המבוכה וההבטחה – להפטרת פרשת בהר

רק הקישור לפרשה יבאר את דברי חנמאל שבהפטרה (ירמיה לב, ו – כז) לירמיהו,: "קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה לָךְ" (לב, ח) מהו "משפט הירשה" ו/או "הגאלה"? האם את הקנין, שבמוקד ההפטרה, עושה ירמיהו מטוב לב או משורת הדין?

בפרשתנו מצווה התורה: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (ויקרא כה, כה). דהיינו, אדם שירד מנכסיו ומכר את שדהו, מצוה על אחד מקרוביו לגאול את השדה ולהשיבה לחיק המשפחה. חנמאל משקף נוהג אחר, שהסתעף מבסיס המצוה: בטרם תימכר השדה לאיש זר, נתבע/ים הקרובים "לקצר תהליכים" ולקנות את השדה ישירות מיד קרובם העני. הליך זה קדום בהרבה למקרה הנדון, שכן כבר בתקופת השופטים אנחנו מוצאים את בעז דורש מ"הגואל" לקנות את השדה אשר לנעמי, שכידוע ירדה מנכסיה.

אך לא זה הסיפור האמיתי של ההפטרה, כפי שלא זה המניע להשקעת הנדל"ן של ירמיהו. קנין השדה נעשה בצו ה' לירמיהו. חוסר ההגיון המעשי שבקיום הצו, מחד, והמבוכה האמונית שהוא גורם לנביא, מאידך, הם שני מרכיבי ההפטרה והם הסיפור.

במוקד החלק הראשון, תיאור קניין השדה (ו – טו), עומד חוסר ההגיון המעשי. עוצמתו אינה עולה מההפטרה עצמה אלא מהפסוקים הקודמים לה (א – ה). הקנייה מתבצעת שנה לפני חורבן הבית. ירושלים במצור, ערי השדה שביהודה ובנימין כבושות וחרבות, החורבן מאד ריאלי אך ההתנגדות אינה רציונלית, ירמיהו כלוא בחצר המטרה בעוון נבואות הפוגעות במורל העם. על רקע מציאות זו בא חנמאל ומציע למכירה, באופן אבסורדי, את שכבר אינו ברשותו. השדה בענתות כבושה ורמוסה בידי חיילי בבל. הערך העסקי והתבונה ההשקעתית שבקנייתה נמוכה מזו של קניית חלקה על הירח ! איש לא יציע כסף תמורתה. אפילו לא ירמיהו ! אלא אם בצו ה'… חוסר ההגיון משתקף על ידי הכתוב בצורך להדגיש הבטחה נחרצת: "כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָא-וֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת"(טו)

במרכז החלק השני, תפילת ירמיהו (טז – כז), עומדת המבוכה האמונית. על פניו, מבנה התפילה אינו ברור, כיוון שהמבוכה מובעת בפסוק אחד ואילו ההקדמה לה נפרשת על תשעה פסוקים מתוך עשרה. אבל ההקדמה היא המגלה את עוצמת התלונה. ירמיהו מתאר את פועל ה' וכוחו על ציר ההיסטורי, ובכלל זה הוצאת ישראל ממצרים והבאתו אל ארץ זבת חלב ודבש, אך את חטאי ישראל כלפיו המוליכים הגיונית אל החורבן. דברי ירמיהו הם במכוון מעמד הפוך למעמד מקרא ביכורים, בו מביא האדם מבכורי אדמתו וסוקר לפני ה' את ההסטוריה הישראלית המשתלשלת עד אליו, ובאופן טבעי מוליכה אותו לומר "הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'". ירמיהו מבצע מעמד הפוך, עומד לפני ה' וסוקר את כל ההיסטוריה המוליכה אל חורבן האדמה ופרותיה,אם מקרא ביכורים הוא ביטוי שיא ליישוב הארץ, הקדמת ירמיהו היא ביטוי שיא להכרח החורבן. ואם כך למה לקנות שדה? איזה פירות יצאו ממנו? לאן הם יובאו כביכורים?

חוסר הגיון ומבוכה רוחנית מובעים גם בפרשתנו: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת  תְּבוּאָתֵנוּ"? (כה, כ) זו אמירה המביעה לא רק תמיהה ריאלית אלא גם מבוכה רוחנית. במידה מסויימת, הפרשה וההפטרה משקפות גם מציאות הווה הדורשת בסיס יציב ומעוגן.

אפשר וסיפוק דרישה זו מחייב את צירוף ההבטחה בפרשה, "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים…", לאמור בירמיהו, "כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָא-וֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת… הִנֵּה אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר", ולחוזק עמידתנו כפרט וככלל.
שבת שלום

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: