פרץ עוזה – הפטרה לפרשת שמיני

קישור ההפטרה לפרשה הוא די ברור. בשני המקומות מדובר ביום שיא של שמחה הקשור בחניכת כלי קודש שדרכם מתגלה ה' אל ישראל – אם באש היורדת מן השמים ואם בדיבור מעל הארון. בשני המקרים נערבה ונתערבבה השמחה בגלל עונש מוות, שטעמו אינו ברור דיו, עוצמתו מתמיהה והשלכתו קשה. בענין הפטרתנו נציע שאלה אחת המייצגת את שהטריד את כל הפרשנים: "השאלה הרביעית במה שסיפר ששלח עוזה ידו ויאחז בארון האלוקים, כי שמטו הבקר, ושחרה אף ה' בו ויכהו שם וימות; והנה עוזה היתה כוונתו רצויה ומחשבתו לשם שמים, כדי שלא ייפול ארון האלוקים מעל העגלה, ולמה המיתו האלוקים בחרון אפו על לא חמס בכפיו, ואין מרמה בפיו?" תשובות שונות ניתנו לשאלה, בעיקר על בסיס השוואה לסיפור המקביל בדברי הימים א יג. להלן נעלה כיוון המשתמע מהקשרו הכולל של הסיפור.

העלאת ארון ה' לירושלים הוא סיומו של מהלך שתחילתו בשמואל א ד, במלחמה בין ישראל ופלישתים. לאחר תבוסת ישראל ביום הראשון "וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ ה' הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ" (שמ"א ד,ג). הם לא טעו בעצם המעשה, אך מאחורי הנחת היסוד שהימצאות הארון במחנה תביא נצחון עמדה הפעם מחשבת גאווה שניתן להכפיף את הקב"ה לרצונות ולצרכים שלנו ו"להשתמש" בו, כביכול, ליעדים שנגדיר לו. אפשר גם שנוכל "לתמרן" אותו לעשות כרצוננו, שהרי הוא לא ירצה שהארון יהיה אצל הפלישתים וזה אינטרס שלו למנוע חילול ה'. למעשה, "יושב בשמים ישחק למו" ולא מנע את תבוסת ישראל ואת שביית הארון בידי פלישתים ובכל זאת יצר קידוש ה' ייחודי מול הפלישתים. האחרונים, שגם גאוותם נשברה, השיבו את הארון ביראת כבוד והוא הגיע לאנשי בית שמש היהודים. הם, באמת שמחו בארון, אבל גם הם פעלו מתוך תחושת גאווה, בעלות ופטרונות עליו. כיוון שלא יכלו הם והוא לדור בכפיפה אחת, נענשו והרחיקו מעליהם את הארון לבית אבינדב בקרית יערים. כל זה היה עוד בטרם הומלך שאול למלך. כל ימי שאול לא נדרש הארון, נותר במקומו ולא הוחזר למשכן בשילה. התמיהה בעובדה זו גדולה, אך התנהגות מיכל בת שאול בסוף המהלך משקפת את הסיבה לכך: "וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה' וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ… וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים" (שמואל ב ו, טז / כ). שאול, בתו וכל בית המלכות ראו, ובצדק, בכבוד המלכות ובהקפדה עליו נדבך משמעותי ביסוד המלוכה בישראל. גישה זו, שהיא בעלת ערך לכשעצמה, ראוי היה שתידחה כנגד מלכו של עולם שאין כבוד כלשהו עומד כנגדו. כיוון שכך, ומן הסתם בגיבוי סיבות חיצוניות אחרות, לא נדרש ארון הא-להים עד ימי דוד.

ספרי שמואל, על מכלול האירועים המתוארים בהם, מתארים את התייחסות הנבואה להתפתחותה של המלוכה בישראל ולפניה השונים. סיפור העלאת הארון לירושלים לא בא לצורך עצמו אלא כמצע ליחסי המלך מול הקב"ה. נדידת הארון, מראשיתה, נגועה בחטאי גאווה, בעלות ופטרונות מצד אנשי ישראל ומנהיגיה. הארון לא ישוב למקומו בטרם יפנימו ישראל את מסר התבטלות האדם בפני הקב"ה ושאותו לא מנהלים. אם כך הדבר בהעלאת הארון ע"י כל אדם, ק"ו שיש פוטנציאל לאסון כשהארון מועלה ע"י מלך ישראל, שגם כבודו נדרש. את נסיון העלאת הארון מבית אבינדב יש לראות באור חוסר רגישות מספקת לנקודה הנ"ל מצד כולם. מלבד הפן הכללי, יש גם את סיפורו האישי של עוזא. עוזא הוא בנו/נכדו של אבינדב. ארון ה' היה בביתם במשך שנים והם הקפידו בשמירתו. לאורך זמן, שמירת השומר על המופקד בידו מטמיעה בו תחושת פטרונות על החפץ הנשמר. הבעיה לא הייתה בעצם מעשה עוזה אלא מהנקודה הנפשית ממנה היא הונעה. עוזא שלח ידו להחזיק בארון ה' מתוך רצון כן לייצב אותו, אך מתחושת פטרונות על הארון ומתוך עמדת כבוד של מי שנתכבד בהנהגת העגלה שעליה הארון. אפשר שבאופן רגיל לא היתה תגובת ה' כה חריפה, אך באירוע בעל היסטוריה כל כך רגישה, המצב היה נפיץ מאד.

אפשר שההפטרה באה לתת ביאור משלה לעונש נדב ואביהוא שבפרשה. גם שם, הקמת המשכן וחנוכת המזבח באים על רקע חטא העגל, בו ביקשו בני ישראל להגדיר בעצמם ולפי דרכם ש"אלה אלהיך ישראל". ההתגלות המתקנת לכל העם צריכה הייתה להביא לידי ביטוי התבטלות מוחלטת בפני ה'. לא משנה אם בני אהרן הורו הלכה בפני רבם או נכנסו שתויי יין או שבמעמד סיני חזו את הא-להים מתוך שתיה ואכילה. שורש הגאווה וחוסר ההתבטלות משותף לכל הסיבות. גם אם לא היה במעשיהם בכדי תגובה קשה כל כך באופן רגיל, באירוע שבא לבטא תיקון לגאוות חטא העגל, היה בכך כמו להצית גפרור במקום דחוס אנרגיה נפיצה. הוא אשר אמר ה' "בקרובי אקדש".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: