וכי פרה מטהרת? וכי פרה מטמאת? – מדרש פרשת חקת

."שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי: אלו המעשים שאתם עושים נראין כמין כשפים – מביאין פרה ושורפין אותה, וכותשין אותה, ונוטלין אפרה, ואחד מכם מטמא למת, מזין עליו שתים שלש טיפין, ואומר לו טהרת,
אמר לו: נכנסה בך רוח תזזית מימיך?
א"ל: לאו,
א"ל: שמא ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית?
א"ל: הן,
א"ל: ומה אתם עושים לו?
א"ל: מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו, ומרביצין עליה מים, והיא בורחת,
אמר לו: ישמעון אזניך מה שאתה מוציא בפיך, [כך הרוח הזו רוח טומאה היא, דכתיב "וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג ב), מזין עליו מי נדה והוא בורח].
לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו: לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר?
אמר להם: חייכם, לא המת מטמא, ולא המים מטהרין, אלא [גזירתו של מלך מלכי המלכים הוא], אמר הקב"ה: חקה חקקתי לכם גזירה גזרתי אין אתה רשאי לעבור על גזירתי, דכתיב זאת חקת התורה," (תנחומא (בובר) חקת כו)

להודות שמבחינה מסויימת, לא התקדמנו בכלום מתחילת הסיפור ועד סופו. כאן וכאן, מעשה הטהרה באפר פרה אדומה נותר מוזר ותמוה. אפשר אפילו שנסוגנו אחור, שכן בתחילה ניתן היה להבין את התהליך כ'מעשה כשפים' או כ'העברת/בריחת רוח הטומאה' ולבסוף נותרנו עם מעשה מוזר שגם חסר טעם. ואם תאמר: 'זה בדיוק החידוש, שיש לקיים לא בגלל שמבינים, אלא כמצווה ועומד בבחינת חוקה וגזירה', וכי את זה לא למדנו כבר קודם בהרבה מצוות 'שמעיות'? הרי המדרש עצמו מלמד: "…ד' דברים יצר הרע משיב עליהן, ובכולם כתיב בה חוקה, ואלו הן, ערות אשת אח (= שמותרת ביבום), וכלאים (= שמותרים בציצית), ושעיר המשתלח (= שמטמא את המכפר), ופרה (= מטמאת את המטהר)". שלושת הראשונים מצויים כבר בספר ויקרא. אז מה נתחדש פה?

ננסה לבאר את הסיפור באמצעות שאלות 'בחן את עצמך' הבאות:
1. מה יעשה אדם היושב בביתו ואין לו מים להרוות צמאונו? א. יתנדנד קדימה ואחורה, יפרוש כפיו למעלה למטה ולצדדים עד בא המים. ב. ירד למכולת ויקנה בקבוקי מים. ג. יניח תשתית, יפרוש צינורות, יחבור למאגר מים וישתה מן הברז. ד. יפנה בתפילה לבורא עולם.
2. מה יעשה חולה לרפואתו? א. ישתמש בסגולות מומלצות. ב. יתבסס על תרופות מרופא ע"פ מרשם. ג. לאחר שישתמש בתרופות לעזרה ראשונה, יסגל לעצמו אורח חיים בריא. ד. ישים מבטחו במי שאמר "כי אני ה' רופאך".
עניתם? בחרתם?? יש להניח, כמו ברוב שאלוני סוגה זו, שרוב העונים שואפים לשלב ג' אך בפועל נמצאים בב'. בתשובות א' וד' בוחרים יחידי סגולה וסגולות.

בהשלכה לענייננו, הפרשה דנה בצורך לטהר את הטמא ובסיפור המדרשי 'עובד הכוכבים' הוא, להבנתנו, כינוי מוסווה ל'נוצרי'. בסיפור ישנם ארבעה שלבים:
א. הנוצרי מבין את מעשה הפרה כ'מעשה כשפים' פגאני. הוא אינו מקבלו ככזה וברור לו שאף היהודים אינם מקבלים אותו כך, ועל כן הוא תמה.
ב. הנוצרי מקבל את הסבר ריב"ז כי הוא קרוב למושגיו שלו. להבנתו, הבעיה בטומאה או בתזזית היא לא באדם אלא ברוח שנכנסה בו. אם רק נצליח לגרש את הרוח, הבעיה תיפתר. לשיטתו, לשם גירוש טומאה או חטא, די גמספר טיפות או מילים. תלמידי ריב"ז מתייחסים לתשובה זו כ"דחיה בקנה'. זה מתאים לשיטתו של הגוי כנוצרי, אך מה תאמר לנו?
ג. תלמידי ריב"ז מניחים שהשינוי המהותי צריך להיות באדם עצמו. 'העברת רוח טומאה מן הארץ' היא פתרון מקומי, זמני, 'עזרה ראשונה' וכדו', אך טהרה בטהרתה אינה רק חוסר טומאה. היא תהליך של שינוי משמעותי. על כן התשובה שנתן רבם לגוי אינה יכולה לספק אותם, שכן כיצד פועל תהליך טהרה שבו הנטהר פסיבי לחלוטין וכל הפועלים אקטיבית לטהרתו נטמאים בעקבות פעילותם?
ד. ריב"ז מלמד את תלמידיו שלשה דברים:
1. תשובות ב' וג' הינן שלבים חשובים בהתפתחות בכל השאלות הנ"ל.
2. תשובות א' וד' דומות מאד בביטויין כלפי חוץ ולעיתים לא תמצא שום הבדל בין מעשה כשפים למעשה דתי ובין התנועעות וניפוף ידים לתפילה. ההבדל העצום ביניהם הוא המקור הפנימי של הדברים. טיפות המותזות כמעשה כשפים רק מרטיבות. טיפות המותזות מכח "זאת חקת התורה" מטהרות. זה הבל ושטות וזו גבורתו של בורא עולם.
3. אתם מבינים שדרך התפתחות המחשבה היא א-ב-ג-ד, ואני מלמדכם שהדרך הפוכה, ד-ג-ב-א. דהיינו השלב הראשון בהבנת הטעם צריך להיות ש'אני לא מבין' והיא חקה וגזירה. מכאן ניתן להתקדם להבנה ע"פ החשיבה היהודית המקובלת בג' ובדרך זו ניתן להביא מים/ לרפא ולטהר גם בשלבים ב' וא', גם אם האחרון נראה כמעשה כשפים בעלמא.

מלבד הרקע ההיסטורי (האנאכרוניסטי משהו) של המדרש, המתעמת עם עולם הנצרות, יש בו גם השלכה רעיונית לגבי פרשת השבוע.
המדרש מבין את מיקום פרשת פרה אדומה בפתח הפרשה כהקדמה לפרשיות 'שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים", למלחמות הראשונות של דור באי הארץ ולנזקקים לרפואתו של נחש הנחושת:
"…"עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" – וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נימוקים" (משנה ראש השנה ג,ז)

נמצא ריב"ז, בתשובתו לתלמידיו, לא מעלים טעם פרה אדומה אלא מניח את היסוד הראשון להבנתה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: