מגאולה לגאולה – הפטרת פרשת ואתחנן, שבת "נחמו"

הפטרתנו (ישעיהו מ, א – כו) פותחת את סדרת שבע הפטרות הנחמה, אותן נקרא ברצף עד סוף השנה. ההפטרות כולן כלולות במסגרת "פרקי הנחמה" שבספר ישעיהו, פרקים מ – סו = חלקו השני והמסיים של הספר. הפטרתנו פותחת את נבואות הנחמה. אך בטרם נפתח את חלקו השני של ספר ישעיהו, הבה נסכם את החלק הראשון (פרקים א – לט) ונעיין ברצף ובסמיכות לפרקי הנחמה.

מסגרת החלק הראשון, פרק א מחד ופרקים לז – לט מאידך, עוסקים, ככל הנראה, באותה נקודה היסטורית: סנחריב מלך אשור יצא למסע עונשין בממלכת יהודה על נסיון מרד של חזקיהו וכבש את כל ערי יהודה, כאמור: "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים" (ישעיהו א, ז). חיל אשור הגיע עד שערי ירושלים – "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה" (שם, ח). הגאולה ששירטט ישעיהו לאותה מציאות בפרקיו הראשונים התבססה על שלשה מרכיבים: א. חורבן כמעט מוחלט – "עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה" (ו, יא). ב. שארית הפליטה, בראשות חזקיהו כמשיח, תהיה הבסיס להמשך – "וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר" (שם, יג). (נאיר ששארית הפליטה ביציאת מצרים, ע"פ חז"ל, הייתה חמישית, 20%, ופה מדובר בחצי מזה, עשירית = 10% !). ג. כמו במצרים, הקב"ה מכה באויביו באמצע הלילה וככל שישגב ה' לבדו כך תשוח ותישפל קומת האדם.

אבל כבר תיאור הגאולה בסוף החלק הראשון של הספר מרמז שמשהו השתבש, החל מהמרכיב האחרון: " וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר…" (לז, לו) – מלאך ולא אני, שרף ולא אני. נסיגת סנחריב אינה היסטרית ומבוהלת – "וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב… וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה" (לז, לז). הוא אמנם מת, אך בניתוק מוחלט, גיאוגרפי והקשרי, מאותו לילה (בניגוד לפרעה ביציאת מצרים). ממחלת חזקיהו בפרק לח נלמד שהוא כבר לא יהיה משיח (שיבוש מרכיב ב') ובסוף פרק לט מנבא ישעיהו על חורבן בידי בבל, ממנו לא תשרוד גם ירושלים (שיבוש מרכיבים א' וב').

נמצא שהמהלך ואופיו, שנבנו ע"י ישעיהו בשנות נבואתו ומתוארים בחלקו הראשון של הספר, למעשה קרסו. בעיוננו להפטרת שבת "חזון" הצענו שחזקיהו הוא, שבמודע ומכוון, שיבש וניטרל את המהלך הנבואי ובא הדבר לידי ביטוי בכך "שלא אמר שירה". ולפיכך לא עשה הקב"ה מה שביקש לעשות. מדוע עשה זאת חזקיהו? אפשר כיוון שלא רצה בגאולה המבוססת על חורבן, שארית פליטה, ונישגבות המביאה לשחות ושיפלות האדם. אימץ הוא במלואו את דבר ה' המובע ע"י חז"ל: "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?". ולא אמר שירה.

למעשה, "הכריח" חזקיהו פורמט אחר של גאולה ונחמה וזוהי נקודת ההשקה, חיבור ורקע לפרקי הנחמה שבחלקו השני של הספר (פרק מ' ואילך). בנבואות אלו ישרטט ישעיהו גאולה שתתבסס על המרכיבים הנ"ל, אך שיש באופיים יותר "אהבה" מאשר "יראה". ושוב נתחיל, באמצעות הפטרתנו, מהמרכיב האחרון – גדלות ה'. ההפטרה, שהיא נציגת פרקים מ – מח, אינה מבססת את הישגבות ה' על "תן פחדך על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת" אלא על " הִנֵּה אֲ-דֹנָי ה' בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ… כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל" (ישעיהו מ, י-יא) וכן הוא אומר: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר" (שם, כו). ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אך לא בגלל מלחמת ה' באויביו אלא "פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵא-לֹהֵינוּ: כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה:  וְנִגְלָה כְּבוֹד ה'…" (מ, ג-ה). אז יתממש "וידעו… כי אני ה'" לא בגלל המכות הניחתות אלא מהבנה והפנמה של הפער בין אפסיות האלילים לבין גדולת מעשי ה'.

ובגאולה כזו ננוחם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: