"אוי לי שהחרבתי את ביתי" – הפטרת פרשת פנחס

השבת אנחנו נכנסים לסדרת הפטרות שאינן מתקשרות לפרשות השבוע אלא נובעות מהמיקום במעגל השנה. ג' הפטרות הן קודם תשעה באב ועוד "שבע דנחמתא" לאחר מכן עד שבת שובה וחגי חודש תשרי.

הפטרתנו (ירמיה א, א – ב, ג) פותחת את ספר ירמיהו ומתחמת בפסוקיה הראשונים את שנות נבואתו מימי יאשיהו ועד לאחר החורבן (627 – 586 לפנה"ס). החתימה והחותמת על חורבן הבית והארץ ניתנו עוד קודם לתחילת נבואתו, עוד בימי מנשה, סבו של יאשיהו, וגם מהפכה דתית מקיפה שהנהיג יאשיהו לא הצליחה לבטל את הגזירה (מלכים ב כב).

ממילא עולה התמיהה: לשם מה נשלח ירמיהו, אם גזר הדין כבר נחתם? במעמד בו מתוודע ירמיהו להקדשתו לנביא, מגדיר ה' את תפקידו: "רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ" (א, י).אמנם, על אף רצף וריבוי הפעלים בפסוק, ירמיהו, חוץ מאשר לדבר, כמעט לא עושה שום דבר (אלא שבניגוד להרבה אנשים אחרים, זהו בדיוק ייעודו ותפקידו…). למעשה, ירמיהו בא להוכיח את העם על חטאיו, להזהירו על מדיניותו השגויה ולנסות למזער נזקים.

אילו חזרו כל ישראל בתשובה כאיש אחד ובלב אחד, האם ניתן היה להשיב אחור את גזירת החורבן והגלות? תיאורטית, יש להניח שלפחות דחייה הייתה מתקבלת, מעשית, כבר בעת ההתגלות הראשונה אל ירמיהו, מודיעו הקב"ה שלא כך יהיה: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי… אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם ה' " (א, ז-ח). אם הקב"ה צריך להזהירו מן היראה ולהבטיחו על ההצלה, עליו להבין שלא למוצא פיו מחכים, לא נראה שיקבלוהו בסבר פנים יפות ואין הם כאיש אחד בלב אחד לשתות בצמא את דבריו ולחזור בתשובה שלימה.

גם יכולתו למזער נזקים הינה מוגבלת, שהרי סוף סוף הוא צריך לשם כך בני שיח ואילו הקב"ה כבר מקדים הסתייגות לתקווה זו: "וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ אַל  תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם:  וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל  הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ:  וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם ה' לְהַצִּילֶךָ" (א, יז-יט). הטוב היחיד המובטח לירמיהו הוא שלא יצליחו להרוג אותו. אבל עד שם… הכל פתוח וגם אפשר לעשות הרבה.

אבל יש בהפטרתנו, פרק א' בירמיהו, יותר מזה. מימד נוסף. יש בה בכדי לנבא את חייו הטראגיים של הנביא. מעין חורבן אישי שיקדם לחורבן העם והארץ. למה "טראגיים"? למה "חורבן"? ירמיהו, כמוקדש מרחם, מקבל בעל כרחו שליחות שאף אחד לא רוצה להקשיב לה. הוא יודע שהזרימה היא לכיוון הרה אסון אבל גם מבין שלא יצליח להטותה מהדרך. כל חייו מוקדשים להשמעת מה שלא יישמע. החברה במסגרתה הוא חי נלחמת בו בחורמה אבל היא גם מושא דאגתו. הוא זועם ואוהב, קרוב ורחוק, בו זמנית. ואם לא די בכך, בפרק ג' במגילת איכה מתאר ירמיהו פן אחר, משלים ועוצמתי יותר של טראגיות חייו. שם הוא סוקר איך, מחד, הקב"ה "דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים… דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ: הֵבִיא בְּכִלְיוֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ" (איכה ג, י-יג), ומאידך, הבנתו הבהירה עד לכאב ש"אין עוד מלבדו": "זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי… חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ" (שם שם, כא – כג). הנביא הוא בבחינת "אנכי עומד בין ה' וביניכם" הסופג עוצמות ניגודיות מכל הכיוונים.

אך נראה שבעומק ההפטרה לא עומדת טראגיות העם והארץ העומדים בפני חורבן בלתי נמנע, וגם לא טראגיות חייו האישיים של הנביא העומד מול קטבים בלתי אפשריים. כל אלו אינם אלא בבואה דבבואה של טראגיות אחרת –  "טראגיות" השכינה. זו באה לידי ביטוי בפסוקים המסיימים את ההפטרה, בתחילת פרק ב'. "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה:  קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ב, ב-ג), זו אמנם הצהרה ברורה וחיובית מאד על טיב הקשר בין ה' וישראל, אך היא באה לאחר המראות שהיטיב ירמיהו לראות בפרק הקודם. לצד ההצהרה הנ"ל נאלץ הקב"ה לשקד על דבריו, כמקל שקד, ולפתוח מצפון את הרעה על אהבת כלולותיו מפני מעשיה.

הנביא מדבר על החורבן, משרטט את אופי נבואתו ועתיד חייו, אך מאחורי כל זה חבוי הקושי האמיתי, הקושי של מי שצריך להביא וליזום את החורבן.

את ימי בין המיצרים נכון לפתוח לא בצער העצמי על הגבלות השמחה בעיצומו של החופש הגדול ולא באבל על חורבן העם והמקדש אלא במודעות לצער השכינה, היוצאת כל יום ומנהמת כיונה: "אוי לי שהחרבתי את ביתי והגליתי את בני".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: