חג הכניסה לארץ – הפטרת ראשון של פסח

"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יב, יז) ; "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ… וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל " (שם, כד-כז). הרי שעל השאלה 'מדוע עושים את הפסח?' עונה התורה שהוא זכר ליציאת מצרים. כך גם נאמר בליל הסדר: "מצה זו על שום מה?" ונענה שלא הספיק הבצק להחמיץ כי לא יכלו להתמהמה כי גורשו ממצרים. נמצא שחג הפסח והמצות כולו הוא זכר ליציאה ממצרים. מעניין, שארץ ישראל, מטרת היציאה ממצרים, אינה כלל מעניין ליל הסדר ואינה בעיקר ההגדה. החג מוקדש לעצם היציאה לחירות, בלי קשר ליעד ולייעוד.

הבה נסכם כרונולוגית את שלבי אותו אירוע : א. "בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת". ב. "וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה". אך מלבד השמירה, אנו למדים מהפטרתנו (יהושע ה): "כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים" ממצרים. משמע שלפני היציאה נצטוו ומלו עצמם, אף שהדבר אינו מפורש. יש להניח שעשו זאת בי"א ניסן והתאוששו לרפואה במשך שלושה ימים עד יום י"ד. ג. "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם", אכלו אותו אחרי צאת הכוכבים, ובחצות עבר ה' לנגוף את מצרים. ד. ביום ט"ו, בעצם היום, יצאו ממצרים ואכלו מצות כי לא יכלו להתמהמה. לאחר ימים עברו את הים ביבשה ועברו מארץ נושבת לעבר המדבר. מאז אנו שומרים את חג המצות זכר ליציאת מצרים.

אמנם, ההפטרה מלמדת על פסח אחר לחלוטין. פסח של כניסה לארץ ישראל. אלא שפה המיתווה הוא הפוך – קודם עוברים את הירדן בחרבה כדי לצאת מהמדבר לארץ נושבת ורק אח"כ עושים פסח. וכך הוא סדר המאורעות: א. "וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל" (יהושע ד, יט). ב. "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ… וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…" (ה,ב). מעשה המילה מתואר לפני שחיטת הפסח בי"ד בניסן, כך שיש להניח שמלו בי"א (כדעה בבבלי, או עוד בי' כבירושלמי) והתאושש לרפואתם שלשה ימים עד יום יד. יש לציין שבתיאור המילה, יותר משמודגש עצם המעשה, מושם דגש על הצורך בו – על שכל הנימולים הקודמים, יוצאי מצרים, מתו בחטא המרגלים כלפי העלייה לארץ, שרק הראויים להיכנס לארץ, ילידי המדבר, נימולו כעת. ג. "וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ". (ה, י). אכילת הפסח היא ההכנה לדבר העיקרי שיבוא "ממחרת הפסח" – האכילה מתבואת הארץ. ד. "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" (יא). להבנתנו בפשט, בעצם יום ט"ו אכלו מצות וקלוי מתבואת הארץ (שלא כרמב"ם בהלכות ואחרים שאכלו רק בט"ז). למה אכלו מצות? כי עד עכשיו אכלו מהמן ולא היו צריכים להכין כלום. פתאם, בבקר יום ט"ו לא ירד מן. צריך מהר להכין ארוחת בוקר לכל האוהל. מה אופים מהר? מצות. כי לא יכלו להתמהמה. לפנינו פסח ארצישראלי מוחלט. ללא כל קשר ליציאת מצרים (עד כדי הדגשת מות כל יוצאי מצרים בתיאור המילה). זהו חג המקביל בזמן ובאופי לקודמו, אבל עם תשובה אחרת לשאלה מדוע עושים את הפסח ומדוע אוכלים מצות. יש פסח החוגג את נקודת היציאה ממצרים ויש החוגג את נקודת הסיום בכניסה לארץ.

למעשה, ההפטרה מוסיפה רובד נוסף על הרובד הקיים לפסח. אלו שני רבדים שכל אחד מהם הוא סיפור עצמאי סגור. אבל שני הרבדים חוברים לחג אחד של יציאה לצורך כניסה.

גם בעל ההגדה, בדרך נפלאה ומתוחכמת, ביטא את הרעיון הזה. עיקר ה'מגיד', שהוא סיפור יציאת מצרים, מבוסס על פרשת ביכורים שבספר דברים, פרק כו: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה… וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם… ". וגם אם זה קורה מאות שנים אחרי הכניסה לארץ, עומד היהודי ואומר: "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ…". ואז מגיע 'מקרא ביכורים', העומד במרכז ה'מגיד" של ליל הסדר: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים" (כו, ה-ח). הסיפור הוא סיפור יציאת מצרים, אבל התשתית שלו היא "והיה כי תבוא אל הארץ… כי באתי אל הארץ". שני קצוות שהם אחד.

חג שמח

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: