"הבה נבנה לנו עיר ומגדל" – לפרשת נח

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:

וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: (בראשית פרק יא, א' – ט')

אז יש לנו שפה אחת ודברים אחדים ואפילו מקום מושב אחד.

לשאיפות בני האדם ישנם שני חלקים, בכל חלק מובאת הלוגיקה/ התובנה ותוצאותיה

גם בתגובתו המעשית של הקב"ה ישנם שני חלקים וגם שם יש לוגיקה ותוצאה, "הבה נבלה" כנגד "הבה נלבנה" ובבל כנגד הלבנה.

ובין מחשבות בני האדם לתגובת ה' מובא המניע לתגובה, הלוגיקה ש"הדריכה" כביכול את בורא עולם להגיב על מעשי בני האדם. הם רצו "הבה נלבנה" ו"הבה נבנה" והוא כנגדם אומר "הבה נבלה" ומפיצם בארץ.

ויש לשאול, את הידוע כבר, מה היה רע במעשיהם של דור הפלגה? מה פגם היה בהיותם "שפה אחת ודברים אחדים" או ברצונם לבנות עיר ומגדל ולעשות שם או בכך שכעת יוכלו כל אשר ייזמו לעשות? מה כל כך בעייתי בנ"ל שמחייב כזו תגובה קשה?

ועוד, האם הבלילה וההפצה הם פתרון טכני לבעיה טכנית או שהם פתרון מהותי לבעיה מהותית? כוונתי לומר שהרי פשוט שהקב"ה לא נתן פתרון טכני ומקומי לבעיה מהותית (שכך משמע מחלק מההסברים לחטא דור הפלגה) שאם כן, מה הועלנו? לפיכך יש שתי האפשרויות שהוזכרו: טכני לטכנית, ואז יש לשאול אם כך מה כל כך חשוב בספור הטכני הזה שהתורה טורחת לספר לנו אותו? וזה מעבר לשאלה היסודית מהי הטכניות פה?, או מהותי למהותית ואז יש לברר מה היה כל כך מהותי במעשי בני האדם ומהו הפתרון המהותי שנתן הקב"ה לבעיה?

למעשה, השאלה האחרונה היא גם תגובה מסויימת לחלק מההסברים שניתנו לפרשה זו.

על כן חשבתי לומר את שאולי יכול להוסיף פן נוסף או חלק של פן בפרשה.

פרשתנו באה על רקע הפרק הקודם, המהווה רקע הכרחי להבנת הנושא שלנו. לשם הבנתו כרקע ברצוני להדגיש שלש נקודות בפרק זה שראויות לתשומת לב ושעתידות לסייע בידנו בהמשך.

ראשית נזכר שלנח שלשה בנים: שם, חם ויפת. כך הוא סדר תולדותם וכך מן הסתם אמור היה להיות סדר חשיבותם ותרומתם לאנושות העתידה להתפתח. אלא שחטא חם לאביו ומקללתו נדחה להיות שלישי, אחרי שם ויפת. מכאן שעקרונית היה צריך לפרט את תולדותיהם והתפזרותם בעולם ע"פ הסדר הבא: שם, יפת וחם. אלא ששינה הכתוב והעביר את שם לסוף רשימת הפירוט והקדים לו את אחיו, יפת וחם. וכל כך למה? דומני שזהו "תנא דמסייע" לכך שפרק י' הינו רקע הכרחי לפרק י"א ואת פרשת מגדל בבל צריך להתחיל להבין מכך שהיא נחלת שם.

כאן אנו מתחברים לנקודה השניה בדברינו, הבנה מיהו שם ומהו מעמדו. שם הוא בכור ובכיר בני נח שבניו הם האליטה העולמית, מרכז האינטלקטואליה האנושית ומוקד ההשפעה העיקרי, טכנולוגית וכלכלית, בעולם כולו. יפת מתיישב באירופה, לימין אחיו הבכור, ועתיד לסייע בידו בפיתוחה התרבותי של האנושות, באמצעות בנו יון. המסתכל על מפת העולם העתיק באופן חד מימדי רואה אם כן את שם במרכז, את יפת המתיישב לימינו ומתחתיהם ולרגליהם מתיישב חם, אחיהם המקולל, לקיים את שנאמר לו "עבד עבדים יהיה למו".

נקודה שלישית הראויה לתשומת לב בפרק י' היא נמרד בן כוש בן חם.  נמרד זה מתחיל להיות גבור בארץ וכשהתורה אומרת "ותהי ראשית ממלכתו" וכו' אין הכוונה רק לתיאור גיאוגרפי של התפרשות ממלכתו אלא גם לכך ש"ראשית ממלכתו" פירושה גם הממלכה הראשונה ושהוא, נמרד, גם הראשון להמציא את מושג ומוסד המלוכה. עם זאת, כמובן, המובן הראשוני של "ראשית ממלכתו" הוא המובן הגיאוגרפי ועל כן הבה ונבחן מובן זה:

"וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר"                 (בראשית י, י')

המבחין יבחין שמשהו מוזר מתרחש פה: נמרוד בן כוש בן חם, שנחלתו כמוזכר לעיל במזרח התיכון וביתר ספציפיות בארץ כוש, שמדרום למצרים, ובהגדרה מדוייקת "מעבר להרי החשך" (ועיין ישעיהו י"ח ואכמ"ל), ראשית ממלכתו ועיקרה אינה כוש אלא ארץ שנער, מרכז נחלת שם ! רוצה לומר, לפנינו בן חם המולך במרכז ארץ שם !!! לא רק שאין הוא מצוי בארצו הטבעית אלא יותר מזה ביחס שבין חם לשם.

אף שעל פניו מציאות זו נראית כשלילית ובעייתית, וכך כנראה גם חושב אשור בן שם הקם ועוזב את המרכז בעקבות המלכת בן חם בארץ שם וכמאמר הפסוק: "וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ (של נמרד) בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר: מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח" ובלשונו של רש"י על אתר: "מן הארץ וגו' – כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם", מ"מ משמע מהתורה, ביסוד פשט הדברים ואחרת מרש"י כאן,  שהיא מייחסת למהלך זה דווקא אור חיובי. לענ"ד הפסוק: "הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה' " בא להציג את כוונת המהלך באור חיובי. כנראה יש פה מהלך של שילוב בין הכוחות המצויים בחם ובין אלו המצויים בשם, מתוך הבנה עמוקה שכל אחד מהם בפני עצמו אינו יכול להגיע למירב. ואמנם שילוב הכוחות בין האחים הוא ודאי מהלך חיוני וחיובי ואף הכרחי אך מסתבר שהדרך בה הוא בוצע, בן חם המולך בארץ שם, כנראה יש ביסודה ובבסיסה בעיתיות מהותית. על כן לא פלא הוא שמדרשי חז"ל מציבים את אברהם אבינו כצד ניגודי ומתנגד לנמרד, שכן עתיד הקב"ה לומר לו "לך לך מארצך… אל הארץ אשר אראך" ויהיה הוא, בן שם, מלך בארצו של חם, כמאמר בני חת "נשיא א-להים אתה בתוכנו" והוא היחס הנכון לשילוב חם ושם.

אך כל זה לענין פרקים י' וי"ב ומה עם מגדל בבל שבפרק י"א?

ובכן, מכל הנ"ל, משמעותי עבורנו ששנער היא ארץ שם ובה כל ה"טופ" שבעולם.

אם כן מתכנסת לה כל האליטה והאינטלקטואליה העולמית ודנה בבעיות העולמיות. עד היום מקושר היה האדם לאדמה. ממנה הוא לוקח, אותה הוא נצטווה לעבוד, מהצומח ממנה הוא חטא, אל חלק ממנה הוא שולח ובעקבותיו היא נענשה. קין היה עובד אדמה וקרבנו לא נרצה, בעקבותיו הוא חטא ועל כך נענש שנע ונד יהיה בארץ. כשנולד נח חשבנו ש"זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידנו מן האדמה אשר אררה ה' " אך בני דורו רק הביאו מבול על הארץ. כשיצא מהתבה תכנן נח בעזרת האדמה לשקם את העולם הפיזי והאידאלי – "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם", אך שוב נכשל המפגש עם האדמה והוא רק הניב את נפילתו של נח ביין, את מעשה בנו ואת עונש חם. כל הארץ הייתה עתה שפה אחת ודברים אחדים שהקשר אדם – אדמה הוא רק הרסני לאנושות כולה. יש בו בקשר זה, חשבו הם, משהו הרסני לאדם אך יותר מזה משהו בעייתי במהותו. עבודת האדמה מחייבת תלות מוחלטת במהלכי השמים, בגשם שירד או לא ירד, תהא שנת בצורת או שנה גשומה ועוד דברים שמחייבים את עובד האדמה להיות תלוי בחסדי שמים וממילא לעמוד בקשר ובמחויבויות כלפי שמיא. מצב זה היה בעייתי מבחינתם. הם שאפו להשתחרר מתלות זו, להיות עצמאיים, להחליט על גורלם באופן אוטונומי ולא להזדקק לחסדי שמים. תקוותם הייתה ליצור עולם טכנולוגי ופיזי המאפשר התנתקות מהאדמה, וממילא גם מהשמים, והחי את חייו על תעשיה, מסחר ושאר טכנולוגיות. תחומים אלו מאפשרים שליטה מירבית על כל תהליכי הייצור, התוצר והשימוש ובעזרתם ניתן להגדיר תחזיות ברורות יותר לפרק זמן ארוך, לשלוט ברווחים ובהנפקה ובעיקר להרגיש יציבות וודאות, מוחלטים ככל האפשר.

לשם כך היה צריך לייבא מודל אחר, מודל המצוי במצרים ובכוש וליישם אותו, בהתאמה מחייבת, בארץ שנער. נמרד בן כוש מכיר היטב את ארץ ירושתו והוא המתאים למלוך בארץ שנער, כדי לממש בה את "מודל מצרים". מהו "מודל מצרים" (ויותר מזה, את מה הוא סותר ואל מה הוא מנוגד) ? על זה כבר עונה התורה מפורש: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"                 (דברים יא, י' – י"ב). "מודל מצרים" הוא המודל למקום שבו אין תלות ברבש"ע, יש הכל בלעדיו (לכאורא), אנחנו לא נפריע לו והוא לא יפריע לנו. נמרד לא מביא רק את מודל ארץ ירושתו אלא מביא גם את המודל המתאים לאופיו האישי הפרטי.  נמרד הוא "גבור ציד". מכירים אנו עוד "איש יודע ציד איש שדה" שהקבלות לו עם נמרד (ועיין בהשוואה שבין תיאור רש"י את נמרד לתיאורו את עשו וכן לרש"י בפרשת תולדות, פרק כ"ז פסוק ט"ו, המסביר שבגדי עשו החמודות הם הבגדים שחמד עשו מנמרד וודאי שקשר עשו ונמרד אינו רק בבגדים אלא גם במהות). אותו עשו, "איש יודע ציד", מקבל מאביו ברכה "הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל" וזאת בשונה ממה שקיבל אחיו יעקב "ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ" ועל הבדל זה עומד רש"י ואומר: "האלהים – מהו האלהים בדין, אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך"              (רש"י בראשית כז, כ"ח). הוא עשו הוא נמרד. לא בא נמרד למרוד בבורא עולם באופן אקטיבי וישיר אלא בעקיפין, בעצם ההתנתקות מקשר עמו.

אנשי דור הפלגה זיהו בעבודת האדמה ובקשר עימה את "מודל א"י " שמתארת התורה ואותו הם לא רצו, קשה היה להם לעמוד בו ובאופן שיטחי ההסטוריה הייתה להם לעזר בכך. וכך החליטו מיטב המוחות האנושיים של אותה תקופה והחברה האנושית הכי נאורה ומתקדמת שאין חפץ להם לא בארץ וממילא לא בשמים אלא רק במה שביניהם. אמרו הם "נלבנה לבנים ונעשה חמר ומהם נבנה עיר ומגדל ונעשה לנו שם". רוצים הם להיות חברה עירונית החיה ממסחר ומתעשיה וממוצרים קיימים. בני האדם הפחות מתקדמים, הפרמיטיביים והפחות נאורים, דהיינו בני חם, הם ימשיכו להיות עובדי אדמה ויאמינו בדברים שאינם יצרניים ותועלתיים אך החברה הנאורה ידעה שמודל העיר הוא המודל הנכון. ראשית אין בה תלות חיצונית אלא רק באדם עצמו, חיי העיר מאפשרים לכולם לגור זה לצד זה ביחד ולהיות שפה אחת ודברים אחדים וליצור תהליכים חברתיים רבי עוצמה שיביאו את האנושות לידי יכולות גבוהות מאד, מה שאין כן בעבודת האדמה שמרחיקה בין האנשים שכן לכל אחד אחוזת אדמה משלו ואותה הוא מעבד ואין הוא עובד עם חברו וגם גר הוא בתחום אדמתו ושטחי האדמה מפרידים בין האנשים וכך אין יוצרים חיי חברה תוססים וערים. רק עיר ומגדל מרכזי לכינוסים כללים יאפשרו לבני האדם לעשות לעצמם שם. "נעשה לנו שם" לענ"ד אינו רק פרסום והנצחה אלא גם כפשוטו: שם בן נח, דהיינו באמצעות העיר והמגדל נגדיר את בני שם, הנאורים והמתקדמים.

את זה רואה הקב"ה. "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" הקב"ה יורד לראות את המקום בו נמצאים רק בני האדם ואין הם רוצים שהוא יהיה בו ומגדיר את הדינמיקה שנוצרה. אין פה ח"ו כביכול "חשש" כלפי שמיא ממה שייזמו לעשות אלא משהו אחר. זוהי דאגה מכך שיוכלו לעשות כל שירצו מבלי להזדקק למתח המתמיד של יחסי שמים וארץ, לתפילה ולתהליכים הדתיים הנובעים ממתח זה ולהשכנת שם שמים בעולם. לשם כך בא פיזור החברה העירונית הצפופה לכל עבר ע"מ שלא יתרכזו במקום אחד אלא יתפרשו בחלקות אדמה רחבות ונפרדות, בהם נדרש כל אחד מהם לחזור ולפתח  את היסודות. הם דברו על "נלבנה לבנים". מתגובת פרעה למשה ואהרן בפרשת שמות אנו יודעים איך מלבנים לבנים. לצורך זה צריך תבן, אולי חול, מ"מ נדרשים לאדמה. דור הפלגה דילג על מקור הלבנים אך הקב"ה חייבם לחזור ליסודות מההתחלה, דהיינו לאדמה עצמה וממילא להשלכותיה השונות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: