להנהיג ולשרת – הפטרה לפרשת אמור (תשע"ה)

הפטרתנו (יחזקאל מד, טו-לא) עוסקת בדיני הכהנים שיעבדו לפני ה' בבית המקדש השלישי. הקריאה בהפטרה מעלה את הסברא שברקע דברי הנביא עומדים דיני הכהנים המפורטים בתורה. הקבלה לשונית ברורה יש לפתיחת פרשתנו כשהוא מדבר על לבוש הכהנים ודינים בנישואיהם ובטהרתם בגלל שירותם במקדש. הקבלה לספר במדבר (פרקים טו; יח) יש בדברו על מתנות כהונה, והקבלה לספר דברים מצויה במינוי הכהנים למורי תורה והוראה המשולבים בהנהגת העם. ע"פ התורה, וכך גם בנבואת יחזקאל, הוגדרו לכהנים שני תפקידים מרכזיים: האחד, כמובא בספר ויקרא, לשרת את העם ואת הקב"ה בתוככי המשכן/ מקדש. תפקידם "לתווך" ולאפשר את "התקשורת" בין הקב"ה לעם ישראל ולשם כך צריכים בענווה להעמיד עצמם באופן טוטאלי לרשות שני הצדדים. השני, כמובא בספר דברים, להנהיג את העם בהוראה ובמשפט, לשמש כמוסרי התורה וכמנחיליה ומטמיעיה בעם. קריאת ההפטרה על רקע ההקבלה לתורה מעלה שתי שאלות: א. מדוע חוזר יחזקאל ומפרט את הדינים האמורים כבר בתורה. ב. מה פשר השינויים מדיני התורה המצויים בדבריו, כגון איסור כלאים בלבושם, איסור אלמנה לכהן הדיוט ועוד?

אך לא רק התורה עומדת ברקע ההפטרה אלא גם דברים קודמים של יחזקאל עצמו. ההפטרה היא רק חלק ממראה נבואה מקיף בו מתאר יחזקאל את בית המקדש העתידי ואת דיני העובדים בו והבאים אליו. מראה נבואי זה הינו מרכיב בחלק השלישי והמסיים של ספר יחזקאל, חלק נבואות הנחמה והגאולה. חלק זה עומד בזיקה הפוכה לחלקו הראשון של הספר העוסק בנבואות פורענות וחורבן. בעיוננו להפטרה זו משנה שעברה (המצוי בבלוג שכתובתו מטה) הצבענו על הצורך לקרוא את נבואות הנחמה, והפטרתנו בכללה, על רקע ובסיס נבואות החורבן ומעשי הכהנים בשלהי ימי הבית. השאלה שתדריך אותנו בקריאה זו תהיה: מה יש בדיני הכהן העתידי שיאפשרו לו לא לשוב ולהידרדר לדמות הכהנים בשלהי בית ראשון.

מה היה המצב ערב חורבן בית ראשון? נתחיל בתחום מסירת התורה והוראתה וניעזר במשנה הידועה ממסכת אבות: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (משנה אבות א, א). המעניין במשנה הוא לא מי שמנוי בה אלא דווקא מי שאינו שם. נשים לב שדווקא הכהנים, היחידים שהיו צריכים להופיע במשנה, אינם שם !. חז"ל משבחים את עזרא שעלה מבבל וייסד את התורה לאחר שנשתכחה. השמחה בעזרא משכיחה מאיתנו את הצורך לשאול מי אשם שנשתכחה התורה? מי הופקד על מסירתה והוראתה ולא היה שם לשם כך? עזרא הסופר פותח עידן בו 'תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה ליטול, יבוא ויטול'. זה לא בגלל שמי שנבחר לתפקיד לא מילא אותו? גם בתחום המקדש לא התמקדו הכהנים בשרות העם וגם לא בעבודת ה'. את תועבות הכהנים בעבודה זרה מתאר יחזקאל הן בנבואות החורבן שבתחילת ספרו (=פרק ח) והן בפסוקים הקודמים להפטרה. האם אפשר שכהני בית ראשון נטשו את עבודתם במקדש לטובת עבודה זרה או עבודה בבמות, כפי שכהני בית שני נטשו אותה לטובת הגימנסיון? אפשר שבני עלי לא חטאו בניצול מעמדם לרווחים אישיים, אך פשט הכתוב בעניינם, מן הסתם, משקף הרבה אחרים אותם מוכיח ישעיהו בפתח ספרו ומהם למדו כהני בית שני אותם תוקף מלאכי בנבואתו. נמצאת הוראת התורה נזנחת ומוזנחת והשירות במקדש הופך לניצול ו'קרדום לחפור בו'.

על רקע דיני התורה ונבואות החורבן מתווה יחזקאל בהפטרתנו את דמות הכהן העתידי. אדם ישרת בקודש פנימה לא רק מכח היותו מזרע אהרן הכהן והשתייכותו למגזר נבחר אלא גם בזכות בחירתו הוא בעשיית הטוב והישר. ההלכות שמחדש יחזקאל בדיני הכהנים משקפות כהן הבוחר מיוזמתו להתמסר טוטאלית לעבודת ה' והעם. אדם זה מצוי בתודעה מתמדת של שירות בענווה גמורה לצד מסירת התורה והוראתה כמנהיג המנחה דרך בעז והדר. לבושו של כהן זה והליכותיו הינם פועל יוצא של תודעה נפשית עמוקה בדבר ייעודו. לפיכך צריך היה לחזור על האמור בתורה וגם לחדש בו ובכך למנוע חזרה לנבואות חורבן ופורענות.

להמחשת דמות הכהן העתידי מציע יחזקאל את "הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק" שתודעת עבודה ושליחות ליוותה אותם מאז שירות צדוק ככהן בימי שלמה ומתוך כך שמרו דרך ה' גם בשעות קשות. אמנם, להמחשת דמות זו לבני דורנו, הייתי, בנימה אישית, נעזר בדמותו של מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל שהלך לעולמו בתחילת החודש. תודעה מתמדת של "עבד ה'" ליוותה את חייו במתח גבוה והנחתה אותו לשליחות בשני מישורים. מחד, כבספר ויקרא, לשרת לפני ה' והעם בענווה גמורה ובהתמסרות לצרכים המשתנים ולדמויות שמולו. למילוי שליחות זו נדרשה פשטות, ביטול עצמי, התאמה והתכווננות לאחר. מאידך, כבספר דברים, שליחות במסירת תורה, עיצובה, ייצובה, אירגונה והוראתה מעמדת הנהגה והנחיה הדורשת ביטחון עצמי, מודעות, עמידה על דרך ועקרונות, הצבת יעדים ודרישות ושמירה על מגמת עליה רצופה. היכולת לפעול בשני מישורים, הדורשים יכולות ניגודיות וסותרות, נובעת מחווית היסוד של 'עבד ה" הנדרש לעשייה מתמדת ולמתח נפשי גבוה. היכולת להנהיג ולשרת בו זמנית אינה רק תוצר של כשרון מולד, תכונות מוטמעות ובחירה מגבוה אלא במידה לא פחותה מכך גם תוצאה של בחירה בדרך ומאמץ מתמיד להלך בה ללא סטייה. "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָ-אוֹת הוּא" (מלאכי ב,ז).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: