ביקש הקב"ה לעשות…" – הפטרת פרשת דברים – שבת "חזון"

הפטרתנו (ישעיה א, א – כז) לקוחה מתחילת ספר ישעיהו ופותחת ב"חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל  יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם". בעקבות זאת קרויה השבת "שבת חזון". מעניין הוא שהפטרת השבת הסמוכה לתשעה באב, יום חורבן המקדש, אינה לקוחה מדברי נביאי דור החורבן, כירמיהו או יחזקאל, אלא מנביא שחי למעלה ממאה שנה קודם לכך, "בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה".

א. הנבואה הראשונה. פרק א, שבכללו ההפטרה, מקבץ למקום אחד מספר נבואות. הראשונה שבהן (א, ב – ט) מטיחה את אשמת העם ומתארת את עונשו. מתי נאמרה נבואה זו?

אפשר, ומקובל, להניח שהנבואה משקפת מציאות הווה, דהיינו שהנביא מתאר את מה שעומד לנגד עיניו. לאור זאת ובהתבסס על התיאור, "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ… וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם…" (א, ז-ח), ניתן להציע התאמה לשתי תקופות: 1, לימי המלך אחז, בשנת 734-, עת סירב אחז להצטרף אל מלכי ארם וישראל במרד נגד אשור. בתגובה יצאו הם למסע מלחמה ועונשין נגדו, שבעקבותיו נכבשו חלקים נרחבים מממלכת יהודה והושם מצור על ירושלים. 2. מאוחר יותר, בימי המלך חזקיהו, בשנת 701-, עת מרד חזקיהו בסנחריב מלך אשור. בתגובה, כבש סנחריב את שפלת יהודה והגיע עד שערי ירושלים. אם כך ואם כך, ע"פ דרך זו, נאמרה הנבואה לאחר מעשה ובאה בעיקר להסביר בדיעבד.

אמנם, אפשר גם שהנבואה, כמו נבואות אחרות, מתארת את העתיד להתרחש ולא את ההווה ואז מוצדקת לקיחת השמים והארץ כעדים לה – "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר" (א,ה). בדרך כלל נאמרת נבואה כזו דווקא בשעה שהדבר אינו צפוי כלל. יש והנביא אופטימי בשעה שכולם רואים שחורות ויש שהנביא זועק על חורבן עתידי כשכולם חיים ברווחה כלכלית ומדינית ואין דבר הזוי יותר מאשר דיבורים על "ארצכם שממה עריכם שרופות אש". כזה הוא המצב בימי עוזיהו ויותם, עת השתלטה יהודה על חבלים במזרח ובדרום ונהנתה מיציבות ועוצמה.

למעשה, הנבואה מתאימה לכל שלב בתקופת התנבאות ישעיהו ואפשר שבגלל זה היא הנבואה הפותחת את הספר. אפשר גם שלכן היא ההפטרה הסמוכה לתשעה באב, ולא אחרת מדור החורבן, בגלל יכולתה להלום תקופות שונות ולהיות תקפה ורלוונטית לא רק לדור מסויים ולא רק בהקשר מוגדר.

ב. "ביקש הקב"ה לעשות…" נשים לב ששלושה מארבעת המלכים שבימי ישעיהו (למעט אחז), שכלפיהם הנבואה הנ"ל אפשרית, מוגדרים על ידי הנבואה, בספר מלכים ב', כמי שעשו "הישר בעיני ה'", ודווקא על דורם אומר ישעיהו: "הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת ה' נִאֲצוּ אֶת  קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר" (א,ד) ! מפליא הדבר במיוחד לגבי חזקיה, עליו אומרים חז"ל: "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג" (סנהדרין צד, א) ומלמדים על צדקתו ועל ידיעת התורה בדורו, ואילו מנבואת ישעיהו משמע שביקש הקב"ה להביא את החורבן באותה שעה ולהותיר לנו רק שריד. אמנם, שניהם לא התממשו במלואם – לא חזקיהו משיח ולא חורבן כחורבן הבית וגלות. האם לא מימש הקב"ה את שביקש רק בגלל שחזקיהו לא אמר שירה על ניסיו? מדוע לא נחרב הבית באותה שעה ובוצע רק "חורבן חלקי"? אפשר שיש זיקה בין שני הצדדים ומה שביקש הקב"ה היה "גאולה כואבת", מעין "וַחֲמֻשִׁים (= חמישית) עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג, יח) ואעפ"כ אמרו בסיומה שירה על הים. גאולה הדומה למה שהציע הקב"ה למשה לאחר חטא העגל: "הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב, י), מסתבר, שחזקיהו דחה גאולה סופית על דרך זו, דהיינו "לא אני משיח ולא הארץ כולה חרבה" ואפשר שלא אמר שירה על גאולתו כדי לנטרל את מימוש המהלך הזה, על שני צדדיו. במעשהו זה גרם והכריח שני מהלכים: 1. הכשרת השתלשלות הדברים עד חורבן מלא ללא משיח, כמה דורות מאוחר יותר. ב. מאידך, הביא את ישעיהו לנבא, החל מפרק מ' והלאה, על גאולת אחרית הימים שתיראה אחרת לחלוטין, גאולה יותר עוצמתית ופחות כואבת, כפי שנראה ונקרא החל מהשבת הבאה, שבת נחמו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: