נבואה לייט – הפטרה לפרשת מצרע

על אף הפטרת "מחר חדש", הנקראת השבת כבכל שבת שחלה בערב ראש חדש, נפנה עיוננו להפטרה ממלכים ב ז, שפתיחתה "וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים" (שם, ג) מהווה קישור לשוני בסיסי לתוכן מפרשתנו. אמנם, קישור לשוני-טכני זה הביא לכך שההפטרה פותחת באמצעה ובעיצומה של התרחשות ואין מונע בעדה. אך לשם עיון תוכני נצטרך להרחיב מבטנו לאירוע כולו, המתחיל עוד בפרק ו, ובכלל לדרכו של אלישע הנביא.

בן הדד, מלך ארם, מטיל מצור ממושך על שומרון לכובשה וכתוצאה מכך מתהווה רעב גדול בעיר: "וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר אַל יוֹשִׁעֵךְ ה' מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב" (מל"ב ו, כו-כז). במצוקתם, אכלו אנשים אפילו בשר אדם: "וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה 'הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר': וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ" (שם, כח-כט). המלך, יהורם בן אחאב, מזדעזע מאד משיקוף המצב. הוא מכיר ביכולתו הפלאית של אלישע הנביא ודווקא בגלל זה הוא מתוסכל וכועס על שאלישע לא פועל מאומה להקלת המצב. ביאושו הוא עושה שתי פעולות מנוגדות: א. שולח מלאך להרוג את אלשיע. ב. בא בעקבות השליח אל אלישע להודות שהרעה מאת ה' ושאין בכוחו להסיר את הגזירה. בעיקר בעקבות הפעולה האחרונה, מודיע אלישע על ישועה גדולה שאמורה לבא תווך יממה. זו הולכת ומתגלגלת בהפטרתנו באמצעות המצורעים ובניגוד לחוסר אמונו ואמונתו של שליש המלך, הבא על עונשו.

האשה הצועקת אל המלך בדבר בנה מעלה בנו את זיכרון משפט שלמה מול שתי הנשים וילדיהן, עם החרב והגזירה. השוואת חכמת שלמה והצלחתו לייאוש יהורם בן אחאב וחוסר האונים שלו מלמדת על עומק הידרדרות מלכות ישראל בין לבין. אך לאמיתו של דבר, את ההשוואה יש לערוך מול סיפור אליהו, אחאב ומעמד הכרמל (מלכים א יז-יח). שם, אליהו הוא שגוזר על הבצורת והביא את הרעב בכוחו. אחאב, כבנו מאוחר יותר, יודע שמפתח הגשמים בידי הנביא ועל כן רואה בו 'עוכר ישראל' שליבו קשה כאבן מול זוועות הרעב. לצד זה, בו זמנית, הוא מגיע לנקודת איזון בה הוא מוכן פיזית ונפשית, לצד רצונו לפגוע באליהו, לראות הוכחה ש"ה' הוא הא-להים" ובעקבותיה לשוב בתשובה שלימה.

הקבלת הסיפורים מלמדת שהדמיון מצוי בהתנהגות המלכים, האב והבן. השוני הוא בהתנהגות הנביאים, הרב והתלמיד. אליהו חתר להעצים את העם, להניע אותו לתשובה ולהדריך אותו חזרה לרף גבוה בהתנהגות ממלכה ומלך. לשם כך יזם את הרעב, הביא לנקודה עדינה המתבטאת ביחס המורכב של אחאב אליו ותיעל את הנס בהר הכרמל לשיא אמוני המתקרב למעמד ישראל על ים סוף. המרחק מגאולה שלימה היה מצומצם מאד, אילולא גברה איזבל ומוטטה את כל המהלך העצום שהוליך הנביא מול המלך.

הנביא אלישע משקף עידן אחר. שלב בו הנבואה לא מסתערת על נפש העם, לא מתעמתת עם המלוכה כדי להשיבה לדרך הישר, אין הצבת יעדים גבוהים ואין גשם בעת קציר או אש נפלת אל אמת מים בכדי להוכיח עליונות. מה כן? התמקמות לצד השאר, יצירת חבורות בני נביאים, הדגשת נוכחות א-להית במרחב, הצבת חלופה וממשק תמידי עם המלוכה והממלכה. אלישע פועל ניסים בכל המרחב – האישי, החברתי, הלאומי והבינלאומי, אך הם בעלי תכלית מוגבלת ומצומצמת. גם את הישועה בשומרון, שיש בה דמיון לאירועים מכוננים כמכת בכורות מצרים ומפלת סנחריב בימי חזקיה, אלישע לא מתעל למעמד תשובה המוני או להטמעת מסר כלשהו. הישועה מתמקדת ב"וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר ה' כֹּה אָמַר ה' כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן" (ז,א) ותכליתה ביטוי לנוכחות א-להית אמיתית. על כן מועצמת כפירתו של שליש המלך באפשרות הישועה ועונש המוות שקיבל.

ימי הנביא אלישע רוויי ניסים אך משקפים נסיגה רוחנית משמעותית אחורנית. דברי ימי בית ראשון מלמדים שהנסיגה לא נעצרה עד שעזבה שכינה את הארץ. לצד זה, כשקוראים הפטרה זו במעגל השנה, בסמוך לימי הלאומיות המתחדשת, צריך לתת אל לב שכל נקודה על הרצף מאפשרת לא רק נסיגה אלא גם התקדמות ותלוי הדבר במגמה הכללית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: