"ותכן מלכותו מאד" – הפטרה לפרשת ויחי

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר: אָנֹכִי הֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ" (מלכים א ב, א-ב). בכך נפתחת צוואת דוד לבנו, המתקשרת לצוואת יעקב לבניו בפרשתנו. במה תבוא לידי ביטוי ההנחיה "וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ"? מה היא דורשת? פה מציב דוד 4 סעיפים לצוואה: א. "וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ", כהנחיה כללית שעמידה בה תבטיח עשיה מושכלת ומלכות לאורך ימים. ב. הנחיה כלפי יואב בן צרויה: " וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל" (ו). מדוע? כיוון שהרג את אבנר בן נר שר צבא שאול, לאחר שהאחרון נפגש עם דוד לשיחות שלום ופיוס, ואת עמשא בן יתר, שמונה לשר צבא דוד לאחר מרד אבשלום, תחת יואב, כצעד פייסני כלפי המורדים. ג. " וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד… כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ" (ז). ד. "…שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא… וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם… וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל" (ח-ט).

מלבד סעיף א', הסעיפים האחרים הם אישיים, פרטניים ו"סגירת חשבון" על העבר. מבלי למעט בחשיבותם של האירועים הנזכרים, האם זה הכל? לא ראוי היה לדוד להתוות תובנות על המלוכה לבנו? משהו על העתיד, כמו למשל לא להעמיס על העם יותר מדי שמא זה יפלג את המלוכה או לא להרבות נשים? משהו כללי יותר / ערכי יותר מנסיון חייו העשיר? אפילו הפגיעה ביואב ושמעי או קירוב בני ברזילי אינם מנומקים בכך שיביאו תועלת לשלמה בהתנהלותו, אלא סגירת העבר באופן ברור. וגם אם זה היה חשוב לדוד, מדוע הכתוב טורח להקדיש לכך מקום נכבד ונרחב ובכך לציין את המעבר מדוד לשלמה?

הבה נשתית עיוננו על שלש נקודות: 1. את סימני השאלה נחליף בסימני קריאה, דהיינו הצוואה היא כללית, ערכית, בעלת תובנות לעתיד ולמלכות שלמה. 2. הספר כולו, ובוודאי פתיחתו, מעבירים מסרים על המלוכה לא בהגדרות אלא בסיפורים. 3. את פרק ב' רצוי ללמוד לאחר שהבנו את פרק א'. (זה אמנם הגיוני, טבעי ומתבקש, אך אולי דווקא משום כך אנחנו לא מקפידים על כך…).

בעיוננו לפרק א' (= הפטרת חיי שרה. מצוי בבלוג שכתובתו למטה) ראינו את עמדת המוצא של שלמה לתפקיד המלך כחלשה ונחותה מאד. כל זכאותו למלוכה מתבססת על שבועת אביו לאמו, כישוריו וכשירותו למלוכה נמוכים מאד, אין לו תמיכה בחצר המלכות ואף לא בקרב העם. וגם בדבר הייחוס אין מרבים לדבר. אבל… בפועל, דוד ממנה אותו ועם הנתונים האלה נפתח פרק ב'. בפרק זה נראה עד כמה דוד "מעמיס קשיים" על תיפקודו של שלמה, מעבר לאלו שכבר עמדנו עליהם. אך קודם לכך, הבה נפעיל דמיון, כישורי חיים, יועצי תקשורת, אסטרטגיה ופוליטיקה וידע היסטורי: מה תוכנית הפעולה של מלך המצוי בנקודת חולשה כזו לשם ביסוס שלטונו ומרותו? בד"כ יוכללו בה גם הנקודות הבאות: א. "ניקוי" מנגנון חצר המלוכה הקודם, מקורביו וטוענים פוטנציאלים לכתר. ב. קירוב אנשים לחצר החדשה על פי מידת התועלת שבהם ושלהם לשיגשוגו, יציבותו ובעיקר עצם קיומו. ג. הקפדה חמורה על נאמנות למלכות ו"טיפול נאות" במתנגדיה. לולא הנ"ל, המלך, אולי, במקרה הטוב, ישב על כסאו אך המלוכה בטוח לא תיכון בידו.

בדיוק מאפשרויות הפעולה דלעיל חשש דוד ! הוא חשש שמלכות שלמה תונע מנקודת חולשה ועמדת נחיתות, שרוב מירצו המלכותי יושקע במיצוב מלכותו, שכל פעולותיו יהיו נגועות בחשש שרידותי מתמיד ושבשיקולי מהלכיו יכללו מניעים נוספים זולת טובת העם על פי ה'. מלכות המבוססת על יסודות אלו היא אסון לעצמה ואסון לעמה. דוד בצוואתו דרש משלמה את הכמעט בלתי אפשרי: להתנהג כאילו הוא במלוא עוצמתו, מלכותו מובטחת, אין מפריע בידו והוא פנוי רק לסעיף א' שבצוואה – לשמור את דרך ה' וללכת בדרכיו. היצמדות לסעיף זה מוליכה לסעיפים הבאים. דוד מזהיר את שלמה: א. אל תעסוק בחיסולים פוליטיים וב"ניקוי" חצר להעצמת מלכותך. מלבד… כאשר מישהו מאנשיך יעשה כזאת "בשמך" ו"למענך". בשיקלול סופי, זה לא מיטיב עם המלכות אלא פוגע בה. דוגמא? יואב בן צרויה. ב. אל תעסיק עצמך בשמירת חסד או קבלת חסד, כי לרוב הם נגועים בטובות הנאה, אינטרסים ושיקולי תועלת, אם שלך ואם של שכנגדך. מלבד… "חסד של אמת", שניתן לעשותו גם בין אנשים חיים, כמעשה ברזילי ובניו. ג. אל תטרח במיגור מתנגדיך האמיתיים ! אמנם יש להם חסרון מועט, שהם מתנגדיך, אך יש בהם יתרון גדול, שהם אמיתיים. לטווח ארוך, הם יקדמוך. הוגע עצמך באלו שבשעת כושר הם ממתנגדיך החריפים ביותר ובשעה אחרת הם מקימים עימך קואליציה ומכתירים אותך בראשם. כמי? כשמעי בן גרא.

רק בפרק הבא, ג', יממש שלמה את הפן הפרטי שבצוואה, אך עוד קודם לכך, בשעה ש"וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו", דהיינו קיבל הנחייתו, "וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד" (יב). איך הוא חשב להצליח באופן "ריאלי", "פרגמטי", "מעשי" ופוליטי? אין לי מושג.

איני מבעלי הקבלה, אך דומה בעיניי שוסגולה טובה היא בידי הרצים ורוצים להיבחר, לשנן בע"פ וללמוד לעומק את צוואת דוד…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: