שלוחי מצוה – מדרש פרשת שלח

הילד השתחרר מהצבא, הלימודים רק בשנה הבאה ובין לבין הוא מתכנן לצאת לטיול בנפאל, הודו או ג'מייקה. בשדה התעופה, בטרם פרידה ונשיקה אחרונה, מניחה האם ביד בנה מטבע של עשרה שקלים ואומרת לו: 'כשתחזור לארץ תתן אותו לצדקה'. הילד, במבט תמה, שואל: 'למה? מה?' (ויש הגורסים ברצף: 'למה מה?'). אבא מסביר: 'שלוחי מצוה אינם ניזוקין! כיוון שאתה כעת שליח מצוה, מן השמים ישמרוך עד שתחזור בשלום ותתן את הצדקה', והאח המעצבן מסייג: 'בתנאי שלא תסתובב במקום ש'היזקא שכיח'…

ילמדנו רבינו: האם יש תועלת בסגולה זו, שנימה הלכתית שזורה בה?

 

כתוב במדרש (תנחומא (בובר) שלח א):

"וידבר ה'. שלח לך אנשים… – כך דרש רבי תנחומא בר אבא: ילמדנו רבינו מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת שלשה ימים?…"

ככל הנראה, עורך המדרש משכתב ספרותית דרשה שניתנה ע"י רבי תנחומא בפני קהל. לדרשה זו, כמו לרבות דוגמתה, יש מבנה סדור וקבוע: פתיחתה בציטוט מן הפרשה וממנו אל שאלה ותשובה הלכתית, המשכה מתגלגל בדברי אגדה וסיומה בחזרה אל הציטוט הפותח. מלאכת הדרשה דרשה מאמץ אינטלקטואלי הן מהדרשן והן מהקהל. הדרשן התחיל בנושא הרחוק מפרשת השבוע והיה עליו 'להתגלגל' בדרשת הכתוב מנושא לנושא עד הגיעו לחתימה בציטוט מפרשת השבוע.

 

רבי תנחומא נשאל על הפלגה בספינה לפני שבת ומונה אפשרויות לגבי מי שמפליג ל'דבר רשות',"אבל בשלוחי מצוה מותר לו לפרוש באיזה יום שירצה, למה שהוא שליח מצוה, ושליח מצוה דוחה את השבת". מכאן פונה ר' תנחומא לדין שלוח מצוה בסוכות: "וכן אתה מוצא בסוכה, שנינו: שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה", ומכאן הוא גולש לדברי אגדה: "שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שהוא משתלח לעשות מצוה, ונותן נפשו להצליחותו", וכך הוא מגיע למרגלי יהושע בעת הכניסה לארץ: "ואין לך אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונתנו את נפשם להצליח בשליחותן, כאותן שנים ששלח יהושע בן נון, [שנאמר: "וישלח וגו'] שנים אנשים מרגלים חרש לאמר (יהושע ב א)".

וכאן הולך ודורש ר' תנחומא בפרטי הניסים שנעשו לאותם מרגלים, כדי "ללמדך כמה נתנו עצמן שני הצדיקים האלו לעשות שליחותן", וכאן חוזר הדרשן לפרשתנו: "אבל שלוחים ששלח משה רשעים היו, [מנין? ממה שקראו בעניין: "והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ, וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דיבה על הארץ"]. וחותם: "הוי "שלח לך אנשים".

 

מלאכת הדרישה הסתיימה בהגיעה בסיום לציטוט שבפתיחה, אך אין פה רק 'לוליינות' דרשנית טכנית אלא גם אמירה ערכית, שהרי גם מרגלי משה וגם מרגלי יהושע היו שלוחי מצוה, ומדוע היו אלו צדיקים ואלו רשעים? אלא שזו הייתה הדגשתו של ר' תנחומא לגבי מרגלי יהושע, שמסרו נפשם להצליח בשליחותם. מאוחר יותר מלמד המדרש שמסירות נפש היא פונקציה של אמונה ובפרשתנו המרגלים, כמו העם ששלח אותם (ע"פ המתואר בדברים א,כב), "דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (דברים לב,כ). רוצה לומר: הם לא מאמינים בבוראם ובהבטחתו באופן מלא ומוחלט ומהפכים עצמם על פי שיקול דעתם ועל כן הוא לא יכול לתת אמון ואמונה בם.

 

מכאן נשוב לראשית דברינו ונחתום בשלוחי המצוה שאינם ניזוקים, בהם פתחנו. דומה שהילד הממתין בשדה התעופה לשעת ההמראה יכול להיות שליח להרבה מצוות עוד בטרם ישוב לשדה התעופה בחזרתו. אפילו עוד בשלבי הבידוק שלפני היציאה מהארץ. אמנם "שלוחי מצוה אינם ניזוקים", אך תמיד 'עדיף בו יותר מבשליחותו' וגם… לתת צדקה, אף פעם לא מזיק.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: