השלב שבין צער לנחמה – הפטרה לתשעה באב

"ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה" – חלוקת היום לשלש אינה רק טכנית ע"פ מהלך השמש אלא גם מבטאת פנים ושלבים שונים במהלך היום. ליל תשעה באב הוא שלב הבכי, הצער והאבל הראשוניים והבסיסיים על החורבן שהתרחש. מחצות היום והלאה אנחנו עם הפנים קדימה אל הנחמה, השיקום והקוממיות שנפגוש בהפטרות ז' דנחמתא שעד סוף השנה. אפשר היה לחשוב שבוקר תשעה באב, מהיותו שלב שני, יהיה קל יותר. אך דומה שהוא דווקא קשה יותר.

הפטרת בוקר תשעה באב (ירמיהו ח, יג – ט, כג) היא חלק מאוסף נבואות קצרות, שנאמרו לאחר חורבן במרחבי ארץ יהודה ולפני כיבוש ירושלים. הנבואות מפרטות בחטאי ישראל ומזהירות על החורבן העתידי תוך המחשות ממה שכבר ארע. אחד ממאפייני נבואות ירמיהו הוא המעורבות הרגשית העוצמתית שלו בתכני נבואתו: "מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן עָלַי לִבִּי דַוָּי… מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי". במבט ראשון, תגובתו הרגשית באה על רקע מראות החורבן אותם חזה ותיאר, אך דבריו מבטאים יותר מזה. הם משקפים מצב טרגי שבו כל הצדדים חשים צודקים ובפיהם טענות על הצד השני, והוא – אין בכוחו לפשר, לגשר ולחבר.

ישראל טוענים: "הַה' אֵין בְּצִיּוֹן אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ?… עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ". מנגד השכינה 'מתפרצת' לתוך דבריהם ומאשימה: "מַדּוּעַ הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם בְּהַבְלֵי נֵכָר?". בפסוקים הקודמים להפטרה מתאר הנביא את בטחון העם בדרכו. בטחונו נשען על חכמה ונבואה המגבים אותו: "…חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת ה' אִתָּנוּ… מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן… וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם…". מנגד, בהפטרתנו, 'מתריס' הקב"ה כלפי ישראל: "מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר" דהיינו, אם אתם אכן מודרכים ע"י החכמה, מונחים ע"י נביא "אשר דבר פי ה' אליו" ופועלים נכונה, אז אולי יש לכם הסבר על מה ולמה אבדה הארץ?. ואם אין לשיטתכם הסבר טוב, אז אני אבאר זאת בדרכי: "וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ: וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם וְאַחֲרֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר לִמְּדוּם אֲבוֹתָם". הטענות ההדדיות משקפות שני צדדים שאינם מתקשרים אחד עם השני, כביכול אינם מבינים זה את זה והם מצויים במבוי סתום. הקב"ה (בפסוקים שקודם להפטרה) תמה כיצד מי שנופל לא טורח לקום ומי שיש בידו לשוב בתשובה אינו עושה זאת, וישראל מצידם לא רק שאינם ניחמים על דרכם אלא גם שועטים על פיה קדימה: "…כֹּה אָמַר ה' הֲיִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ אִם יָשׁוּב וְלֹא יָשׁוּב: מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלִַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית מֵאֲנוּ לָשׁוּב: הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע לוֹא כֵן יְדַבֵּרוּ אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה".

 

ובתווך, בין ישראל לאביהם שבשמים, ניצב הנביא עטוף יגון "עָלַי לִבִּי דַוָּי", שמבין את זה ורואה וחווה את צרת זה. כביכול כל צד 'חפור בעמדתו' ואילו הנביא נמצא במלוא חוויתו גם פה וגם שם ובנוסף אינו מצליח ליצור ערוץ תקשורת משקם בין הצדדים.

רובד ראשון בקינת הנביא בגוף ראשון הוא על מראות החורבן, "וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי", אך רובד עמוק ומצער יותר הוא התסכול מחוסר התקשורת, מהמבוי הסתום ומאי הבנת העם שהקב"ה הוא לא רק מקור צרתו אלא גם עתיד תקוותו היחידה. כאליהו הנביא בשעתו, הבורח אל מחוץ לתחום מושב אדם בעקבות המבוי הסתום שיצרה איזבל לאחר מעמד הכרמל, כך גם ירמיהו שואל נפשו לאותו מצב לאור המבוי הסתום של ימיו: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם… כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם ה':".

 

ליל תשעה באב ממוקד ברובד הצער הראשון על עצם החורבן, נוראות השלכותיו על העם והארץ ובקינה על "שבר בת עמי".

בוקרו של יום פונה אל הרובד הקשה יותר, אל התובנות שעולות ממבט היסטוריוסופי לאחור, אל החוויה המתסכלת של המבוי הסתום והחורבן הבלתי נמנע. אמנם, רק מתוך חוויה זו ומתוך מעבר בשלב זה ולקראת הצהריים נבחין בפירצה שיצר החורבן במבוי ובהזדמנות שבה: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה מִפְּנֵי בַּת עַמִּי". ובחצות היום נגלה את הדרך המוליכה אל הנחמה: "כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה':".

ומחצות היום והלאה, בבנין העם והארץ ננוחם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: