מכאן ואילך פוחת/מוסיף והולך – חנוכה תשע"ד

א.

"מצות נר חנכה נר אחד לכל בית
והמהדרין נר אחד לכל נפש
והמהדרין מן המהדרין מוסיפין נר לכל נפש ונפש לכל לילה. בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך". (מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון)

הביטוי המובהק של זכרון האירועים מימי החשמונאים הוא הדלקת הנר. דבר זה בהחלט  מובן, שכן התשובה לשאלה "מאי חנוכה?" היא נס פח השמן בהדלקת המנורה, ומסתבר לציין את האירוע לדורות בהדלקת נר.

גם דרכם של המהדרין בהחלט מסתברת. יש בחג זה מוטיב מובהק של "פרסומי ניסא", ומתן האפשרות לכל אחד מבני הבית להדליק נר ובכך להגדיל את האור ולהעצים את פרסום הנס היא בהחלט מתבקשת.

לעומת זאת, שיטתם של המהדרין מן המהדרין, לכאורה, אינה ברורה, שכן מה משמעותה של הדינמיות במספר הנרות? אפשר שידליקו כל יום 7 או 8 נרות לאורך כל החג, אבל מה הייחוד בשינוי מספר הנרות כל יום, אם מוסיף והולך ואם פוחת והולך?

ב.

אפשר שמנהג המהדרין מן המהדרין מצביע על מקור ומשמעות שונים לחג חנוכה. את אלו נוכל למצוא בפיסקה הבאה מדברי חז"ל:

"ת"ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה], כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים". (בבלי, עבודה זרה ח, א).

יש לחנוכה פן נוסף, מעבר לזה המציין אירוע היסטורי מוגדר שהתרחש בימי היוונים/חשמונאים. זהו פן שאינו זכר לנקודה על הרצף האנושי היסטורי אלא נקודת ציון למנהגו של עולם".

בהקשר זה יש לשאול על אדם הראשון שתי שאלות: א. כיוון שהבין שמנהגו של עולם הוא, מה טעם יש לחגוג את הדבר? מילא בפעם הראשונה הייתה לו חוויה של יציאה מחרדה, אי ידיעה וחוסר וודאות אל הבנה ומנוחת הנפש. אך למה לשנה אחרת ולדורות עשאן לימים טובים? ב. מילא עשה ימים טובים לאותם 8 ימים שבהם ראה יום שמאריך והולך, אבל מה הטעם לימים טובים לאלו שבהם ישב בתענית והיו ימי צער?

ג.

דומה שתשובות לנ"ל מצויות במחלוקת בית שמאי ובית הלל בענין נר חנוכה.
המהדרין מן המהדרין מציינים באופן הדלקתם את נקודת הזמן בה מתחלפת שנת השמש המאירה לעולם. מבחינה זו דומה חנוכה לחגים אחרים בעלי משמעות חקלאית המציינים שלב במעגל השנה השמשי, כגון חג האביב, הקציר או האסיף.
בית שמאי סבורים שיש לחגוג את סיום השנה ההולכת ומסתיימת והם סופרים את הימים שנותרו עד לסוף התקופה. על כן מתחילים משמונה ופוחת והולך. בחנוכה חוגגים את סוף השנה החולפת כמו שבחג האסיף חוגגים את סוף השנה החקלאית בשדה התבואה. כבר עמד על כך ר' יואל בן נון שחנוכה הוא מועד סיום מסיק הזיתים, הפרי האחרון שנאסף מגידולי השנה שעברה. מתוצרת הזיתים,, מהשמן, מדליקים את הנרות שהם מצוות החג. בכך דומה חנוכה לסוכות, שגם הסוכה נעשית דווקא מגידולי קרקע והם גם המתבטאים בארבעת המינים.
בית שמאי אומרים פוחת והולך, כנגד פרי החג, כיוון שהם רואים את חנוכה חג משלים לסוכות בסגירת מעגל השנה החקלאי. פרי החג מתמעטים מ-14 עד 7, ונרות החנוכה משלימים את המהלך ומתעטים מ-8 עד 1. שבעת ימי סוכות ושמונת ימי חנוכה, מאמצע החודש ועד תחילתו המחודשת הם מסגרת המציינת את טווח הזמן המוגדר כ"צאת השנה".

בית הלל מציינים בגישתם את חגיגת השנה הנפתחת. על כן הם מתחילים מההתחלה, בנר אחד, והולכים ומוסיפים. האור הולך ומתרבה וזה הביטוי של מעלין בקודש.

הדינמיות שיש במספר הנרות הנדלקים בחנוכה, ע"פ שיטת המהדרין מן המהדרין, היא ביטוי לתהליך סוף השנה או להתחדשותה וממילא מובן מדוע לא מדליקים מספר קבוע של נרות כל החג. בית שמאי ובית הלל חולקים איזה תהליך מציינים.

בהתאם לזה, ראוי היה לחגוג את חנוכה במשך 16 יום ! שמונה ימים לציון סיום השנה שחלפה, כשיטת בית שמאי ו-8 ימים לציון השנה המתחדשת כבית הלל. הד ליישום אפשרות כזו בהדלקת הנרות ובמסגרת 8 הימים שתוחמו אנו מוצאים באחת מתשובות הגאונים:

צא. ואשר כתבתם מנהגנו בחנוכה להדליק בהיכל שמנה נרות, בלילה ראשונה עושין אחת משמאל ושבע לימין ובכל לילה מעתיק אחת מימין לשמאל (על) [עד] לילה שמיני יעשו כולן לשמאל, יודיענו אדונינו גאון היאך נעשה, שיש מי שאמ' ששה עשרה, שמנה מימין ושמנה משמאל, ילמדינו אדונינו היאך מנהגכם וכיצד נעשה. (תשובות הגאונים החדשות – עמנואל (אופק) סימן קעז)

בתשובתו הגאון מורה לעשות כפי שאנו נוהגים היום, אולם השאלה משקפת מסורות אחרות שהתגלגלו בקהילות ישראל. הציבור השואל מעיד על מנהגו להדליק כל ימי החנוכה 8 נרות אלא שבדרך העמדתם בחנוכיה הוא מביא לידי ביטוי במקביל גם את דעת בית שמאי וגם את דעת בית הלל. צד ימין של החנוכיה מבטא את בית שמאי ובו מספר הנרות הולך ופוחת מלילה ללילה. צד שמאל של החנוכיה מבטא את דעת בית הלל ושם הנרות מוסיפים והולכים. בחנוכיה שהדליקו הקהל היו 15 (או 16) קנים. ביום הראשון היה צד ימין מלא נרות. ביום השמיני היה צד שמאל מלא נרות. בין לבין, במהלך החג בצד ימין נעשה תהליך של פוחת והולך ואילו בצד שמאל נעשה תהליך של מוסיף והולך. כך הצליחו לבטא בשמונה ימים את שתי הדעות, ויותר מזה את סיום השנה החולפת במקביל להתחלת זו המתחדשת.
במקביל, מעיד הציבור בשאלתו על דעת אחד מן הציבור שסבר שיש להדליק כל החג מספר שווה של נרות, כמצוה הבסיסית וכדעת המהדרין, אולם רצה לבטא את 2 הצדדים של תקופת השנה ולכן סבר שיש להדליק 16 נרות, שמונה מימין ושמונה משמאל, כפי שאדם הראשון עשה לאלה ולאלה ימים טובים.

למעשה חנוכה נחוג שמונה ימים ואנחנו מבטאים רק את דעת בית הלל שמוסיף והולך, אולם מבחינה תודעתית חשוב להפנים שאותם שמונה ימים מכילים בתוכם גם את ביטוי סוף השנה החולפת וגם את תחילת השנה המתחדשת.
מעין זה מצאנו גם בשמיני עצרת, שהוא חג המכיל בתוכו גם ביטוי לסוף שנה וגם ביטוי לתחילת שנה. מחד, הוא שמיני לשבעת ימי סוכות והוא מחובר לחג האסיף בצאת השנה. מאידך, הוא חג החובר לרצף מועדי תחילת השנה, ראש השנה ויום כיפור, כפי שמעידים מספר קרבנות המוספים המוקרבים בו. כך גם שמונת ימי החנוכה מכילים בתוכם את שני הפנים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: