שינוי שיטת ההימשלות – הפטרת פרשת קרח

אציב בפניכם דילמה להכרעה, שכל מי ששירת כמח"ט במרחבי יהודה ושומרון יוכל להעיד על אמיתותה: בצירי התנועה המרכזיים מורגשת עלייה בפעילות חבלנית עויינת הכוללת גם זריקת אבנים ובקבוקי תבערה, ירי מרכב חולף, חטיפת מכוניות וכדו'. היקף הכח הצבאי המוקצה לפעילות מוגבל ואתם צריכים להכריע בין שתי אפשרויות:         א. להתמקד במטרה המבצעית ובהתאם לכך לפרוש את הכח באופן סמוי, רחוק מציר התנועה וקרוב לכפרים, בפעילות ממוקדת ומשרשת רע ממקורו. המשמעות היא שהתושבים לא יחושו בפעילות, לא יהיו מודעים ומיודעים בתוצאות, תוכל ליסוע ממעון לעתניאל/ ממעלה חבר לגוש עציון/ מברקן לקרני שומרון/ מעפרה לצומת תפוח/ מכיסופים לנוה דקלים מבלי לראות ג'יפ אחד, בחשך מוחלט ובלב פוחד גם לאחר תפילת הדרך, בברכה, מסידור של מקובלים ובעת רצון. ב. לתת דגש לתחושת הבטחון של האזרחים ולפזר כוחות שינועו על הצירים באופן גלוי ובולט לאורך כל שעות היממה, עם פטרולים בתוך הישובים ובקרבתם ובתוספת ליווי שיירות צמוד. עם זאת ובעקבותיה, היקף פעילותך בעומק השטח יצומצם, תועלת הפעילות תהיה נמוכה בהרבה, היכולת והעוצמה לא יופנו למוקד הבעיה ומקורותיה, בדרך אחד יבואו אליך ובשבעה דרכים תחפש אחריהם.

התלבטתם? הכרעתם?     אם לרוב תיבחר אפשרות ב', זה בגלל שהצורך הפסיכולוגי בתחושת ביטחון, גם אם היא מוחצנת ומזייפת ובאה על חשבון צדדים אמיתיים, גובר על יושר הלב וההגיון הצרוף, שיכולים להציע מענה איכותי, אך דורשים הרבה מאמץ וכוחות נפשיים.

 

דומה שעל דילמה מעין זו מצביעה הפטרתנו (שמואל א יא, יד – יב, כב), המתארת את סיום תהליך המלכת המלך הראשון בישראל. התהליך, המצוי כחטיבה בפרקים ח – יב, מגיע לסיומו ושיאו בשמחת שאול וכל ישראל עד מאד, מחד, ובנאום הפרידה התוכחתי של שמואל, מאידך. העם מתמוגג ממלכו החדש, ושמואל לא בורר מילים בכדי להדגיש עד כמה הדבר רע בעיניו ובעיני ה'.

"כן/לא מלך" הוא קצה הדיון ולא מהותו ומרכזו. אופי ההנהגה הוא רק שיקוף למצב העם המונהג. במוקד הדיון ניצבת הדילמה בין מענה לצרכים פסיכולוגיים ולתחושות לבין התמודדות מהותית ומעמיקה הדורשת כוחות.

העם מחפש יציבות, דורש רציפות, תר אחרי תחושת קרקע בטוחה, מישהו מוגדר שמגיב on-line ומציל אותך מהמתנה מתישה ופרק זמן של חוסר ודאות, סמל להשען עליו, גורם לתלות בו ציפיות ולהסיר כאלו מעצמנו, נושא שיחה שאפשר להטיח בו האשמות ולפרוק עליו תסכולים בלי חשבון, מסגרת שמשתלבת בנוף הבינלאומי ולא כזו שבולטת בזרותה. לשם כל זה דרוש לעם מלך והוא נכון לשלם תמורת זאת במיסים כבדים ובהכלת מלך בעל התנהגות לא ראויה, מוכן לשלם בטיב הקשר הישיר עם המוציאו ממצרים ובאיכות הנהגת העם. חשוב לו לחוש נורמלי. ככל הגויים. העם גם יודע, בעומדו חזיתית מול האמת, תחת המטר וברקע הקולות, שאין זו הדרך הנכונה והיא בחירה גרועה עבורו, אבל… מה רב כוחה של הפסיכולוגיה!

קצרה היריעה, אך להבנתנו, לאורך כל התהליך שעוברים שמואל והעם, הדיון אינו בשיטת המימשל הנכונה ובאופן המשילות הראוי. העם לא חושב שבני מלך נבחר יהיו בהכרח שונים מבני שמואל, הלוקחים שוחד ומטים משפט. ושמואל לא חושב שדווקא יפתח ושמשון ראויים להיקבר בחלקת גדולי האומה לצד משה ואהרן. מוקד ולב הדיון בהפטרה ובכל חטיבת פרקי ההמלכה אינו באופי ההנהגה המתאים לישראל אלא בעוצמות וביכולות הנדרשות מהעם המונהג. שמואל מנסה להבהיר לעם שהבעיה המרכזית בתקופת השופטים לא הייתה ש"בימים ההם אין מלך בישראל", שהרי ה' הוא המלך והוא דווקא כן היה בסביבה באותה שעה ועסק בהצבת שופטים. הבעיה הייתה ש"איש הישר בעיניו יעשה" ובמצב כזה הקב"ה לא "מועמד" למלכות, כי יש לו דרישות גבוהות מדי, כמו לדוגמא שיעשו דווקא את הישר בעיניו.

בראש הדברים הצבנו דילמה, שהכרעת המח"ט בה היא קצה הדיון. מהות הדיון היא טיב ההכרעה שנותנים התושבים לדילמה זו. פעילות המח"ט בשטח רק נובעת מבחירתם

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: