורה סדורה ושוטפת המוגש לקורא כסעודה מוכנה לשולחן ערוך אלא כנקודות המהוות "רוב בישול" ועל הקורא להשלים את הבישול.

במקרה זה, כתיבת מאמר סדור דרשה פנאי שלא היה ברשותי, ועם הקוראים הסליחה.

היחיד והיחד – מהלכים ראשונים בהיסטוריה אנושית                                                            בס"ד, תשרי תשע"א

מהלך כרוולוגי

הקבלה

סכימת מהלך

היחיד והיחד

1

2

3

4

5

6

7

8

א

ב

 

 

א

ב

א

ב

בריאת בראשית (פרק א')

נח וכל החיה   יוצאים מן התיבה

בריאה, ברכות, ציווי

"בריאת יסוד"

בריאה לפרטים נפרדים

"בריאה"/   יציאה ביחד

כל יום בפ"ע "כי טוב", בשבת המאחדת אין   עשייה

"ויצא נח   וכל אשר אתו מן התיבה"

אדם בגן עדן (פרק ב')

היפרדות ללשונותם   ולגוייהם

מהלך משנה משלים

ביחד ומתוך הקשר

הפרדה לפרטים

הכל מתוך הקשר – האדם לאדמה, החיות לאדם והאשה לאיש

התיישבות בכל   העולם לפי שיוכים מאפיינים שונים

חטא עץ הדעת

חטא דור הפלגה

"החשש" בדברי ה', עונש ושילוח

התנתקות מהמשלים והעצמת המקור לבד

נטישת המאחד לטובת הבודד

נטישת ההפרדה   לטובת האחדות

"ותרא האשה כי טוב העץ…"

"פן נפוץ על   פני כל הארץ"

עונש ושילוח מן הגן אל האדמה

בלל את שפתם,   ויפץ על פני כל הארץ

שילוח לתיקון – שילוב מחדש של המשנה

שילוח לשילוב מחדש של המאחד

שילוח לשילוב   מחדש של הפן הפרטי

"וישלחהו… לעבד את האדמה אשר לקח משם" – אל פרק ב'

"כי שם בלל   ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ"

חטא דור המבול

סדום  ועמורה

בתיבה/בית ואנשים מסביב, המאורות (ניגודי),

השמדה, משפחה ניצלת, מעשה בן/בנות (ניגודי)

שימוש במשנה להעצמת המקור

שימוש באחדות להעצמת הפרטים

שימוש בפירוד   להעצמת האחדות

"ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו"

"הוצא את   האנשים…,

המבול ותיבת נח

הפיכת הערים   והצלת לוט

"בורא עולמות ומחריבן"

השמדה במים

השמדה באש

"עושר השמור   לבעליו לרעתו"

                        ^ נכון גם: קין  – ישמעאל: בכורים, נדחים, מעשה, נשלחים מחוץ לישוב. ניגודיות במעשה: קין מפריד (מהלך א), ישמעאל מתחבר (מצחק, "לא יירש עם בני")

פרשת בראשית נח – תשעא

היחיד והיחד

אחד הדברים המאפיינים את הבריאה בעולמנו, שהיא בנוייה מפרטים וקבוצות, מחד היחיד בפני עצמו ומאידך היחד שהוא יוצר עם יחידים אחרים, הפרט הבודד והתמונה הכוללת. דומה שהתורה כולה עוסקת בעיצוב היחס בין שני הגורמים הללו כך שמחד ייצרו "מאזן אימה" זה כלפי זה בכדי שלא יצא כל אחד מהם בכלל שליטה וייהיה הרסני לעצמו ולעולם כולו, ומאידך הקשר בין שניהם יהיה פורה ויוצר ומתקן. יצירת נקודת האיזון הנכונה בין השניים וההתראה המתמדת כנגד הפרת האיזון תוך הטמעת התודעה שרק איזון זה יאפשר את תיקון העולם והקדשת שמו יתברך, היא תכלית העולם.

במקום אחר שירטטנו, על פי רעיון זה, את מהלך סספרים שמות ובבמדבר כמייצגי כל צד ואת ספר דברים כמאחד ביניהם. להלן נצביע על המהלך בחלק הפותח של התורה.

חלקו הראשון של ספר בראשית מתאר לנו מספר אירועים ברמה כלל עולמית ואנושית. ניתן להגדיר 6 אירועים מרכזיים, חציים בפרשת בר' והשאר בהמשך. ניתן לסווגם: 2 בריאות ו- 4 חורבנים (- האם זה סתמי שבריאה היא בלשון נקבה וחורבן הוא בלשון זכר או שיש קשר מציאותי?…) – בריאת עולם בראשית ו"בריאת" עולם נח. מאידך,חטא האדם בגן עדן ועונשו, חטא דור המבול ועונשו, חטא דור הפלגה ועונשו, חטא סדום ועמורה ועונשם. נחלק את הפרטים לקבוצות ונסדרם כרונולוגית ונמצא:

בריאת עולם בראשית                       "בריאת" עולם נח        – משותף: בריאה וברכות

חטא האדם הראשון                         חטא דור הפלגה                   – משותף: עונש שילוח

חטא דור המבול                                        חטא סדום ועמורה       – ": עונש השמדה וניצוֹל [1]

(להשוואת דור המבול וסדום ועמורה יש להוסיף גם: נח בתיבה במקביל ללוט בביתו, תיאור חזל על אנשי הדור שמבקשים לשבור את התיבה במקביל לאנשי סדום הסובבים את הבית. הקבלה ניגודית: במבול אין מאורות ("עד כל ימי הארץ… ויום ולילה לא ישבותו") ובסדום דווקא חילופי הלילה והיום משמעותיים בונונש. השמדת מים לעומת אש, נח שיכור ולוט שיכור, זה מרצון וזה מאונס. בן נח (ע"פ חז"ל) מנצל את המצב, מסרסו ע"י ניתוק ומפרידו מצאצאיו, בנות לוט מנצלות את המצב, שוכבות ומתחברות ויוצרות צאצאים ממנו,)

 (בשלב זה אנו לא מתייחסים לחטא קין כי זה עושה את העניין מורכב יותר. אך עקרונית נכון להוסיף גם אותו לעמודת ימין ולהקביל אליו את ישמעאל המצחק. משותף: שניהם בנים יורשים. סביב מהלך בחירה, שניהם נשלחים מן הישוב (נע ונד / ותלך ותתע במדבר באר שבע) . ניגודיות: קין הורג את הבל ונפרד ממנו. ישמעאל חובר ליצחק – פיזית, ע"פ חז"ל, שמצחק הוא גילוי עריות, וגם אסטרטגית כדי לירש עימו את אברהם, שעל כן אומרת שרה: "גרש… כי לא יירש… עם בני עם יצחק. חלוקה זו גם משתלב במערך הכולל המקשר את קין לחטאי ההפרדה ואת ישמעאל לחטאי האחדה. עם זאת לא נתייחס להקבלה זו משום שאלו אירועים מצומצמים יותר בהיקפם, השפעתם ומשמעותם).

האירועים סודרו לעיל ע"פ סדר כרונולוגי, העמדנו שתי עמודות מתוך הקבלה בין בריאה לבריאה, אך השוואת העמודות מלמדת שיש גם משותף בהקבלה בין העמודות על שורותיהן. עם זאת, להבנתנו, החלוקה לעמודות מבטאת יותר מעצם החלוקה. כל עמודה מציינת מהלך עצמאי ויסודי בהתפתחות העולם, כך שיש לפנינו שני מהלכים. עם זאת מהלכים אלו הינם הפוכים זה מזה, אך דווקא העובדה שבפועל שניהם התרחשו, היא שמביאה את העולם לידי מהלך שלישי משלים הנפתח עם אברהם אבינו

מבנה סכימטי של התהליך:

א.          בריאת העולם של האדם היא בריאה פרטית כפי שמתואר בפרק א' (ראה סעיף הבא). בריאת העולם של נח היא קבוצתית – נכנסים אל התיבה זוגות זוגות או שבעה שבעה. הבריאה כולה נכנסת לתוהו ובוהו והיא יוצאת ממנו כולה בתיבה אחת, כשנח הוא המנהיג והחי, כמו העורב והציפור, משמשים אותו.

ב.          על הבריאה הבסיסית, יש תוספת – מהלך משנה –  מהפן השני. בבריאת בראשית, שהיא פרטנית יש תוספת של כלליות/ הקשריות, כפי שיתואר בסעיף להלן. בעולם שלאחר המבול, יש תהליך של היפרדות והגדרה עצמית.

ג.           אבל הבריאה לא מסתדרת עם התוספת שהיא מקבלת – קשה לראשונה עם הכלליות ולשניה עם ההגדרה העצמית – הם חוזרות בעוצמה למקורן, אך בכך חוטאות ומביאות על עצמן תגובה עוצמתית של בורא עולם. התגובה היא למעשה עונש הרחקה השולח את אנושות לתקן את הפן בו חטאה.

ד.           האנושות הלכה לעשות תיקון, אך עשתה אותו הפוך – לקחה את הפן השני בשביל להעצים את הפן הראשון. בני האלהים חיזקו את הפן הפרטי ע"י איחוד כולם – "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" – הנשים שייכות לכולם כדי שכל אחד יוכל להתגבר ולקחת את מי שהוא רוצה. סדום ועמורה חיזקו את האחדות שלהם ע"י שנפרדו משאר העולם. אין אורחים בסדום. כל כוחה וטובתה של סדום שמור לעצמה.

ה.          עושר השמור לבעליו לרעתו – תגובת הקב"ה: השמדה

התהליך בעולם בראשית:

א.     הבריאה מתוארת בשני פנים – פרק א' מתייחס לבריאה בודדת, של כל יום בפני עצמו, שמעשה כל יום הוא טוב מצד עצמו. אין בריאה של הביחד. העשייה כולה היא של פרטים. הביחד אינו מבריאת העולם הזה. הוא בא בשבת ובא לידי ביטוי רק "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא א-להים לעשות". הבריאה הייתה לשם העשייה. בשבת לא הייתה עשייה. השבת היא מסיפור אחר. היא קביעא וקיימא. (בריאת האדם, "זכר ונקבה ברא אותם", אינה בריאה של ביחד אלא של יצור בודד, פרט, שהוא גם זכר וגם נקבה). (לכאורה מצד זה צודקת החלוקה לפרקים המשלבת את השבת כחלק מפרק ב'. השבת היא הגורם המאחד של כל הבריאה שנבראה כפרטים בששה ימים שונים, שהיא – תופעת האיחוד – היא מעניינו של פרק ב' !)

ב.     בפרק ב' נעשית בריאה מתוך הקשר כולל ולא מתוך פרטים – העץ טרם נוצר מתוך הקשר, האד עולה מתוך הקשר של השקיית הארץ והאדם נברא מתוך הקשר לעבדה ולשמרה. שמות בעלי החיים ניתנים מתוך הקשרם לאדם והאשה נבראת מההקשר "ולאדם לא מצא עזר כנגדו" האשה נבראית מתוך ההקשר שלה לצלע האדם. הכל בא בהקשר של זה לזה. מתוך הביחד היוצר ומפרה – ,לעבדה ולשמרה".

ג.      פרק ג' – חטא עץ הדעת הוא חזרה לעולם הפרט והפירוד. מה זה "ותרא האשה את העץ והנה…" – ומה היה עד עכשיו? היא לא ראתה אותו? כנראה שלא ! עד עכשיו היא ראתה רק את הגן, את כל הגן, את הגן בכללו. מרוב עוצמת חוויית היער, היא לא ראתה את העצים. עד עכשיו היא ראתה את כל גן עדן כתמונה אחת שלמה ומושלמת. האיסור לא לאכול מעץ הדעת השתלב לה יפה מאד בציווי ,מכל עץ הגן אכל תאכל". תמונת הגן הייתה מושלמת דווקא בגלל שמעץ אחד היה אסור לאכול. זה הוסיף בעדינות את החמוץ. לרוטב המתוק והיה מושלם. התמונה כתמונה הייתה מושלמת ולא היה שום רצון לאכול מעץ הדעת. הנחש… הוא הביא לאשה את תוכנת ה-OCR, את היכולת לפרק את התמונה הכללית לפיקסלים בודדים, להפוך התמונה לטקסט ולבודד אות או מילה בפני עצמם. הוא התייחס לעץ הדעת בפני עצמו, במנותק מכל שאר עצי הגן, במנותק מההקשר של עץ הדעת אל כולם ומיקומו במכלול. כשמסתכלים עליו בפני עצמו… אין ספק, הוא נחמד להשכיל ותאווה לעינים וטוב למאכל. אז בעצם למה לא? כשמנתקים דבר מהקשרו, גם אסור יכול וחייב להיות מותר.
תגובת הקב"ה לחטא האדם היא כפולה: 1. עונש במישור הפרטי. עונש לאדם בפ"ע, לאשה בפ"ע ולנחש בפ"ע. כל אחד מהם לא יסיים את יומו ב"כי טוב" האדם יאכל את עשב השדה, האשה – "הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים". והנחש על גחונו ילך ועפר יאכל כל ימי חייו. 2. עונש במישור הכללי / ההקשרי – ניתוק הקשר הטבעי בין האדם ללאדמה, בין האשה לאישה, ובין האשה לנחש ובין זרעה לזרעו.
אך בעיקר תגובתו שלה קב"ה הייתה שילוח האדם מגן עדן "לעבד את האדמה אשר לקח משם". לקיחת האדם מן האדמה סופרה בפרק ב' בהקשר של בריאה מאוחדת. האדם נשלח בשביל לתקן את מידת הביחד/ התמונה הכללית שקלקל.

ד.     כאמור, בני האדם הפנימו את המשימה ושילבו את הביחד בעולמם הפרטי ובכך הועצמו והעצימו. אלא שהם עשו זאת בדיוק בדרך ההפוכה לזו הנצרכת והנכונה. הם לקחו את כח הביחד בשביל להעצים את הכח הפרטי שלהם. כך עשו שיתוף של כל הנשים, כדי שכל אחד יוכל לקחת באופן פרטי את מה שהוא חפץ.

ה.    "אמחה את האדם אשר בראתי…כי נחמתי כי עשיתם" – השמדה במים.

מהלך עולם נח:

א.     "בריאת" עולם ביחד – נכנסים אל התיבה משפחות משפחות ויוצאים כולם מתיבה אחת בהנהגת נח.

ב.     נפרדו לארצותם ולגוייהם – מהלך משנה משלים לתהליך השבריאה.

ג.      לא הסתדרו עם הפיצול, וכתגובת רטרו, עשו מהלך איחוד עוצמתי ,ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". אלא שהתמקדות זו באחדות ללא פרטים היא אסון לאנושות עצמה, ולכן הקב"ה מפזר אותם בכל הארץ כדי שישקיעו שוב בשילוב מהלך המשנה של הפירוד באחדות המקורית.

ד.     סדום ועמורה הם מודל השילוב. שוב בדרך הפוכה – לקחו את הפירוד בשביל להעצים את האחדות שלהם. כל טוב סדום לעצמה ואין מקבלים אנשים מבחוץ.

ה.    עושר השמור לבעליו לרעתו – תגובת ה': השמדה בגופרית ואש.


[1] הערה ממרחשוון תשע"ב – למעשה נוצר פה מודל של השמדה שיש מי שניצול ממנה ומתפתח ממנו משהו משמעותי. מודל זה חוזר על עצמו במכת בכורות במצרים וגם אצל רחב ביריחו. צירוף הפרטים לכלל מודל מאפשר גם השוואה ביניהם ולמידה מאחד על השני. השוואה זו מלמדת אותנו לפחות שני דברים: א. במקום אחר ביארנו  שראויים היו המצרים למנף את תהליך תיקון העולם במלכותו יתברך, ומשעה שקילקלו בהמשך השיעבוד נדחו מן התהליך ועם שראל יצא מתוכו ליצור את התהליך בעצמו. דחיית המצרים מן התהליך הביאה בהכרח להשמדתם. תפיסה זו וההשוואה לאורה מציגה באור אחר את התפקיד שיועד לאנשי דור המבול, לאנשי סדום (וכנראה שאת זה זיהה לוט ולכן הלך דווקא לסדום) ולאנשי יריחו  [כ"תומכי גאולה" של עם ישראל הנכנס לארץ. הבנה זו מבהירה באור אחר את הסיבה לשליחת המרגלים ע"י יהושע, (שלכשעצמה אינה ברורה), מדוע דווקא שניים (בהקבלה למשה ואהרן הנשלחים לפרעה) ופשר הבשורה שהביאו המרגלים ליהושע (אין עם מי לדבר, צריך להלחם).אולי יש בכך לתרום להבנת דמותה של רחב, הניצולה, מתוך הקבלה ללוט הניצול, כששניהם עוסקים בהכנסת אורחים והגנה עליהם. אפשר שגם היא הייתה דמות חריגה ביריחו אבל חיה שם בגלל הפוטנציאל שהיה באנשי העיר. אולי היותה בתפקיד "הניצול", השואב אליו חלק מהפוטנציאל שהיה טמון אצל מי שהושמד, מלמד על עוצמת אישיותה ומסביר מדוע ע"פ חז"ל נשא אותה יהושע לאשה]. ב. ע"פ המודל, קודם לחטא שיש עליו השמדה וניצול, יש חטא שעונשו שילוח, וקודם לכן בריאה. עיון בספר שמות מעלה שיש "בריאה" של עם ישראל בפתיחה ובהמשך מכת בכורות שהיא השמדה וניצול. האם את החטא עליו בא שילוח וגלות ניתן למצוא אצל משה ההורג את המצרי ונוזף בעברי? האם כך מעבירה התורה ביקורת סמויה על מעשהו משה, בגללו הוא מתחייב עונש גלות? אולי בכך יובן סיפור המלאך הרוצה להרוג את בן משה במלון, בשובו מצרימה, שהרי אסור לו לשוב לשם כמו שאדם אינו יכול לחזור לגן עדן. או אולי ניתן להקביל, במקרה זה, את משה לקין – "והיה כל מוצאי יהרגני" ורק האות הוא שמציל אותו – אצל קין במצח ואצל בן משה היא אות הברית? ואולי הריגת המצרי ביום א מקבילה לאדם בג"ע והעברים הניצים ביום ב' ו"רשע למה תכה רעך" מקביל לקין. כ"א פספוס בציר שונה. משה במצרי יוצר את רצון פרעה להרגו ובכך יוצר את הנתק ביניהם שלבסוף מסיט את פרעה מייעודו הגדול.

היחיד והיחד

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: