גבירתי הנאווה, כנסת ישראל ! – הפטרה לפרשת פרה

הסתו עבר, הגשם עוד מעט יחלוף ילך לו, הניצנים נראים בארץ, ל' יום קודם הפסח והטהרה מכינה לקראת האביב ולקראת הגאולה. פרשת פרה מיסדת את הטהרה ממוות וההפטרה (יחזקאל לו, טז – לח) כוללת את הטהרה בתהליך הגאולה. והגאולה, מתוארת בסגנון עוצמתי ומעצים: " וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם… וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ… וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵא-לֹהִים: וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב: וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם" (כד-ל). זו גאולה פיזית המתעלה לרוחנית, מזכירה את לשונות גאולת מצרים ומפרטת בגאולת העם והארץ.

אין מן הראוי לפגום באווירה המיוחדת, אך עיון בכל היקף הנבואה יש בו בכדי "לקלקל" את החוויה. בכדי להמחיש את הקושי, ניעזר בדוגמא מעולם אחר לחלוטין וממנו נשוב לנדוננו. במרכז המחזמר "גבירתי הנאווה", מבקש פרופ' היגינס, בלשן בעל שם עולמי, להראות את כוחו. לשם כך הוא מתערב עם ידיד על יכולתו לקחת את אילייזה דליטל, מוכרת פרחים עניה מן השוק ובעלת התנהגות המונית, תרבות רדודה ונימוסים קלוקלים, ותוך ששה חודשים ללמדה דרך ארץ עד שתוכל לעמוד בפני אנשי החברה הגבוהה ולהשתלב בחברתם מבלי שאיש יוכל לנחש את עברה. במהלך ששת החודשים דאג היגינס לכל מחסורה וצרכיה של אילייזה, הן בלבוש הן במזון והן בדיור, ולא חסך בהוצאות עד שבתום ששת החודשים חגג היגינס את הצלחתו ונצחונו המוחלטים, בשעה זו הבינה העלמה דליטל שהיא הייתה לא יותר מכלי משחק בידי מיטיבה, מעייניו היו נתונים להאדרת שמו והיא, אישיותה ורגשותיה כלל לא עניינו אותו. כיצד, לדעתכם, עליה לחוש? מה עליה לעשות עם "הלבוש והסוס" ושאר מתנות האצולה שניתנו לה ונעשו עבורה? קחו מאתכם דקה לחוות את עלבונה ובושת עלומיה (!/?) ונסו להגדיר את מצוקתה.

במרכז ההפטרה עומדת גאולת ישראל, כאמור לעיל. אך מסגרת ההפטרה מבהירה את מניעיה ומהותה: "…וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים: וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ: וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל… לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם… וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם אֲ-דֹנָי ה' בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם" (יט-כג). מיד מתוארת הגאולה, אך מה יש להבין מהסגנון הבא: "וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם" (כז) – אין לכם משלכם שום דבר! אפילו מצוות לא תשמרו מרצונכם אלא כי אעשה שתעשו!. ואם מישהו לא הבין עד תום וחושב שיש לו ולכל ישראל חלק לגאולה הבאה, שב הקב"ה וחותם נחרצות: "לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה… בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל" (לב). האם הגאולה עדיין קסומה וטעמה חביב בפיכם ובעיניכם, ביודעכם שהיא ואתם רק כלי שרת ו"היכי תמצי" בעימות ה' מול הגויים ולא באמת "ארץ חפץ" ו"עבדי אשר בך אתפאר"? השאלה מתעצמת בחדותה וחריפותה, כיוון שיחזקאל כבר השתמש בתיאורי גאולה אלו אבל באופן הפוך וסותר לחלוטין: "…שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם…הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם… וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יח,ל-לא) – זו לא גאולה שהקב"ה 'עושה' שנשמר מצוות, אלא כזו שאנחנו בוראים בעצמנו לב חדש ורוח חדשה ! סתם גאולה אני מבקש? גאולת גואלי עצמם אני מבקש!

תשובה אחת לסתירה בין שתי הגאולות שמתאר יחזקאל היא שאחת נאמרה כשישראל מסוגלים היו ליטול חלק פעיל בגאולת עצמם ואילו זו שבהפטרתנו נאמרה לאחר החורבן וכשכבר היה מאוחר מדי. כך לדורות, כל אחת משתי הגאולות הינה אופציה אפשרית. השאלה אם תהיה היא בחסד "נהמא דכיסופא" או בזכות, תלויה רק בנו.

כיוון שני הוא שהנבואות אינן סותרות אלא כל אחת מביעה פן שונה במכלול הגאולה. יש פן בגאולה המתפתח וצומח בזכות "איתערותא דלתתא", ויש את שבהפטרתנו שהוא מעבר ליכולת "אסיר להתיר עצמו מבית האסורים" והוא זקוק לחסד הבא מלמעלה. הגאולה במלואה מורכבת מכל פניה, בבחינת "שובו אלי ואשובה אליכם".

וישנו כיוון נוסף. ב"גבירתי הנאווה", לאחר התמודדות ראשונית עם העלבון הצורב, מבקשת אילייזה לחזור למקומה הקודם בשוק ולהשליך מעליה את כל עולמה החדש. היא מנסה, אך ללא הצלחה. ששת החודשים עיצבו בה עולם חדש שאין חזרה ממנו אל עולם השוק וההמון. בעל כרחה (בדיעבד) היא הועלתה מן האשפתות, אך מרגע שנעשתה "ליידי" וגבירה, אין בכוחה לחזור אחורנית. מאידך, גם פרופ' היגינס, מגלה בקרבו רגשות שלא הכיר עד כה ולומד שלא רק למענו עשה אלא גם למענה ולמען שמה הטוב. על דרך זו, קודמת גאולת ישראל בעל כרחם והנעשית רק לשם קדושת שמו יתברך המחולל, ורק מתוכה יוטמעו כוחות בעם ישראל. הם יעשו לעצמם לב חדש ורוח חדשה, ובמקביל, "ובא לציון גואל… ואני זאת בריתי אותם…".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: