שרשרת הערכים – מדרש לפרשת מטות

מפשט סיפור בני ראובן וגד משמע שהמוקד הערכי של הסיפור הוא 'ערבות הדדית' – "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?". במרכז העלילה מבהירים הצדדים עמדות ובסיומה מתחייבים השבטים לשרת סדיר וקבע, אף להיות זמינים לצו 8, כשלאחר מכן יוכלו לפרוש למקומם ו"לעשות לביתם".

המדרש טוען שבעיה ב'ערבות הדדית' היא רק תוצאה של בעיה ערכית מקדמית ביחס לממון ורכוש, אפשר שמשה רבינו קיווה שהבנה חדשה של ערך הערבות יוביל לטיפול שורשי יותר ביחס הערכי לממון, אך גלותם המוקדמת של שבטי עבר הירדן מצביעה שלא כך ארע.

המדרש תוקף את יחס השבטים לרכושם בשני שלבים מדורגים ומיד בתחילת הסיפור:

א.

"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד"
ילמדנו רבנו: כמה מתנות נבראו בעולם?
כך שנו רבותינו: שלוש מתנות ברא הקב,ה בעולם: חכמה, וגבורה, ועושר. זכה אדם לאחד מהן, נוטל חמדת כל העולם…
אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקב"ה, אבל גבורתו ועשרו של אדם אינה כלום… ומתנות אלו בשעה שאינן מן המקום, סופן ליפסק ממנו.              (תנחומא מטות, ו)

פה מביא המדרש דוגמאות מגדולי עולם שקיבלו מתנות חכמה, גבורה ועושר ואבדו מן העולם,

"למה? לפי שלא הייתה מתנתן מן הקב"ה, אלא היו חוטפין אותה להן. וכן את מוצא בבני גד ובני ראובן, שהיו עשירים הרבה והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוצה לארץ. לכך גלו תחלה מכל השבטים… ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל מקניהם".                   (שם)

המילה 'מתנה' לאופניה מודגשת במדרש הנ"ל בחזרה נשנית. התייחסות לעושר, כמו לגבורה ולחכמה, כמתנה משמים וכתלויה ברצון שמים אמנם גורעת מבטחונו העצמי של האדם ומהערכתו את עצמו ואת יכולותיו, אך היא נקודת המבט אליה מכוון הכתוב. אין בכך בכדי הבטחה לעושר תמידי, אבל בהחלט להשלכות ערכיות אחרות.

ב.

אבל המילה 'מתנה' יכולה לתת תחושה שברגע שקיבלת אותה, הרי היא שלך. אולי היא ארעית וזמנית, אבל כשהיא אצלך, יש לך שייכות והוויה אמיתית בה, בבחינת "ומקנה רב היה ל…". אך בדיוק תחושה זו רוצה המדרש לסתור בהתייחסותו השניה והמתקדמת לסיפור הנדון:

"ומקנה רב" – זה שאמר הכתוב: "כי לא ממוצא וממערב…" (תהל' עה ז).
מהו "כי לא ממוצא וממערב"? לא ממה שאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר, אלא אפילו פירש בספינות והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים, אינו נעשה עשיר… ומה הקב"ה עושה? נוטל נכסים מזה ונותן לזה… לכך נקרא שמם 'נכסים' = שנכסין מזה ונגלין לזה. ולמה נקרא שמם 'זוזים'? שזזים מזה ונותנין לזה. 'ממון' = מה שאתה מונה אינו כלום. 'מעות' = שהן מעת לעת…
שאלה מטרוניתא אחת את רבי שמואל בר חלפתא: בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?
אמר לה: לששה…
אמרה לו: ומאותה שעה עד עתה מהו עושה?
אמר לה: יושב ועושה סולמות, מעלה לזה ומוריד לזה. לכך נאמר: "כי א-לוהים שופט, זה ישפיל וזה ירים" (שם ח).

בדרכו זו מבהיר המדרש שהזוזים זזים והמעות מעת לעת ואין קביעות אמיתית בעושר ובוודאי לא שייכות ממשית אליו. הכתוב "ומקנה רב היה…" הוא ביטוי אירוני לתחושת בני גד וראובן כלפי ממון שהגיע אליהם רק לפני כמה פסוקים והקב"ה כבר מתכנן את העברתו הלאה.

 

לאור רקע ערכי זה מבאר המדרש את השיח בין משה והשבטים ואת הדגשים של כל צד בהמשך הפרשה:

"…זה שאמר הכתוב: "לב חכם לימינו" וגו'.
"לב חכם לימינו" זה משה.    "ולב כסיל לשמאלו" אלו בני ראובן ובני גד, שעשו את העיקר טפל, והטפל עיקר. למה? שחיבבו נכסיהם יותר מגופן, שאמרו למשה: "גדרות צאן נבנה למקנינו פה", פה תחלה, ואחר כך, "וערים לטפנו".
אמר להם משה: לא תעשו כך. עשו את העיקר תחילה, "בנו ערים לטפכם", ואחר כך "גדרות לצאנכם"..    .
אמר להם הקב"ה: אתם חיבבתם ממונכם יותר מנפשותיכם. חייכם, אין בו ברכה, שנאמר: "נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך", "אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל".  ואיזו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר: "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך".

כאמור, בעיה ערכית ביחס לממון הוליכה לבעיה ערכית בערבות הדדית. וכנראה גם את השגיאה ביחס לממון גרמה בעיה ערכית מקדמית אחרת וכן הלאה למעלה בשרשרת הערכים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: