וארשתיך לי לעולם – הפטרת פרשת במדבר

מנהג העולם, שכשמציין אדם את מנין צאצאיו – ילדיו, נכדיו או ניניו -, מפטירים השומעים כנגדו בברכת "כן ירבו !". דומה שכך עושה ההפטרה (הושע ב, ב – כב) לפרשה. בפרשתנו מסכמת התורה: "אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל… 603,550" (במדבר ב, לב), וכנגד זה מגיבה ההפטרה בפתיחתה: " וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר" (הושע ב, א). אולם לא זה במוקד ההפטרה, ובכדי לומר בה מילה נקדים מעט על הנביא הושע ודרכו.

יותר מנביאים אחרים, מבטא הושע את יחסי הקב"ה וישראל ברגש האהבה. במידה מסוימת הם משולים ליחסי אב ובניו, אך באופן מועצם ומודגש הרבה יותר, ליחסי איש ואשה. הנביא לא רק נעזר בדימוי יחסי איש ואשתו אלא גם משתמש בניסוחים עזים, חריפים וחדים. את הקשר בין בני הזוג מתאר הנביא בעוצמה ובפירוט, וכשחל ריחוק ביניהם, הוא אף מעצים, מפליג ובוטה בביטוייו, לקיים מה שנאמר "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ" (שה"ש ח, ו). אני זוכר, כשהיינו בני מצוה והייתה זו הפטרה של אחד מבני החבורה, את המבוכה ששררה כשדיקלם באזנינו את שהוא אמור לקרוא. נוסף על כך, הושע עושה (ב, טז) מעבר מאד חד ומהיר מביטויי גנאי ונבואת פורענות לגילויי אהבה ונבואת נחמה. אין שום הכנה למעבר הפתאומי הזה ואין הקדמה למהלך ניגודי כל כך למה שהיה עד כה. מלבד זאת, בעוד שנבואת הפורענות מובנת, לאור פירוט מעשי הזנות והבגידה אותם מתאר הנביא, הרי שאין כל תיאור או סיבה המבארים מדוע פתאום החליט הקב"ה באחת לעבור למצב גאולה. למעשה, אין תשובה, אין חרטה, אין הבטחה ש"יותר זה לא יקרה", אין התנצלות. הגאולה פשוט פה.

אלא שאת נבואות הושע יש למקם, חוויתית, ברצף לאחר מגילת שיר השירים. שיר השירים משלב אותנו בנדיבות בעולמם הסוער של הדוד והרעיה בטרם מיסדו את אהבתם וזוגיותם. זו, שהיא לכשעצמה מוטבעת כ"חותם על לבך… על זרועך". יש כיום רב בגוש עציון, יוסיף ימים ושנות חיים, בע"ה, בהגדלת תורה והאדרתה, שכשהוא קורא את שיר השירים בטבעיות, אין לשומעים חשש ספק שמים רבים לא יכבו את אהבת הדוד והרעיה ונהרות לא ישטפוה. ובטוחני בו שיאמר שקריאתו היא רק הד קלוש וטיפה מן הים של העוצמה האמיתית. הושע פוגש אותנו לאחר כמה שנות נישואין, כשלזוג יש כבר שלשה ילדים, רף ציפיות גבוה ומשטח מציאות נמוך, הרבה שעות ייעוץ זוגי, עוצמות אהבה שאינן מתועלות נכון ו…"קשה כשאול קנאה". הו, כמה קשה. דומה, שאין להתפלא עוד על עצמת התסכול וההתבטאות של הנביא. מחז"ל (פסחים פז, א -ב) משמע שהושע הציע להקב"ה להחליף את ישראל באומה אחרת. אך הקב"ה, שישראל הם מיסוד עולמו אשר ברא,  סירב לכך. עצם המעבר החד והלא מוסבר מדחייה לאהבה, עליו הצבענו לעיל, הוא לכשעצמו ביטוי ל"אהבת עולם אהבתיך" וחלק מנבואת הנחמה עצמה. משהו מהאמון והאמונה ש"אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיהֶם" (ג, ה).

בדרך כלל, נקראת הפטרה זו בשבת שלפני חג השבועות. כנראה יש בה משום הכנה ראויה ל"יום חתונתו ויום שמחת ליבו". ומה נעשה השנה, שאין הדבר כך? אפשר שזהו סוד הנוהגים לחזור ולקרוא את מגילת שיר השירים בליל יום ירושלים ושחרור מקום המקדש, שגם הם מיסוד קנין שמים וארץ. ויפה הם נוהגים.

שבת שלום

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: