על שמן שאינו נמשך יפה – הפטרה לשבת חנוכה – מקץ

"בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל… עד שריחם עליהם א-להי אבותינו… וגברו בני חשמונאי… ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים… ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו… ומדליקין בהן הנרות…" (רמב"ם). כיוון שהדלקת הנרות באה על רקע הנס בשמן זית זך, שרק ממנו, בגלל המובחרות שבו, מדליקים במקדש את המנורה, מתבקש היה שההלכה תורה על הדלקת החנוכיה משמן זית מובחר דווקא ולא להסתפק מכל ובכל שמן שהוא. על כן מעוררת לשאלה ההלכה שמביא הרמב"ם מאוחר יותר ולפיה: "כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות". וכי לא נכון לדרוש במיוחד שמן מובחר ככל הניתן להעצמת פרסום הנס? האם לא ראוי היה לתלות את ש "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן" באור הנתלה יפה בפתילה? לכאורה, רעיון גדול מבטאים במעשה גדול.

הפטרתנו (זכריה ב, יד – ד, ז) פותחת בבשורה גדולה: "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ… וְנָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם" (ב, יד – טו). הימים הם ימי שיבת ציון ונביאי התקופה משמיעים דברי נחמה והבטחה עוצמתיים מאד. כבר עמדנו על כך בעיונים קודמים, שככל שדברי הנביא עוצמתיים יותר, כך הוא מתמודד עם וניצב מול תופעה קשה יותר. אם מושקע מאמץ רב בנחמה והבטחה, כנראה שהמורל הלאומי בשפל משמעותי. במבט היסטורי רחב אין ספק שהעם חש נכון "ואם לא נביאים הם, בני נביאים הם". שכן מעט עשרות שנים לאחר הקמת המקדש מקדיש הנביא מלאכי את עיקר תוכחתו הנבואית כנגד הכהנים שמכפיפים את המקדש לצרכיהם הפרטיים. מעין זה אנו מכירים גם בסוף ימי בית שני. נמצא, שלמַעֵט מספר שנים לאחר הקמתו ומְעַט שנים לאחר טיהור החשמונאים את המקדש, רוב משמעותי מימיו לא מיצה בית המקדש השני את ייעודו הרוחני !. אם ניעזר במנהרת הזמן ונחזור באופן ממוקד יותר לימי שיבת ציון, הרי שגם שם מצוקת העם מבוססת דיה. זה למעלה מעשרים שנה שהקמת המקדש מעוכבת בלחץ בינלאומי, צרי יהודה אינם מניחים להתנחלות והתנהלות שקטה ונוחה בירושלים וסביבתה ועיקר סלתה ושמנה של היהדות משתלב במרכז האימפריה. ובאופן מוגדר יותר, עם מי אנחנו הולכים להגשים את שיבת ה' ועמו לציון? הפטרתנו מתמקדת בשני אישים מרכזיים: יהושע בו יהוצדק הכהן הגדול וזרובבל בן שאלתיאל המנהיג מזרע דוד. מה אנחנו יודעים עליהם?: "וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה' וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ… וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ". לא כתוב מהו האישום שבשטנת השטן, אך אין ספק שאת השטן לא דוחים בקש ואת מלאכתו הוא יודע טוב מדי. גם אין כתב הגנה על יהושע וגם לא זיכוי ואולי לכן הוא לובש "בגדים צואים". אפשר גם שיהושע, כשאר אנשי אליטה, לבש בגדי יוקרה מתוצרת מיטב מעצבי האופנה הפרסית. ובכל זאת, בעומדו לפני המלאך הם היו "בגדים צואים". אז איתו אנחנו הולכים לבנות גאולה? להקים בית מקדש? האם כש"זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָא-וֹת" מ האם נלמד מזה שהנבואה נצרכה לו כיוון שלפני כן הוא התנהל "ברוחי"? או אולי בחיל וכח?

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" (ג, ב). ועם כל השאלות הנכונות ששאלנו, עדיין עומדים נביאי התקופה ומנבאים בעוצמה דברי נחמה והבטחה. זכריה מצדיק זאת בשני נימוקים. המרכזי שבהם, ועליו חוזר זכריה מספר פעמים בנבואותיו, הוא בחירת ה' בירושלים. עצם הכרעת ה' ובחירתו יש בה בכדי לדחות את כל המניעות, כולל קטרוגי השטן ובגדיו של יהושע ועל כן גוער ה' בשטן ומוחלפים בגדי הכהן הגדול לבגדים מטהרים. הנימוק השני, שאולי גרם לזה הראשון, הוא בחירת ה' בגאולה שלאחר החורבן – " הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ". יכול להיות שיש עליו קטרוגים רבים ויש בו חסרונות שונים, אך זכות ניצחת עומדת לו בעצם היותו "אוד מוצל מאש".

הרב יהודה עמיטל ז"ל היה אוד מוצל מאש השואה. הוא עלה לארץ בחנוכה תש"ה ונוהג היה להדגיש את סוף ההלכה ברמב"ם בה פתחנו: "וגברו בני חשמונאי… וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני". זה כל הסיפור? כבר יתר מאלפיים שנה אנו חוגגים שמונה ימים כל שנה על מלכות שהחזיקה רק יתר על מאתיים שנה? על מלכות שהביאה עליה את רומי ואת החורבן? הרב עמיטל סבר, כלפי מלכות העבר וגם על מדינתנו בהווה, שהרבה חסרונות וקטרוגים נדחים בשעה שאודים מוצלים מאש מחזירים מלכות לישראל. בשעה שהקב"ה בוחר בגאולה ובירושלים. שכן כך למדנו בראש דברינו, שבכדי להראות, לגלות ולפרסם את הנס כשרים גם שמנים שאינם נמשכים יפה אחרי הפתילה ושהאור אינו נתלה בהן יפה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: