רחמים גדולים וחסד עולם – הפטרת פרשת כי תצא

כשרב או מחנך מעביר שיחה ובמהלכה הוא מרחיב בנושא מסויים, מתמקד בו ומדגישו, יש להניח שמדובר בנושא משמעותי, שהטיפול בו דורש מאמץ וחיזוק ניכרים ושההתייחסות מצד קהל השומעים אינה פשוטה. כשהתורה מרחיבה ומדגישה את איסור עבודה זרה, שונָה וחוזרת על הסכנה שבהימשכות אחריה וחוזרת פעמים רבות על האיסור ועל העונש, כנראה שההתמודדות מול עוצמת עבודת האלילים לא הייתה פשוטה. כשהנביא בהפטרתנו (ישעיהו נד, א – י) מתמקד בהבטחת ריבוי הבנים השבים לציון, יש בכך עדות למציאות שונה לחלוטין ולעתיד לא מזהיר באופק הנראה כאפשרי. כדי לחוש את המציאות מולה עומד הנביא ואת ההקשר בו נאמרים דבריו, דיינו שנשוב במנהרת הזמן או בדמיוננו אל שיבת ציון השניה שמלפני כ-150 שנה או לזו הראשונה שמלפני כ-2500 שנה. בימי העליות הראשונות, בינות לקדחת, המלריה, הביצות והשומר, לא הייתה המציאות פנויה, אולי מקצר רוח ומעבודה קשה, לשמוע על המליונים שעוד יגיעו לפה ולשרטט תב"ע לאור "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל  תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי" (נד, ב). גם ה"עשרה יוחסין" שעלו מבבל בימי עזרא ונחמיה, בהותירם את האליטה החברתית והרוחנית יושבים דשנים מאחור, עבדו ביום, שמרו בלילה וקשה היה לשכנעם: "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ" (נד, ג).

כאמור, הנביא צריך להדגיש ולהרחיב בנבואותיו דווקא בגלל שהמציאות רחוקה מהגשמתן. אבל "היא גופא קשיא" – למה המציאות בה נתקלים שבי ציון כל כך רחוקה מחזון הגאולה? למה אין התאמה של "אחד לאחד" בין המציאות לנחמה המובטחת לעם?         אמנם כולנו חכמים ונבונים ויודעים לומר שכך היא גאולתן של ישראל, ואיילת השחר, וקמעה קמעה, וסיבוכים של גאולה, אבל כאן שואל הבן התם, בפשטות ישירה ואמיתית, שהרי כל זה לא כתוב בפסוקים. השומע את הפטרות הנחמה בטוח ש"חכי כמעט רגע" והנה מופיעה הגאולה, "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה" – כעת עכשיו ולא קמעא קמעא. יש להניח שאכזבה ותיסכול ליוו את שבי ציון כשראו שהמציאות לא תואמת את קצב הגאולה המתנגן מפרקי הנחמה. יש הרבה כנות בתמיהה מדוע חורבן בא "ברגע קטן" ו"בשצף קצף" ואילו בשביל גאולה צריך "ברחמים גדולים… ובחסד עולם".

כיוון ורמז לתשובה נבקש לדלות מסגנון דברי ישעיהו פה. שיותר מכל נביא אחר,  הוא נעזר בדימוי ירושלים לאשה על מגוון רחב של מצביה השונים. ביתר שאת מודגש הדבר בהפטרתנו הקצרה המכילה מגוון מכובד: "עקרה לא ילדה… לא חלה… שוממה… בעולה… בשת עלומיך… חרפת אלמנותיך… בעליך עשיך… אשה עזובה ועצובת רוח… אשת נעורים כי תמאס…", ו"עניה סערה לא נחמה" משלימה למנין ויותר…      אפשר שהריבוי המודגש של הדימויים מבקש את תשומת ליבנו, ומתוכו נבחר אחד שילמד לא רק על ההווה אלא גם על העבר: "אשת נעורים כי תמאס". אמון בעל מול אשת נעוריו, כמו גם הפוך, וכמו כל דבר רגיש המבוסס על אמון, הוא מהדברים שבנייתם לא נפסקת לעולם ואילו שבירתם והריסתם עשויה להתרחש ברגע קט. בדברי הנחמה לעתיד מקופל גם משבר העבר של הקב"ה מול ישראל. מאחורי כל תוכחות הנביאים על חטאי ישראל וכל איומי החורבן עומדת בקשת הקב"ה מישראל לא "לשבור" את האמון ואת הברית ביניהם. וכשזה קורה, זה מתאפיין ברגע קטן ובשצף קצף. מסתבר שמאחורי כל נבואות הנחמה וייעודי הגאולה עומדת לא הישועה עצמה, אם פיזית ואם רוחנית, אלא רקימת ברית מחודשת בעלת ריח, מראה וקול כשל איש/אשת נעורים המעצבים זוגיות.

קיבוץ גלויות בשופר ונס, ריבוי הבנים וכל שאר נבואות הגאולה אכן יכולות להיעשות במהירות שתעצים את הנס ותקדש שם שמים למאד. אך לא זו הנקודה. ה"קמעא קמעא" נדרש לעומק שמאחורי הגאולה, ליצירה מחודשת של ברית נעורים, של "וארשתיך לי לעולם… בצדק ובמשפט בחסד וברחמים… באמונה" ולשם כך דרושים רחמים גדולים, חסד עולם, הרבה זמן, הרבה אמונה, הרבה עוצמות וגם הרבה סבלנות…

וכנהוג לסיים: "שנזכה…"

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: