גאולה לא ריאלית כאתגר – הפטרה לפרשת בהר (תשע"ה)

בהפטרה (ירמיה לב, ו-כז) מצטווה ירמיהו לקנות שדה הנמצאת בענתות מיד חנמאל בן דודו " כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת" (טו). לאחר מילוי צו ה' במלואו, פונה ירמיהו בתפילה ופורש את מבוכתו נוכח מעשה הקניה: "וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲ-דֹנָי ה' קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים" (כה). ההפטרה מסתיימת בפליאת ה' על תמיהת ירמיהו: "הִנֵּה אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר"? (כז). למי מיועדת הנבואה? על מה תמה ירמיהו, במיוחד שהוא עצמו הקדים לתמיהה תיאור ארוך של כח ה' לאורך ההיסטוריה? כיצד עונה פליאת ה' על תמיהת ירמיהו?

ככלל, נבואתו הדתית של ירמיהו הינה בעלת השלכות חברתיות, פוליטיות ומדיניות. לדוגמא, הוא מנבא על חטאי ישראל בירושלים ועל עונשם ובהקשר זה הוא אומר שירושלים תיכבש ע"י הבבלים והעם יצא לגלות. בהתאם לכך, בכדי 'לצמצם נזקים', הוא שותף להשקפה הפוליטית המתנגדת למרד בבבל על בסיס הישענות על תמיכת מצרים והמעודדת כניעה יזומה למלך בבל וקבלת מרותו. יש המחזיקים בהשקפה זו מסיבות מדיניות, יש כאלה שמסיבות בטחוניות, יש מחברתיות או כלכליות. ירמיהו, כנביא ה', בא בנימוקים דתיים, מוסריים וערכיים ועומד חזיתית מול כוחות פוליטיים וחברתיים עוצמתיים התומכים במרד וב'עצמאות' יהודה. ככל שהמצור הבבלי על ירושלים מתהדק, עמדתם נעשית רציונלית פחות, אמוציונלית יותר וקנאית מאד. ירמיהו בנבואתו משתכנע ומשכנע שגורל ממלכת יהודה יהיה כגורל ממלכת ישראל – מה זו גלתה ולא שבה, אף זו תגלה ולא תשוב, שכן אין תקדים היסטורי להשתקמות אחרי גלות.

הסיפור שבהפטרתנו, הנפתח מספר פסוקים לפני תחילתה, מתרחש כשנה לפני חורבן הבית. ירושלים במצור, ערי השדה שביהודה ובנימין כבושות וחרבות, החורבן מאד ריאלי ומוחשי וכולם מסכימים שרק נס יכול להציל את ירושלים. הלוחמים מאמינים שמי שעשה ניסים ליהורם בן אחאב מלך ישראל ולחזקיה מלך יהודה והצילם מכף מלך אשור, הוא יגאל אותם בקרוב ובנס מופלא מכף מלך בבל, ואילו ירמיהו לא מכיר תוכנית א-לוהית כזו. ירמיהו סומן כ"אויב העם" ועל כן נעצר והושם במעצר, עם עצירים פוליטיים נוספים, בחצר המטרה. אל חצר זו מגיע חנמאל, בן דודו, ובפיו הצעה/דרישה שאין מופרכת ממנה, לשיטת יושבי חצר המטרה. השדה שבענתות, אותה מציע חנמאל, כבר כבושה בעול חיילי בבל, רמוסה ברגליהם ובזוזה בידיהם. אין לה כל ערך. אולי חנמאל הוא הראשון שפיתח את מיזם "מאמין וזורע", מציב את המהלך הכי הזוי מחד והכי אמוני מאידך והולך להציע אותו כהשקעה בעומק 'גוב האריות', בפני ירמיהו ויושבי חצר המטרה המאמינים מאד בחורבן ללא תקומה. (ניתן אמנם לבאר את מהלך חנמאל גם באופן הרבה פחות הירואי וזוהר מחד ויותר ציני ונצלני מאידך, אבל למה להיות שליליים?…). מי שעשה ניסים לאבותינו, עשה גם לחנמאל והורה לירמיהו להיענות בחיוב ולקנות את השדה. שני מרכיבים ליוו את מהלך הקניין: א. עצם קניית השדה. ב. עשיית הקנין לעיני יושבי חצר המטרה: "וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה… וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים… וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה… לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה לְעֵינֵי כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה: וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים" (ט-יד). למה כה חשוב ה"פרסומי ניסא" שבמעשה? אם עד כה ניבא ירמיהו לעומת רוב העם ו'התקשורת', הרי שפה הוא מאותגר לעמוד חזיתית מול 'קנאות' שותפיו למאבק הפוליטי וגם מול עצמו. הנבואה מסייגת ומבדילה אותו גם ממעט המשענת שלצידו בבית המעצר. האמירה "כִּי כֹה אָמַר ה'… עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת" היא כחץ בעיני האומרים על ירושלים: "נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר" (לו) ועל הארץ: "שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים" (מג). מדובר ב'קנאים לחורבן', שאינם רואים שום אופק ריאלי וטבעי, חברתי או מדיני, לשיבת ציון ולתקומת ישראל. מבחינתם, דין יהודה כדין ישראל.

אבל ירמיהו, בתמיהתו: "וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲ-דֹנָי ה' קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים" (כה), אינו מוטרד מהאפשרות הריאלית של הגאולה אלא דווקא מההיתכנות הדתית שלה. בתפילתו הוא סוקר את כל עוונות ישראל שהכריחו את החורבן והגלות ובעקבותם הוא תמה כיצד צמחה פתאום גאולה? באיזו הצדקה היא תעמוד מול הדין והאמת? בהפטרת השבת הקודמת תלה הנביא יחזקאל את הגאולה בקידוש שם ה' ולמען שמו. אצל ירמיהו, בהמשך הפרק שמעבר לגבול הפטרתנו, מצדיקה את הגאולה הברית שתיכרת לאחר התרחשותה: "הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת… וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח: וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים: וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם: וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי: וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי" (לז-מא). כשהקב"ה אומר "הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר?" הוא לא מתכוון ליכולתו לגבור על האופק הריאלי וההיתכנות הטבעית אלא על יכולתו להשליך את האמת לארץ ולהציב גאולה למראשותיה, על היכולת להביא חורבן בגלל העבר אבל גאולה בגלל העתיד.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: