"בשביל שתתקשט מידת הדין"

כשאברהם אבינו קיים את ההוראה "לך לך מארצך…" ועמד בנסיון הראשון, כל סביבתו הושפעה מכך והכירה בזה. כשירד מצרימה בגלל הרעב, כל בית פרעה ועבדיו שמעו וראו. כשניצח את ארבעת המלכים, כל העולם ידע ש"ברוך אברם לא-ל עליון… אשר מגן צריך בידיך". וכן הלאה, לעמידתו בנסיונות היה הד סביבו. לנסיון העקידה, לעומת הנ"ל, לא מצאנו שום הד בסביבה או השלכה מאוחרת. לא כתוב שלעובדה ש"עתה ידעתי כי ירא א-להים אתה" יש השלכה כלשהי על אברהם או על אחרים. בברכה שקיבל, "כי יען אשר עשית את הדבר הזה… כי ברך אברכך…", לא נתחדש משהו מהותי שלא נאמר לו קודם. הדבר מודגש בעיקר אצל הנערים שליווהו. הם התיישבו להם עם החמור כשאברהם ויצחק הלכו אל המקום והם קיבלו אותו/אותם בחזרתם. מבחינתם לא השתנה כלום ואין להם מושג שהתרחש משהו.. זו הייתה עמידה אישית מול הקב"ה, בדומה לעמידה מול דינה של סדום בתחילת הפרשה. הדיסקרטיות של העקידה היתה מוחלטת, כפי שאכן מתבקש מנסיון ובחינה 'אמיתיים'.

על רקע מאפיין זה, וכדרכו במקומות רבים, בא המדרש ומדגיש את הפן ההפוך של הדבר:

נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה: (תהלים ס, ו)                           נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס – ניסיון אחר ניסיון, גידלון אחר גידלון, בשביל לנסותם בעולם, בשביל לגדלן בעולם, כנס שלספינה, וכל כך למה? "מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה" – בשביל שתתקשט מידת הדין בעולם, שאם יאמר אדם: למי שהוא רוצה מעשיר ולמי שהוא רוצה מעני ולמי שרוצה הוא עושה מלך, אברהם כשרצה עשאו עשיר כשרצה עשאו מלך, יכול את להשיבו ולאמר לו: יכול את לעשות מה שעשה אברהם? "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו", אחר הצער הזה נאמר לו "קח נא את בנך" וגו' ולא עיכב. נתתה ליריאיך נס להתנוסס, [והאלהים נסה את אברהם]".        (בראשית רבה נה, א)

המדרש יודע שמובנה הפשוט של המלה "נסה" הוא נסיון ובחינה, ושהם משקפים נאמנה את מושאם דווקא כשהם חסויים ונעלמים. אבל כשהוא מטמיע את משמעות "נס להתנוסס", דגל המונף אל על למען יראוהו כולם, הוא מבקש להצביע גם על נקודת המוצא והיעד של המהלך. הנסיון הוא רק היישום שבאמצע. לפי זה, האמירה "עתה ידעתי כי ירא א-להים אתה" כוללת בתוכה גם את ידיעת כל העולם כולו ו"כי יען אשר עשית את הדבר הזה… ברך אברכך" אינו רק תוצאת הנסיון אלא גם חלק ממטרתו.

אבל חלקו השני של המדרש הוא המעניין: "וכל כך למה? "מפני קשט סלה". הדרשן מבאר את המילה "קשט" גם לפי מובנה בעברית (= קישוט) וגם לפי מובנה בארמית (= אמת, מידת הדין) – "בשביל שתתקשט מידת הדין".

מי שפתח את התורה בדברי רש"י על "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", שאין לגויים טענה על הארץ כיוון ש"ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם נתנה לנו", יגלה שהמדרש פה מבטא הסתייגות מרצון ובחירה 'שרירותיים' אלו לגבי ארץ ישראל לעם ישראל כמו גם לגבי הבחירה הלא מוסברת בתחילת פרשת לך לך, באברהם ובזרעו. ע"פ המדרש, גם עצם הרצון והבחירה הא-לוהי/ת אין בה בכדי לדחות את טענת מידת הדין הדורשת הצדקה לכך. ע"פ הדרשן אין בכח טענה זו לדחות את עצם הבחירה וההכרעה, ולפיכך אין ההתמודדות איתה מתרחשת בנסיון הראשון אלא נדחית עד זה האחרון, אך מאידך, כל נסיון העקידה, על כל עוצמתו הערכית והדתית, לא בא אלא כדי לתת מענה הולם לטענה זו.

ואפשר שגם ביחס לארץ ישראל אנו נתבעים לא להסתפק בעצם הרצון והבחירה אלא גם לתת מענה הולם למידת הדין וגם לדאוג שהמענה יתנוסס כנס ודגל. כל זה בתנאי ובתקוה שגם נעמוד קודם בנסיון לא פשוט ודיסקרטי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: