זהירות, מקדש לפניך ! – הפטרה לפרשת תרומה

פרשתנו פורשת את מיפרט המשכן – כליו ומבנהו. המטרה המרכזית: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ההפטרה לוקחת אותנו הרבה שנים קדימה, אל מה שאמור להיות שיא התהליך: "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה' " (מלכים א ו, א), וההפטרה מסיימת במימוש האפשרי של הייעוד: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (שם, יג). היינו רוצים מאד שפרקי בנין מקדש שלמה יהיו פרקי הסיום של התנ"ך. שנשב ונרווה נחת בהגיע התהליך אל שיאו ותכליתו. אבל מה לעשות והנביא לא רואה את ייעודו הוא בהרווייתנו נחת אלא דווקא באיתגורנו לעשייה מתמדת. על כן שיא ימי שלמה הם רק הפתיח לספר מלכים. יש בעובדה זו בכדי ללמד שמפה והלאה המצב יכול בעיקר להידרדר. למעשה, זה אכן מה שקרה ובסיום הספר השכינה מסתלקת, הבית חרב וישראל גולים.. אמנם, הקב"ה התריע על אפשרות זו בפני שלמה פעמיים. בפעם הראשונה, בסוף הפטרתנו, עם סיום בניית שלד המקדש, אלא שבפעם זו מופיעה רק אפשרות אחת, זו החיובית: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר: הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (ו, יא-יג). בפעם השניה, עם סיום אירועי חנוכת המקדש ובעקבות תפילת שלמה (מל"א ט, ב – ט), כבר מופיעות שתי האפשרויות. מחד, מבטיח ה' את הברכה "והיה אם שמוע תשמעו", ומאידך, "אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְהִכְרַתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי" (ט, ו-ז). ואם לא די בכך, מוסיף הקב"ה דברים המזכירים לנו את ברית ערבות מואב שבפרשת ניצבים: "וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים: וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה: וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדֻם עַל כֵּן הֵבִיא ה' עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת" (ז-ט).

מה ההבדל בין שתי הפעמים? מדוע בסיום שלב השלד, בפעם א', מופיעה רק האפשרות החיובית ואילו בסיום המהלך כולו, בפעם ב', מופיעה גם האפשרות השלילית וביתר העצמה ופירוט? הפטרתנו מלווה את שלב בניית השלד ומפרטת את מידות המקדש: "וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה' שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ" (ב). במידות זמננו זה, לערך, 30 מ' אורך, 10 מ' רוחב ו-15 מ' גובה. בהשוואה למקדשים באותה תקופה ובוודאי למושגי זמננו, לא מדובר במשהו יוצא מגדר הרגיל במידותיו, אולי אפילו משהו יחסית צנוע ומצומצם.. העומד מול שלד מבנה זה אינו מתרשם כלל מ"הקנקן" אלא בעיקר ממה שאמור להיות בתוכו. אין פה שום יצר הרע של "מי שלא ראה… לא ראה בנין נאה מימיו". משל למה הדבר דומה? למי שבא להתיישב ביישוב שיש בו רק קרוואנים. למי שיוצא בשליחות המדינה לארץ נחשלת ולא אטרקטיבית. למי שעושה ותורם ללא תעמולה ומסיבות עיתונאים… במקרה זה, יש להדגיש בפני אותו אדם בעיקר את החזון הגדול ואת האתגר שליישומו הוא שותף. במקרה זה מובן לכל ש"הקנקן" הוא רק אמצעי ומשרת לתוכן שבתוכו. הדגש הוא בעיקר על כך שהתוכן עצמו יהיה התוכן הנכון והראוי. לא כן בפעם השנייה. מסיום השלד הבסיסי ועד חנוכת המקדש נקרא בעיקר על היקפים של עצי ארז וברוש מעוצבים, על כסף וזהב לאין מספר וסופר, עיצובים אומנותיים מרהיבים וגם בית מלך שאינו טפל וזניח בעיצובו. בסיום מפעל שכזה יש חשש גדול לכך שהמבנה החיצוני, בגלל ייחודו, ייהפך לתכלית וערך בפני עצמו. שיבוא יום ויעמוד מול העם נביא, עם שם כמו 'ירמיהו' למשל, ויוכיח את העם על התנהגותו המוסרית ועל ערכיו הדתיים והתשובה שהוא ישמע תהיה "היכל ה', היכל ה', היכל ה' ". בשלב זה החשש הוא לא רק לגבי אופי התוכן שיהיה ב"קנקן" אלא גם בסכנה שהמקדש כאמצעי ייהפך למקדש כמטרה.

"וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם" – גם היא, התרומה, צריכה להיות אמצעי ל"ועשו לי מקדש". לא אמצעי לעגל זהב ולא יעד מצד עצמה או פרסומת לשם בעליה אלא "ויקחו לי".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: