אומנות הטוב והרע – מדרש פרשת בלק

מי שמכיר, אפילו במעט, ספרים וסרטים בהם נלחמים ביניהם ה'טובים' ו'רעים', יודע שכל תסריט בז'אנר מבוסס על מספר עקרונות: א. לשני הצדדים, באופן כללי, יש אותן יכולות. אם אין מאזן אימה ואחד הצדדים חזק משמעותית – אין סרט, שכן או שזה סרט אופטימי ונאיבי לילדים או שזה סרט אימה למדי למבוגרים. ב. רוב החיילים משני הצדדים ימותו והקרב הסופי יהיה בין שני גבורי העל של שני הצדדים. ג. בקרב המכריע ה'רע' יהיה קרוב מאד להכרעת ה'טוב', אך ברגע האחרון, ממקום בלתי צפוי, תבוא העזרה ל'טובים' והסוף יהיה טוב עד עצם היום הזה.
רק 'מאזן האימה' גורם לצדדים להוציא מעצמם את 'המיטב' ומקדם את העלילה, מאפשר בחירה חופשית ומחייב נקיטת עמדה ורק הצופה שמחוץ לעלילה יודע שהיא תיגמר, בע"ה, בטוב.

כך עונה המדרש על השאלה מה פתאום ובאיזו זכות קם לאומות העולם נביא, שחז"ל מקבילים את דרגתו לזו של משה רבינו?:
"…זה שאמר הכתוב: "הצור תמים פעלו" וגו'
[שלא] הניח הקב"ה פתחון פה לאומות העולם לעתיד לבא לומר שאתה רחקתנו, ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם הזה,
[מה] עשה הקב"ה?
כשם שהעמיד מלכים ונביאים [וחכמים] לישראל, כך העמיד מאומות העולם, ונדבקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם [של ישראל] עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של אומות העולם,
העמיד שלמה מלך על כל הארץ, וכן עשה לנבוכדנצר, זה בנה בית המקדש, וזה החריבו,
נתן לדוד עושר לקח הבית לשמו, נתן להמן עושר ולקח אומה שלימה לטבחה,
כל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו אומות העולם.
כיוצא בה העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה, העמיד בלעם לאומות העולם כדי שידבר עמו כל זמן שירצה," (תנחומא (בובר) בלק א)

בעוד שבעלילות הספרים והסרטים 'מאזן האימה' הוא מקדם מתח, בהנהגת העולם מדובר בעמדה מוסרית, באמירה שבשלב מסויים הייתה צומת של בחירה בין טוב לרע. מי שעלה על הכביש המהיר הטוב, נשאר עליו גם אם אח"כ היו התנהגויות שליליות, וכן להפך:
"ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם… לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סילק הקדוש ברוך הוא רוח הקודש מאומות העולם שזה עמד מהן וראה מה עשה." (שם)

פעמים רבות מצליח 'הרע' לשים ידיו על נשקו הסודי של 'הטוב':
"ויאמר מואב אל זקני מדין" – מה טיבן של זקני מדין כאן? אלא שהיו רואין את ישראל נוצחין שלא כדרך הנוצחין, אמרו מנהיג שלהם במדין נתגדל נדע בהם מה מדתו, אמרו להם זקני מדין אין כחו אלא בפיו, אמרו להם אף אנו נביא אדם כנגדן שכחו בפיו. (שם ד)

אבל אז, במקביל, אפשר ש'הטוב' יסגל לעצמו גם הוא מנשקו של הצד השני:
"קום לך אתם"…העלים הקב"ה ממנו, שהליכתו מאבדתו מן העולם, ומוליכו לבאר שחת,
שבשעה שאדם הולך לחטא השטן מרקד לפניו, עד שהוא גומר את העבירה, כיון שאיבדו חוזר ומודיעו, שנאמר "הולך אחריה פתאום וגו' עד יפלח חץ כבדו" (משלי ז כב- כג),
כך העלים הקב"ה מבלעם עד שהלך ואיבד את נפשו, משיצא מכבודו והלך ואיבד את נפשו וידע במה שהוא בו, התחיל לבקש על נפשו "תמות נפשי מות ישרים". (שם י)

הוא אומר לגבי מלאך ה' הניצב בפני בלעם ואתונו:
"ויתיצב מלאך ה' [בדרך לשטן לו] – מלאך של רחמים היה ולו נעשה שטן, וכך אמר [אל] בלעם: גרמת לי לשמש אומנות שאינה שלי, שנאמר "הנה אנכי יצאתי לשטן".
"ותרא האתון את מלאך ה' וחרבו שלופה בידו" – וכי לא היה המלאך יכול לנשוף בו ולהוציא רוחו אלא שלף חרבו?… אלא אמר לו: הפה ניתנה ליעקב, שנאמר "הקול קול יעקב והידים ידי עשו" והאומות כולם בחרב חייהם, ואתה תחליף אומנותך ותבא עליהם בשלהם, אף אני אבא עליך בשלך" (שם יא)

ואפשר שמכאן למדו כותבי העלילות והתסריטים, שקרוב ה'רע' לגבור על הטוב אילמלא מתערב בסוף גורם 'שובר שוויון' המופיע מחוץ לתמונה ומכריע את העימות.

ונסיים בתשובת המדרש לשאלה 'מדוע יכולת הדיבור ניתנה רק לאדם וניטלה מבעלי החיים"?
"להודיע היאך חס הקדוש ברוך הוא על כבודן של בריות וידע צרכם
וסתם פי הבהמה שאילו היתה מדברת לא יכולין לשעבדה ולעמוד בה
שזה הטפשות שבבהמות וזה חכם שבחכמים כיון שדברה לא היה יכול לעמוד בה". (תנחומא (ורשא) בלק ט)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: