ידיעה היא לא רק ידיעה – מדרש פרשת פנחס

"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד… וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה… לֵאמֹר:  אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר… וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ:  לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ… תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ:  וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה…"          (כז,א-ז)

שלשה שותפים בדיון ההלכתי הנ"ל. מצד אחד, בנות צלפחד המעלות שאלה שגם מוטמעת בה הצעה לתשובה. מצד שני, הקב"ה שנותן תשובה ומאשר את ההצעה/הלכה שהעלו בנות צלפחד. ובתווך נמצא משה. האם הוא לא חשב או ידע את מה שהבנות העלו? אם ידע או יכול היה לדרוש, מדוע לא עשה זאת בעצמו אלא קירב לפני ה'?

המדרש עונה על כך בשני תיאורים בעלי יסודות הפוכים:

"ויקרב משה את משפטן" – יש אומרים שהפליא מן משה, שיש צדיקים שנתגאו בדבר מצוה והתיש הקב"ה את כחן, את מוצא… וכן משה מפני שאמר: "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו", התיש כחו… באו בנות צלפחד והפליא ממנו: "ויקרב משה את משפטן לפני ה'… כן בנות צלפחד דוברות" – כך הוא הדין, א"ל הקדוש ברוך הוא: ולא אמרת "הדבר אשר יקשה מכם" וגו'? הדין שאין אתה יודע, הנשים דנין אותו.

דבר אחר: "ויקרב משה" וגו' – ריש לקיש אומר יודע היה משה רבינו את הדין הזה, אלא באו לפני שרי עשרות תחלה, אמרו: 'דין של נחלות הוא ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו'. באו אצל שרי חמשים, ראו שכבדו אותן שרי עשרות אמרו שרי חמשים: 'אף אנו יש שם גדולים ממנו'. וכן לשרי מאות וכן לשרי אלפים וכן לנשיאים השיבו להם כולם כענין הזה שלא רצו לפתוח בה לפני מי שגדול מהם. הלכו לפני אלעזר, אמר להם: 'הרי משה רבינו'. באו אלו ואלו לפני משה. ראה משה שכל אחד ואחד כבד את מי שגדול ממנו, אמר: 'אם אומר להם את הדין אטול את הגדולה', אמר להם: 'אף אני יש גדול ממני', לפיכך "ויקרב משה את משפטן" וגו', השיבו הקב"ה: "כן בנות צלפחד דוברות" – שהודה הקב"ה לדבורן,         (במ"ר פנחס כא)

בתיאור הראשון מדובר במי שידע את התשובה אך היא נעלמה ממנו כיוון ששבח עצמו. גם הידיעה 'שקונה' האדם, אינה קבועה ועומדת ברשותו. לעיתים משהו חיצוני לה, התלוי באישיות האדם, בהתנהגותו או בדעתו, גורם לשכיחתה.

בתיאור השני – משמע שכולם יודעים את התשובה אלא שמכבדים את הגדולים מהם באמירתה. במבט ראשון נראה שתהליך זה משתלשל משרי העשרות ועד משה רבנו, המכבד את הקב"ה. אבל המדרש מפתיע בתשובת הקב"ה ובמשמעותה. הקב"ה, כקודמיו, ממשיך את התהליך ומכבד את בנות צלפחד – "כן בנות צלפחד דברות". משמע מהכבוד שניתן להן, שגם הן ידעו את התשובה אלא שמשום הכבוד העלו את הנושא כשאילתא והטמיעו בה בנימוס את התשובה כהצעה. משום כך זכו שהקב"ה בעצמו תולה את הכרעתו בדבריהן. גם פה, הידיעה לא מתמצית בעצם הידיעה אלא משתלבת בהצעת הכבוד וההערכה לגדולים יותר. אפשר ששרי העשרות עצמם נהגו כפי שנהגו מתוך שראו את התנהגות בנות צלפחד ולמדו מהן.

משותפת לשני התיאורים ההסכמה שמשה רבנו ידע עקרונית את התשובה. נלווית לכך גם ההסכמה שאין די בעצם הידיעה המידעית / אינפורמטיבית או יכולת ההבנה השכלית. ה'מעמיד', דהיינו מה שנותן לידיעה את יציבותה ואורך ימיה אצל האדם, אינו מגיע מהצד הקוגנטיבי / חשיבתי / תבוני אלא כשהוא משולב בצד ההתנהגותי / ערכי / אישיותי.

בנות צלפחד גרמו ל'גלגול' הכבוד קדימה מדרגה לדרגה, והשיב להן הכתוב כבוד ב'גלגול' אחורנית:

"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן  מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף" – גדולה להן וגדולה לאביהן, גדולה למכיר וגדולה ליוסף, שכך יצאו ממנו נשים חכמות וצדקניות" (שם כא)

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: