המחדש בכל יום מעשה בראשית

פתיחה חדשה של מעגל הקריאה בתורה עם סיום מועדי פתיחת השנה הטבעית החדשה הם הזדמנות לדון ביחסי התורה והעולם. פן בדיון משליך גם לעניין שינויים בהלכה לאור שינויים במציאות. יש הטוען שמהנחת היסוד של חז"ל, ש"תורה קדמה לעולם" ושלאור התורה נברא העולם, משמע שהתורה/הלכה מכילה כל שינוי שהיה ויהיה במציאות ולפיכך כל שינוי במציאות צריך להתאים עצמו להלכה הקבועה ועומדת ואין הוא הצדקה לשינוי בה.

מקור ההנחה, בה נעיין להלן, הוא בשלהי הפיסקה הפותחת את מדרש חז"ל לתורה ומכך משמע שגם חז"ל ייחסו חשיבות לטיב יחסים אלו:

"התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא, בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין ואינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעתו אלא דיפטראות ופינקסות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים ופשפשים, כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא העולם, והתורה אומרת: "בראשית ברא א-להים" ואין 'ראשית' אלא תורה, היך מה דאת אמר: "ה' קנני ראשית דרכו" וגו'." (בראשית רבה א, א)

במשל, הארמון נבנה למגורי/שימוש המלך, דהיינו הארמון, על חלקיו, צריך להתאים לשהות המלך בו בהתאם לצרכיו השונים ומשתנים. נמשיל משל למשל, דומה הדבר לזוג צעיר הבונה את ביתו. צרכי הבית ואופיו משתנים עם לידת ילדים קטנים הצריכים מיטות וצעצועים. הבית מתעצב מחדש כשהילדים גדלים ואת מקום הצעצועים תופשים פינות לימוד, קריאה ומחשב. בגיל התבגרות הילדים משתנים צבעי הקירות ופוסטרים חדשים נתלים וכשהגוזלים עפים מהקן צריך להכין את הבית לביקורי הנכדים. וכשסבא וסבתא כבר נוסעים אל הילדים, כבר אין צורך בבית גדול ומדרגות שמוליכות לשום מקום הן רק מעמסה. כך גם ארמונו של המלך – יכולת שהות המלך בארמון בהתאם לצרכיו היא הדבר הקבוע והמרכזי. שרטוטי האומן אמורים להכיל יסודות קבועים לצד מרכיבים דינמיים המתאימים לצרכים. ב'דיפתראות ופינקסות' משורטטים 'חדרים ופשפשים' ואלו שונים ומשתנים בחילוף התשמישים.

שלושה גורמים שותפים בבניית הארמון: המלך, האומן והתרשימים. בנמשל, התורה היא התרשימים ואילו הקב"ה, בבריאת העולם, הוא גם המלך וגם האומן – "מביט בתורה ובורא העולם". נתינת התורה לישראל היא החידוש הגדול הנובע מהמדרש, שכן היא מכניסה אותם לתפקיד האומן ולאחראים על התיאום בין שינויים המתהווים בארמון/במציאות לבין המשך שהות המלך בו. זהו המתח הקבוע שבין "בראשית ברא א-להים" לבין "המחדש בטובו בכל יום מיד מעשה בראשית".

האות ב של "בראשית" מתפרשת בפשט כמקדימה תיאור זמן, 'בשעת/בעת…', ו"ראשית" הוא תיאור הזמן. המשמעות היא נקודת זמן מסוימת ומוגדרת על הרצף ההיסטורי.

ע"פ המדרש, האות ב' מתפרשת כ'על ידי/ באמצעות…' והמלה "ראשית" מכוונת לתורה, שהיא כלי אומנותו של הקב"ה. נתינת התורה לישראל גורמת מניה וביה שבממד הזמן ה"ברא א-להים" שנעשה באמצעות "ראשית" היא תמידית, בכל יום.

נמצאת המלה הראשונה בתורה, "בראשית", מכילה, בעזרת המדרש, שתי משמעויות הפוכות ונוגדות, בבחינת "אחת דבר א-להים, שתים זו שמעתי".

דווקא הנחת היסוד ש"כד ברא קודשא בריך הוא עלמא אסתכל בה באורייתא וברא עלמא ובאורייתא אתברי עלמא", כמאמר הזוהר (תרומה), היא המנחה פוסק הלכה לחשוף את ההלכה בהתאם למציאות המשתנה למען יתאים הארמון לצרכי המלך ולשהותו בו. בכך מתקיימות למעשה שתי המשמעויות של "בראשית" בו זמנית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: